סרטון מרגש של שורדת השבי דורון שטיינברכר שודר הערב (שבת) בכיכר החטופים, ברקע שחרורם של שלושה חטופים נוספים - קית' סיגל, עופר קלדרון וירדן ביבס. זוהי הפנייה המצולמת הראשונה של דורון מאז שחרורה מהשבי.
בפתח הסרטון היא מספרת שהמעמד לא קל לה. "הפעם האחרונה שישבתי ככה עם מצלמה מכוונת עלי, זה היה בשבי. כל הדבר הזה שולח אותי אחורה לכל סרטוני השבי שצילמתי ושראיתי. הפעם אני יושבת בנוח על ספה, עם המשפחה שלי מסתכלת עלי במקום חמים ונעים. עם כמה שזה לא פשוט היה לי חשוב לצלם את הסרטון הזה ולהעביר את המסר והבקשה שלי, ושיראו אותי".
"אני בסדר!", היא קראה. "זה ייקח זמן, זה עוד תהליך וזה לא נגמר בשבוע או שבועיים, אבל אני פה בזכותכם, ואני בסדר. תודה לכל האנשים שעטפו ותמכו במשפחה שלי, ותומכים בי עכשיו. אפילו אנשים שלא מכירים אותי. וחשוב לי להגיד גם תודה לכל החיילים, ולכוחות הביטחון כי אני יושבת לראות קצת ולהשלים מה היה בשנה ההזויה הזו, ואני רואה איזה חלק חשוב בענק היה להם בשבעה באוקטובר וגם אחרי.
"ולמשפחות שהיקירים שלהן עדיין נמצאים בשבי, אתם לא לבד. אנחנו ממשיכים להיאבק בשבילכם. אנחנו נעשה הכל, אני אעשה הכל עד שכולם יחזרו הביתה ועד שתוכלו לסגור את המעגל ואנחנו ביחד עד הסוף", היא הבטיחה. "בשנייה הראשונה שאני יכולה לצאת מפה אני עם שלט ביד".
"אני מבינה שכולם מבינים אותי מההקלטה ששומעים אותי 'תפסו אותי, תפסו אותי', או כבלונדינית שלובשת ורוד, בת 31 מכפר עזה", היא אמרה, ואז הוסיפה בחיוך: "אבל אני כבר לא בלונדינית ולא אלבש יותר ורוד. אני דורון, בת 31, אני כבר לא בשבי החמאס. ואני בבית שלי".
לאחר הסרטון, סימונה, אמה של דורון אמרה: אני האמא של דורון, הגיבורה שראיתם עכשיו. אמא שזכתה לחבק את בתה, חיבוק שכולכם ראיתם וחיבקתם אותנו חזרה. תודה גדולה על זה. זוהי זכייה שהיא כל כך מובנת מאליה, וגם כל כך לא. בצער עצום – רבים כבר לא יזכו לה. אני רוצה לומר תודה. תודה על הזכות לחבק את הבת שלי".
סימונה הוסיפה: "אבל ליבי נקרע, כי אני יודעת שיש רבים שלא יזכו לכך. אני כואבת, אני חשה את הכאב של כל מי שאיבד את יקיריו, אני מרגישה את החסר, את הצעקה השקטה של אלו שמחכים לשובם. אנחנו לא יכולים להרפות, אסור לנו לעצור, אני מבקשת אל תפסיקו, תהיו שם, המשיכו בכל הכוח ואני דורשת ממקבלי ההחלטות השלימו את כל שלבי העסקה, החזירו את כולם.
"מגיע לכל אחד ואחת סגירת מעגל, מגיע להם לחזור הביתה", אמרה סימונה וקראה להמשיך את המאבק: "אני מבקשת, אני זועקת – אל תפסיקו בואו לכל מקום, לעצרות, למשמרת 101, הרימו קול, היו שם. זקוקים לכם שם צריכים שלא נוותר".
