"אנשים חיכו הרבה זמן לחזור": יקבי הצפון נפתחים מחדש

"ההרגשה לראות שוב את המטיילים ואת האורחים משמחת את הלב. אפשר להגיד שפשוט התגעגענו. כולנו מקווים שהשקט יימשך ואנשים ימשיכו להגיע", אומר ענאן עראף, מבעלי יקב הבוטיק המשפחתי ג'וליה, שנמצא במעיליא שבגליל העליון.

עד פרוץ המלחמה נהנו מרכזי המבקרים של היקבים באזור הצפון ממבקרים רבים שנהגו לפקוד אותם. כמו עסקים רבים אחרים, גם מרכזי המבקרים נאלצו לסגור דלתותיהם בעקבות המלחמה. את היין הם אומנם המשיכו לייצר, גם בתנאים לא פשוטים, אך את פניהם של האנשים שנהגו בעבר להגיע אליהם - כבר לא יכלו לקבל. עם הפסקת האש עם לבנון שהוכרזה בסוף נובמבר, חלק ממרכזי המבקרים של היקבים פתחו שוב את שעריהם וגם המבקרים החלו לאט־לאט לחזור.

עראף עובד ביקב הקרוי על שם אמו, יחד עם אביו ג'ורג'. היקב פועל משנת 2012 ומייצר 10־15 אלף בקבוקים בשנה. "עד המלחמה היינו פתוחים מיום שני עד שבת. לאורך כל היום אירחנו מבקרים", מספר עראף. "אנשים היו מגיעים, עושים טעימות, סיור במרכז המבקרים, שומעים את הסיפור המשפחתי וגם קונים יין. חלק ניכר מהיין מכרנו פה. היו מגיעים אלינו ממש מכל הארץ: חובבי יין, אוכלוסיית מטיילים. גם תיירים מחו"ל היו מגיעים. היקב הוא מקור הפרנסה שלנו".

מה קרה במהלך המלחמה?
"אנחנו רחוקים כשישה קילומטרים מהגבול. כלומר, קו מאוד קדמי. היו הרבה מוצבים של צה"ל סביבנו, בעיקר טנקים וארטילריה והאזור שלנו חטף. עשינו את מה שהיה צריך בכרמים, תוך סיכון מאוד גדול. אחד הכרמים שיש לנו חוזה איתו בקיבוץ ברעם, וממנו היינו מביאים חלק מהענבים, נשרף כליל. מבקרים כמובן לא יכולנו לקבל. חטפנו מכה כלכלית לא פשוטה. המדינה פיצתה על חלק מהנזקים, אבל עדיין הפסדנו לא מעט כסף בשנה הזו".

בעקבות הפסקת האש, היקב מתחיל להתאושש. "העניינים פה נרגעו, בנוסף לכך זה קרה ממש לפני תחילת דצמבר, לפני כריסמס וראש השנה האזרחי", מתאר עראף. "מעיליא היא מקום מתויר בחודש דצמבר. בדרך כלל היה פה כריסמס מרקט, היו כל מיני אירועים. השנה בדצמבר אפשר להגיד שחזרה להיות תנועה, אבל כמובן לא באותה מידה. לא עשו עכשיו אירועים כמו בשנים קודמות, כי עדיין היו הגבלות לגבי התקהלויות. אבל החלה תנועת אנשים".

מאז, מציין עראף, "חזרנו לארח לפחות בסופי שבוע אוכלוסיית מטיילים שחזרה לאזור, וכמובן המשכנו לעשות את כל העבודה הסטנדרטית אחרי הבציר: הוצאת יין משנים קודמות מחביות, הכנסת יינות חדשים לחביות, בקבוק של יינות חדשים. כרגע מגיעים אלינו חובבי יין וגם זוגות שפשוט בא להם לצאת ולשתות כוס יין. מבחינת מבקרים אנחנו כיום ב־50% לעומת מה שידענו לפני המלחמה. אתמול למשל קיבלתי טלפון מחבר'ה שרוצים להגיע ושואלים שאלות על כבישים באזור, אם הם פתוחים. יש לאנשים שאלות טכניות שמראות שעדיין לא הכל ברור להם. אבל יש רצון לטייל, ואנחנו מחכים למטיילים נוספים. אנחנו חברים בעמותות זמן גליל מערבי ואוצרות הגליל וגם הן מנסות לסייע מהבחינה הזאת".

