שגיא דקל חן, בן 36 מניר עוז, צפוי להשתחרר משבי חמאס מחר (שבת), בפעימה השישית לעסקה, לאחר 498 ימים בשבי, כך לפי הודעה שפרסם ארגון הטרור חמאס.
בסטורי שפרסמה אחר הצהריים אשתו של שגיא, אביטל דקל חן, היא נראית עם שתי הבנות הנוספות של הזוג, גלי ובר, וכשהפעוטה שחר נראית מתחת להן. "מעדכנות את כולם שאבא חוזר", כתבה אביטל. בסרטון נוסף, המשפחה צולמה כשהם מתרגשים ושמחים ושרים לקראת שובו.
שגיא כעת אבא לשלוש בנות אך בעת החטיפה היה אבא לשתיים, בר בת השש וגילי בת השנתיים. מאז שהוא בשבי, אשתו אביטל, ילדה את בתם השלישית, כשהיא ללא שגיא לצידה. אחת האהבות הגדולות של שגיא היא שיפוץ אוטובוסים ישנים והפיכתם לשמישים, לכל מיני מטרות. בבוקר השבעה באוקטובר הוא עבד על אוטובוס ליד המסגרייה של קיבוץ ניר עוז, והיה בין הראשונים לזהות את חדירת המחבלים, הקפיץ את כיתת הכוננות והיה חלק מהכוח שנלחם בהם.
שגיא גדל וחי כל חייו בקיבוץ ניר עוז. שגיא אוהב ספורט, שיחק בעברו כדור-עף ובייסבול. שגיא עבד בחקלאות בערבה והתנדב להדריך במחנה קיץ יהודי בארה"ב. הוא היה בן 30 כשהתחילו הוא ואביטל לשפץ אוטובוסים. הוא הפך את האוטובוס למכולת ניידת שמטרתה להגיע ליישובים בפריפריה בהם אין מכולות או ששעות הפתיחה של המכולת היישובית מצומצמת וגם להגיע לפסטיבלים שונים בעוטף עזה, כששיאם זה פסטיבל דרום אדום. אוטובוס נוסף של שגיא הוא צימר, ובכלל, כפי ששגיא העיד על עצמו בעבר, יש לו אהבה לכל דבר על גלגלים.
שגיא הוא איש של משפחה וזה ניכר מכמויות הפוסטים עליו ועל משפחתו. הוא גם איש של נתינה ומעורבות חברתית. היה מעורב בהקמת כפר נוער למצוינות באמנות בחבל אשכול שהקים אביו, ונהג לאסוף חבר'ה משנות שירות שעבדו בכפר, ובכלל. מרגיש שהוא הבין את המשמעות של חשיבות מעטפת, כמו משפחתית, גם אם אין בינו לבינם קרבת דם. אשתו אביטל הביאה לעולם את בתם השלישית, כשהאיש שלה נמצא במקום לא ידוע בלב עזה: "יש לי חלום שבו אני ושגיא רוקדים סלואו על הדשא בקיבוץ" כתבה. כמו כן, סיפרה שבתה בר ביקשה שאם אבא חי, שיראו לו סרטון שלה מחוג סקייטבורד, ושיתפה בהצעה שלה לחגוג חתונה מחודשת ביוני האחרון - בו הם חגגו 20 שנים ביחד.
בפוסט שפרסמה בפייסבוק, חשפה אביטל את הרגעים הקשים בממ"ד שליוו אותה ואת המשפחה בשבת ההיא. לדבריה, המשפחה הייתה בממ"ד. היא, הבת בר בת ה-6 וגלי בת השנתיים תפקדו בקור רוח, גם כשמחבלים נכנסו אליהן הביתה. נעמית, אמא של שגיא שאחראית על הנוי בניר עוז, ניצלה אחרי שנחטפה כשהעמידה פני מתה בדרך.
פרופ' יונתן דקל-חן, אביו של שגיא, התעורר בארה"ב ב-7 באוקטובר והבין שבזמן שישן, ניר עוז קיבוצו נחרב לחלוטין ושגיא בנו נחטף לעזה. בראיון ל"מעריב" סיפר על פעולתו להשבת החטופים, ואמר נחרצות: "רואים שיש משבר שהעולם הנאור, לפחות, מעוניין לפתור. רואים שישראל לא לבד, אולי ראש הממשלה לבד, אבל ישראל לא לבד. אני גם כל הזמן מבליט את זה, שיש ממשלת ישראל ויש מדינת ישראל. כלומר שעם ישראל וממשלת ישראל זה לא אותו דבר, בטח לא היום. גם הפעילות כאן לפעמים יותר מתסכלת".
בריאיון נוסף, הביע דאגה בנוגע לחיי החטופים, ואמר ברדיו 103FM: "קשה לדעת אם מישהו יהיה חי עד ינואר". במרץ 2024, זעם: "לא יעלה על הדעת שיקריבו אותם פעם שנייה - זה לא או חטופים או השמדת החמאס. זה הקו של הממשלה וזה אנטי יהודי, אנטי ציוני".
האוטובוס הראשון ששיפצו יחד, שגיא ואביטל, היה כששגיא היה בן 30. הוא הפך את האוטובוס למכולת ניידת שמטרתה להגיע ליישובים בפריפריה בהן אין מכולות או ששעות הפתיחה של המכולת היישובית מצומצמת וגם להגיע לפסטיבלים שונים בעוטף עזה, כששיאם זה פסטיבל דרום אדום. אוטובוס נוסף של שגיא הוא צימר, ובכלל, כפי ששגיא העיד על עצמו בעבר, יש לו אהבה לכל דבר על גלגלים.
שגיא הוא איש של משפחה וזה ניכר מכמויות הפוסטים עליו ועל משפחתו. הוא גם איש של נתינה ומעורבות חברתית. היה מעורב בהקמת כפר נוער למצוינות באמנות בחבל אשכול שהקים אביו, ונהג לאסוף חבר'ה משנות שירות שעבדו בכפר, ובכלל. מרגיש שהוא הבין את המשמעות של חשיבות מעטפת, כמו משפחתית, גם אם אין בינו לבינם קרבת דם.
