אזרחי ישראל בכלל ותושבי עוטף עזה בפרט מורגלים כבר שנים ארוכות למדיניות רופסת שמשדרת חולשה אל מול חמאס. בין אם מדובר באקטים של "הכלה” הידועה לשימצה, או במבצעים שמסתיימים ב”הרתעה” מפוארת בהלל, אך קצרה או מדומה בלבד בפועל, התחושה הרווחת הייתה שישראל נכנעת פעם אחר פעם לתכתיבי ארגוני הטרור.

אך בימים האחרונים מסתמן שינוי משמעותי בגישה – לא עוד כיפוף של היד הישראלית, אלא התנהלות עיקשת, שקולה אסרטיבית ונחושה מצדנו שמשנה את כללי המשחק לטובתנו.
 
האם ההנהגה בישראל התחילה לדבר בערבית? גם בלי להשיב לשאלה הזו, די ברור שהמדיניות העקשנית והאסרטיבית בעניין ההפרות שירתה את ישראל והביאה עמה תמורה נוספת, מוקדמת מהמוסכם ובמקביל, חמאס קיבל את מבוקשו (פתיחת ציר נצרים למעבר עזתים) מאוחר מהצפוי.
 
ההודעה שפורסמה אמש (ראשון) על ידי לשכת ראש הממשלה, ולפיה ארבל יהוד, אגם ברגר וחטוף נוסף ישוחררו ביום חמישי, בעוד ששלושה חטופים נוספים ישוחררו בשבת, מעידה על תוצאה רצויה שהביא עמו שינוי מהותי במדיניות ובהתמודדות עם חמאס.

ההתעקשות הישראלית שגרמה לארגון לסגת מדרישותיו מעבירה מסר ברור: ישראל לא נכנעת לשום הפרה של ההסכמים ולא מוכנה להתפשר בהחזרת החטופים הביתה.
 
פתיחת ציר נצרים, שאפשרה לעזתים לשוב לצפון הרצועה, אמנם עוררה ביקורת בקרב חלקים בציבור, אך היא מתבצעת בהתאם להסכמות שהושגו מתוך עמדת כוח – ולא מתוך חולשה. ישראל דורשת ומקבלת בתמורה – שחרור חטופים תמורת מחוות הומניטריות.
 
מול עיניהם של תושבי עוטף עזה, שראו כיצד חמאס התנהל במשך שנים בתחושת ביטחון מופרזת, ניצבת כיום אסרטיביות ישראלית שמוכיחה כי התנהלות נחושה מביאה לתוצאות. הנכונות להתעמת עם חמאס גם בניהול משא ומתן, ולא רק בשדה הקרב, מייצרת לראשונה מזה שנים תחושה ששינוי מהותי אפשרי.
 
חשוב לזכור, שמדובר רק בשלבים הראשונים, וכי גורלם של יתר החטופים עדיין לא ברור לחלוטין. אך עצם ההצלחה להוביל להסכמות חדשות תחת לחץ ישראלי, מעידה על שינוי בגישה. תושבי העוטף, כמו כלל אזרחי ישראל, מצפים שהממשלה תמשיך בדרך זו, ללא פשרות וללא ויתורים מיותרים – עד להשבת כל החטופים הביתה.
 
אולי לראשונה מזה שנים, יש תחושה שישראל היא זו שקובעת את הטון, מגיבה ולא נגררת ומכילה ושהעקשנות הזאת משתלמת. ימים יגידו אם האסרטיביות הזו תוטמע, ואם התגובות תהינה בהתאם על כל הפרה, קלה כחמורה.