מילה אחת: תודה

"לא הפתיע אותי שאנשים חזרו. צפיתי שזה מה שיהיה, כי הישראלים רעבים לצאת, הם חיכו לרגע הזה הרבה זמן. אנשים מאוד אוהבים לטייל ולבקר ביקבים. הרגשתי גם סולידריות כל מהלך המלחמה. מכרתי הרבה יינות לכל מיני חברות לקראת החגים, ואני רק יכול להגיד תודה רבה לעם ישראל", אומר איציק כהן, הבעלים של יקב הבוטיק רמות נפתלי שנמצא במושב רמות נפתלי. היקב פועל משנת 2003, מייצר 10־15 אלף בקבוקים בשנה תחת מיתוגו, וגם נותן שירותים לאנשים פרטיים שמביאים את הענבים שלהם.

"כשפרצה המלחמה כמעט כל המושב התפנה", משחזר כהן. "אשתי ואני לא התפנינו, כי יש כרמים לבצור ויין לעשות. המשכנו בעבודה למרות הירי והבלגן. חלק מהכרמים נפגעו, אבל לא נורא. כל מה שקשור בקטע העסקי של קליטת הענבים ביקב, המשיך לעבוד. נושא המכירות לא עבד כמו שהיינו רגילים. יש לנו מרכז מבקרים מאוד גדול ויפה, היו באים אליו מלא אנשים לקנות יין, לאכול פלטת גבינות. זה נעצר בבת אחת. המושב היה שטח צבאי סגור. חיפשנו דרכים איך להמשיך למכור את היין. היו ביקושים ליין במרכז הארץ, והיינו צריכים למצוא פתרון לוגיסטי".

מה עשיתם?
"נוצר חיבור עם מפיץ שקנה ממני יינות ומכר אותם בכל הארץ. הורדתי קצת מהרווח שלי, אבל הוא פתר לי בעיה לוגיסטית מהותית. שמתי גם מלאי יין אצל הבנות שלי במרכז הארץ, ואנשים היו קונים גם דרכן. פתחנו גם ערוץ אונליין, אבל החבירה למפיץ פתרה בעצם את כל הבעיות מהבחינה הזו. מה שנשאר זה הנושא של מרכז המבקרים שהיה סגור. אנשים כאמור לא הגיעו. היה בכלל מאוד עצוב פה במושב. אין אנשים, אין ילדים, אין רעש, זה היה הקטע הכי קשה".

לפני כחודש, זמן מה אחרי הפסקת האש, החלה גם חזרת התיירים למרכז המבקרים שנפתח מחדש ופועל בימי ראשון־שישי, בתיאום מראש. "זה הולך ומתעצם", הוא מחייך. "פרסמתי שמרכז המבקרים פתוח, וזה הולך מצוין. באים גם אנשים פרטיים, וגם החלו להגיע קבוצות של כל מיני חברות עסקיות. עכשיו מגיעים סדר גודל של 30% מהמספר שהגיע לפני המלחמה, אבל אני מאמין שמהר מאוד המספרים יעברו את ה־100%".

מה אתה מרגיש כשאתה רואה את המבקרים חוזרים?
"זה מאוד מרגש. הייתה אצלי קבוצה של איזו חברה ציבורית גדולה מאוד לפני שבוע וחצי. באו איזה 40 מנהלים, היו פה, נהנו, ואמרתי להם: 'אני רוצה להגיד לכם מילה אחת - תודה, שימחתם אותי'. זה מרגש לראות אנשים חוזרים לטייל, חוזרים לבקר. אני מרגיש שאנשים חיכו לזה. אני האמנתי באנשים, וגם במוצר שלי כמובן".

