בכיכר החטופים אנשים עמדו דרוכים מול המסכים, צופים בנשימה עצורה ברגעים הדרמטיים: ארבל יהוד וגדי מוזס, נראו מפלסים את דרכם לרכב של הצלב האדום. סביבם חמושים, מעגל הדוק של אזרחים שמלווים כל תנועה שלהם כנראה בצעקות ודחיפות.

הרגע שבו גדי מוזס הופיע על המסך היה יוצא דופן. ההלם הראשוני התחלף במחיאות כפיים מהוססות – מחווה ספונטנית של תקווה, אך לא כזו שהצליחה להסתיר את החרדה. “כולם פה רועדים”, אמר אלון, אחד האנשים. “רואים שהם מוקפים, הכל נראה כל כך שברירי. פחדנו שאם מישהו ירים יד לא נכון, משהו ישתבש”.

כיכר החטופים- צפייה בשחרור החטופים (צילום: אבשלום ששוני)
כיכר החטופים- צפייה בשחרור החטופים (צילום: אבשלום ששוני)

לידו עמדה מירב, עם שלט שתמונתו של גדי מוזס עליה שנראתה דומעת. “זה רגע שאי אפשר לשכוח”, אמרה. “כשראיתי את גדי, מחאתי כפיים, אבל מיד תפסתי את הראש. רק רציתי שייכנסו כבר לאוטו וייצאו משם. כל תנועה שלהם נראתה לי כמו סכנה, הם פשוט חיות אדם שם”.

‏יזהר ליפשיץ, בנו של החטוף עודד ליפשיץ, אמר בכיכר החטופים: ״אני רואה את גדי חוזר על הרגליים, זו התרוממות רוח, האמת זה מטורף, לראות אותו חוזר על הרגליים, שורד את ה-482 ימים. זה מטורף, אבל זה גם צובט בלב כי החברים שלו זה חיים פרי, אלכס דנציג, אברהם מונדר ויורם מצגר. אלו אנשים שנרצחו בבונקר אחרי כמה חודשים והוא נחטף למקום אחר, הוא לא היה איתם", סיפר. 

עוד הוסיף ליפשיץ לגבי גדי מוזס: ״הוא בן אדם מדהים, חזק, ואנחנו שמחים איתו ועם משפחתו. הוא נותן אנרגיה גדולה לכל הקיבוץ עכשיו ולכל האנשים שמכירים, יחד איתו ארבל יהוד שהיא גם מהקיבוץ. זה אירוע מטורף לראות את שניהם ביחד נפגשים שם, גדי היה ברור שהוא מין אבא מבוגר כזה שהנה הוא מגיע והוא נכנס לתוך הכאב האין סופי והתקווה שאנשים רואים בו והמשפחה שמחכה לו". 

ליפשיץ הוסיף, "אימא שלי מכירה גם את גדי וגם את ארבל. מכירה את כולם. לנו זה היילייט, אתה יודע, בתוך הכאב האין-סופי, המאבק הסזיפי והקשה, גם נפשית וגם פיזית שאימא שלי היא חלק ממנו, ופתאום יש לך זריקת אנרגיה רגעית. אבל אנחנו מפוקחים" הדגיש. על ההמשך אמר ליפשיץ: ״כל העיסוק עם ראש הממשלה יעדיף את הזה, או שהוא מפחד מטראמפ או לא, זה עיסוק לא נכון. ראש הממשלה עושה את השיקולים שלו."

ליפשיץ סיכם: ״אסור לשכוח את הכאב של המשפחות שהיום מסתכלות על מחבלים, משתחררים על כאב של הפצועים שרצו אולי תוצאה אחרת. ואלה ששכלו את הבנים והאבות היקרים מכל, להסתכל על הדבר הזה וכמונו להתמלא בזה באנרגיה כי אין מה לומר. זה לא מה שנשאר, זה מה שהולך ללוות אותנו עוד חודשים קדימה. זה לא יום רגעי היום, זה פרק שמח בתוך הטלנובלה האכזרית, סדיסטית, מרגשת ולהבין שזאת הסיבה ששווה להמשיך עד הסוף, אבל צפויים לנו עוד הרבה ימים קשים״.