"החיבוק המיוחל והכאב על הנותרים מאחור"
כאמור, הערב התכנסו אזרחים רבים בכיכר החטופים בתל אביב, לאחר שבבוקר שוחררו שלושה חטופים נוספים - עופר, ירדן וקית'. הכיכר, שהפכה למוקד המאבק להשבת החטופים, התמלאה בקהל רב שבא לחבק את המשפחות ברגע היסטורי ומורכב זה.
רגע מרגש במיוחד היה כאשר יאיר מוזס, בנו של גדי מוזס ששוחרר, עלה לבמה. "כפי שאתם רואים על פני אבא שלנו חזר אין מאושרים מאיתנו בעולם", אמר בהתרגשות. מוזס סיפר על אביו: "תמיד ידענו שאבא הוא איש חזק מאוד מנטלית, והוא הוכיח לנו שהוא כזה, ואפילו יותר ממה שיכלנו לדמיין לעצמנו. איש של אדם ואדמה, מלח הארץ, שגדל וגידל אותנו על ערכים של ערבות הדדית ואהבת הארץ".
עידית אהל, אמו של אלון, ריגשה את הקהל כשפנתה ישירות לבנה: "אלון היקר שלי ילד מלא חיים ואהבה, אתה שומע את קולי,אני יודעת שאתה חזק. אתה תמיד חזק. זוכר שהיית אומר לי 'אמא, אל תדאגי, הכל יהיה בסדר'" בפנייה לממשלה הדגישה: "אין לנו את הפריבילגיה לחכות. כל יום בשבי הוא נצח. אנחנו רואים איך החטופים ששוחררו חוזרים פצועים בגוף ובנפש".
ויקי כהן, אמו של נמרוד כהן מצוות הטנק, הזכירה את ערכי צה"ל: "כל חייל שמתגייס לקרבי מתגייס עם הידיעה שאם חלילה יקרה לו משהו, המדינה או הצבא לא ינטשו אותו ויפעלו ככל שביכולתם על מנת לחלצו". היא הוסיפה: "בשל כוחות מדוללים וטנק תקול, לא היה לצוות הטנק סיכוי מול המון מחבלים שפרץ את הגדר ונכנס אל תוך שטח ישראל".
אחד הרגעים בערב היה נאומה של בר גודארד, בתו של מני גודארד. "בשבעה באוקטובר, הייתי בממד עם בעלי אייל ובתי הקטנה גאיה, כשאני בהיריון מתקדם", סיפרה. "הוריי, מני ואיילת גודארד, גרו בשכונת הזיתים. הבית שלהם היה מלא באור, באהבה והבוסתן בחצר פרח". בקול שבור המשיכה: "חודשיים לאחר מכן התבשרנו שלא קברנו באותו היום את אבא, וגופתו נחטפה".
"אנחנו מרגישים כולנו את השמחה וההקלה ביום של שחרור חטופים נוספים", אמרה גודארד. "וברגעים האלו עולה המחשבה - איך ירגישו כשיחזרו המתים אין חגיגות. אין חיוכים. הוא לא חוזר לחיבוק שלי. לא אחכה לו בסמוך לגבול".
לקראת סיום העצרת, קראו המשפחות להמשך התמיכה הציבורית: "אנחנו מודים לכם על כל התמיכה והעמידה האיתנה לצידנו בימים גורליים אלו ומבקשים מכם להמשיך להאבק איתנו עד שכולם יחזרו הביתה". הן הדגישו כי השלב הבא במשא ומתן קריטי, וכי אסור להשאיר אף אחד מאחור.
"עם כל חטוף וחטופה שחוזרים - אני מרגישה שגם חלק קטן ממני חוזר. חלק קטנטן מהאמון בעולם", סיכמה בר גודארד את הערב המורכב. "נצטרך אתכם אז יותר מאי פעם, נצטרך את תעצומות הנפש שלכם, נצטרך את החיבוק שלכם, נצטרך שתמשיכו ללכת איתנו לאורך כל הדרך".
העצרת הסתיימה בקריאה נחושה להמשיך במאבק עד לשחרור החטוף האחרון והשבת כל הגופות לקבורה בישראל, כשהקהל הרב מצטרף למשפחות בקריאה: "עד החטוף האחרון"