מאפס ל־100

לקראת סוף 2023 הושלמה בנייתו של יקב רקנאטי החדש, שעבר ממשכנו הקודם בעמק חפר למשכנו החדש בפארק התעשייה רמת דלתון, מרום הגליל. 70 מיליון שקלים הושקעו בקומפלקס החדש, הכולל גם מרכז מבקרים. אירוע פתיחה חגיגי תוכנן ל־27 באוקטובר 2023. עד אז עשו במקום "השקה רכה". המלחמה גדעה את התוכניות: היקב אומנם המשיך לייצר יין, אך מרכז המבקרים נסגר. לפני כחודש נפתח המרכז מחדש, או כמו שמגדיר זאת מנכ"ל יקב רקנאטי, אלי גידור, "בעצם פתחנו אותו בפועל".

מרכז המבקרים, מתאר גידור, ייחודי: "הוא עוצב על ידי האדריכל פרופ' יוסי פרידמן. השקענו בו בכל נקודה ופינה. המקום בנוי כלאונג' לתרבות היין עם שולחנות וכיסאות התואמים את האווירה. זה נראה לגמרי כמרכז תרבות עם ספריית יין, עם חדר טעימות מיוחדות. יש גם אולם עם מסך ענק שמקרין תמונות מהכרמים".

יקב רקנאטי, שהוקם בשנת 2000, מייצר מיליון וחצי בקבוקים בשנה, מהם כ־25% מיועדים לייצוא לכ־20 מדינות. היין גם מוגש בכמה מסעדות מישלן באירופה ובארצות הברית. "ייצרנו יין במהלך כל השנה למרות שהיינו בקו עימות. היקב ממוגן במיטב השכלולים, וכל פעם כשהייתה אזעקה, נכנסנו לממ"ד", מספר גידור.

ועכשיו גם מרכז המבקרים חזר לפעילות.
"מעבר לעובדה שזה מרגש, צריך היה לארגן לטובת המרכז גם צוות שכולל אנשים שמבינים ביין, לארגן את המטבח מחדש, להתקשר שוב עם כל הספקים של הגבינות, הירקות והמאפים. זה כאילו להתחיל הכל מאפס. למרות ששימרנו את השלד של הצוות לאורך כל המלחמה בתפקידים חליפיים כדי להיות מוכנים ליום שבו נפתח, הרי שעדיין זה לא צוות מלא. עד עכשיו אנחנו מתקשים בגיוס אנשים מתאימים, כי אנשים עדיין לא חזרו לגור באזור. הכל הולך לאט־לאט, זה תהליך".

המבקרים כבר החלו להגיע?
"בהחלט. יש כאלה שמגיעים במיוחד, ויש כאלה שבכלל מגיעים לטייל בצפון והיקב הוא אחת האטרקציות שהם עוצרים בה. בעיקר מגיעים הרבה זוגות שמטיילים באזור. אנחנו מכוונים כמובן גם לקבוצות הייטק שרוצות לעבור יום גיבוש בצפון, עם הרצאות, סיורים. זה נדבך מאוד חשוב בפעילות. יש חברות שהתחילו כבר להגיע אלינו לימי העשרה. חלק מהציונות זה לבוא עכשיו לצפון".

את תחושת הפתיחה מחדש של מרכז המבקרים מתאר גידור כמעבר מאפס ל־100: "מיד אתה נקרא לתפקד כאילו המקום היה פתוח תמיד. זה מאוד מרגש. מרכז המבקרים שלנו מאוד ייחודי ואנחנו משתוקקים לכך שכמה שיותר ייחשפו אליו. זה חלון הראווה של היקב הייחודי שלנו, וכמובן גם חלק מהפעילות שלנו, כי מי שמגיע ועובר טעימות, אז גם רוכש יין. אבל החשיבות היא הרבה מעבר ללמכור יין. באמצעות מרכז המבקרים אנו מעבירים את הפילוסופיה הייחודית שלנו, את הסיפור שמאחורי היין".