המציאות בעוטף עזה משתנה לנגד עינינו, ותושבי האזור יותר מכולם מרגישים: העצימות ירדה, והמלחמה דועכת. הססמוגרף הפרטי שלהם, זה שלמד לזהות מקור לכל רחש, את פיצוץ המרגמה ששונה מיירוט הרקטה, את זמזום המזל"ט שאינו דומה לזה של הכטב"מ - החיישן הזה מנטר לאחרונה פחות ופחות קולות מלחמה. אם כך, מבחינתם, אין סיבה שלא להתקדם בעסקת החטופים שתכלול גם פשרות על המשך הלחימה, שממילא אינה עוצמתית עוד.
לפני מספר חודשים, כאשר עסקת חטופים הייתה רק בגדר דיבורים וחלום, חלק מתושבי העוטף הביעו עמדה ברורה: יש למוטט את חמאס לפני כל עסקה, או לפחות להפעיל עליו לחץ צבאי שיביא לוויתורים משמעותיים יותר.
הם, יותר מכולם, הבינו את המשמעות בחיים ליד מפלצת שלעולם אינה מסופקת. אך מאז, המציאות שינתה את פניה, יותר ויותר אנשים רואים את סוף המלחמה בחזית הזו.
צה”ל, שבתחילת המלחמה שעט לעזה בעוצמה, נותר כיום עם שתי חטיבות בלבד בשטח הרצועה. זה היקף כוחות שכבר לא מרשים כמאמץ למוטט את חמאס, אלא כמו ניסיון להחזיק בעמדה מבלי להתקדם לשום מקום.
אמנם נעשו מהלכים צבאיים משמעותיים עם הישגים יפים בשבועות האחרונים בצפון הרצועה, אולם, דווקא מפני שחמאס מדגים שיכולותיו משתקמות, די ברור שהיקף הכוחות של צה"ל ברצועה ופעולותיו אינם בהלימה לעקומת שיקום יכולותיו של חמאס.
לדאבון הלב, הירי מצפון הרצועה חזר כפטריות אחר הגשם, ומדי יום מדווחים על עוד ועוד אבדות בקרב החיילים. פרסום שמות החללים מכאיב. התחושה היא שהמבצע בעזה הפך למשהו חסר כיוון ברור, וכאשר נראה שאין חתירה צבאית למטרת מיטוט שהוגדרה, מתעצם הרצון לראות את המטרה הנוספת מושגת ואת חטופינו חזרה בישראל.
כאמור, אם הייתם שואלים לפני חודשיים או שלושה את תושבי העוטף, האם נכון לסיים את המלחמה בעזה עבור עסקת חטופים? סביר להניח שהייתם מקבלים תשובות מגוונות.
היו מי שאמרו שאין לסגת כעת – שחמאס חייב לשלם מחיר כבד יותר. אך כיום, רבים מתושבי העוטף מבינים שעוצמת הלחימה שהייתה כבר לא תהיה. מבחינתם, אם כך, אין טעם להמתין עוד.
עסקאות בנוגע להשבת חטופים צפויות להיות קשות, כואבות ומעוררות מחלוקת. הדילמות הן כורח הנסיבות. לצד אלה, החובה להחזיר את הבנים והבנות הביתה היא מוחלטת. הרגע הזה, שבו ברור שאין עוד מאמץ צבאי משמעותי, הוא הזמן שבו העסקה הופכת מברירה– להכרח בלתי נמנע.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולספוג אבדות נוספות כאשר ברור שמטרות המלחמה כבר הושגו, או לחלופין ננטשו. תושבי העוטף, שחיים את המציאות הזו יום-יום, מבינים זאת היטב וטענתם מהדהדת: אם צה”ל כבר אינו לוחם, לפחות תחזירו את החטופים.