דובר חמאס הודיע הערב (רביעי) ששרידיו של עודד ליפשיץ ז"ל יושבו מחר לישראל במסגרת פעימת השבת החטופים החללים.
עודד ליפשיץ, בן 85 מניר עוז, נחטף מביתו יחד עם אשתו יוכבד אחרי שנפצע. ליוכבד ועודד ארבעה ילדים, 10 נכדים ונינה אחת. בשבי, יוכבד ועודד הוחזקו בנפרד. יוכבד שוחררה לאחר 17 ימים בשבי ומאז נאבקת יחד עם ילדיה ונכדיה על החזרתו. היא לא ידעה עד חזרתה שבן זוגה בחיים.
המידע האחרון על עודד התקבל כ-20 ימים לאחר החטיפה. ידוע שבאותו זמן הוא קיבל טיפול בבית חולים בגלל פציעתו - אדם שנחטף מביתו בגיל 83.
משפחת ליפשיץ ביקשה למסור בתגובה להודעה על שובו בפעימת החללים: "השעות הללו אינן פשוטות עבורנו, לאחר שעודכנו כי עודד האהוב שלנו נמצא ברשימת החללים החטופים שישובו מחר לישראל, אחרי שנחטף בחיים מביתו בקיבוץ ניר עוז. 502 ימים קיווינו והתפללנו לסוף אחר, אך עד שלא נקבל וודאות מוחלטת המסע שלנו לא יסתיים וגם לאחר מכן נמשיך להיאבק עד להשבת החטוף האחרון".
עודד נולד בחיפה, היה בשומר הצעיר וב1957 חבר לגרעין של מייסדי ניר עוז ומאז הוא שם. עודד מילא תפקידים שונים בקיבוץ, הגיש תכניות ב"שעה קלה על כלכלה" בגל"צ, לחם כלוחם בארבע מלחמות והוא אקטיביסט בלתי נלאה לשלום ולזכויות אדם. עודד המשיך לפרסם טורי דעה ב"הארץ".
בדצמבר 2024, שורדת השבי יוכבד ליפשיץ הייתה בדיון חירום על מצבם הרפואי של החטופים בבית הנשיא, ואמרה: "אם הייתי חוזרת אחרי 50 יום הייתי חוזרת בארון, מה שהציל אותי זאת המחלה המדבקת שלי ושהשובים לא רצו שאהיה שם".
דניאל, נכדו של עודד ליפשיץ החטוף, סיפר ברדיו 103FM בינואר 2025, כי סבו ידע שהסכנה מעזה מטורפת: "הוא האמין שיכול להיות שאלפי פלסטינים יעמדו על הגדר וינסו לחצות. הוא חזה אחת לאחת את מה שקרה". עוד טען כי "הדבר היחידי שהוא היה המום ממנו זה שהצבא לא הגיע לניר עוז. הוא כתב רבות שלא יהיה לנו ביטחון בלי שנטפל בחמאס. כשחמאס השתלט על עזה הוא אמר שהיא הופכת למדינת טרור. סבא האמין שיכול להיות שאלפי פלסטינים יעמדו על הגדר, ינסו לחצות, אבל חיל האוויר יצטרך להרוג את כולם".
עוד סיפר, לדבריו, על דבר אחד שלא חזה, והוא שהצבא לא יגיע. "בשיחה שלו עם אחותו בבוקר הוא שמע יריות ושמדברים ערבית בחוץ, אבל הוא אמר לה: 'אין מה לדאוג: כמה דקות והצבא יגיע, וזה ייגמר'".
יזהר ליפשיץ, בנו, אמר ב-14 בפברואר על שחרורם של חברי ניר עוז: ״בשביל הקהילה זה שמחה מטורפת, הרגשה שלא זנחו אותנו שמדינת ישראל בחרה סוף סוף בלפדות את שבויה. לא עושים את זה בשבילנו - עושים את זה בגלל שלא הצליחו לשמור עלינו והפקירו אותנו בקיבוץ. עכשיו אנחנו משלמים את המחיר שהוא קשה וכואב כולל הרבה מחבלים מרצחים שאף אחד לא שמח לשחרר אותם אבל אני חושב שזאת בחירה נכונה. קהילת קיבוץ ניר עוז מקבלת עוד שלושה חטופים חיים אחרי ארבעה שהגיעו. אסור לעצור צריך להמשיך ולהחזיר את כולם״.
יזהר אמר בזמנו ל"מעריב": ״אני רואה את גדי חוזר על הרגליים, זה התרוממות רוח, האמת זה מטורף, לראות אותו חוזר על הרגליים, שורד את ה 482 ימים זה מטורף אבל, זה גם צובט בלב. כי החברים שלו זה חיים פרי ואלכס דנציג ואברהם מונדר ויורם מצגר זה אנשים שנרצחו בבונקר אחרי כמה חודשים והוא נחטף למקום אחר, הוא לא היה איתם. הציל אותו שהוא הצליח להיות באיזה מקום שהחזיקו אותו. ראינו גם אות חיים ממנו סרטון״.
בראיון לרדיו 103FM ב-30 בינואר 2024, אמר כי הם לא יודעים מה מצבו: "אני יכול להגיד שעודד בן אדם מאוד רציני, חקלאי, אבא, ממשפחה מפוארת, אבל באותה נשימה הוא חוזר למציאות מאוד קשה מבחינתו. לא ידוע לנו שהוא חי ולא ידוע לנו שהוא מת". ב-13 בפברואר, אמר באשר לאות לגביו: "הגיע אלינו מידע מחטופה שהייתה איתו לפני זמן רב. היא אמרה שמצבו הבריאותי לא היה טוב. אנחנו נאחזים בסיכוי הקטן שאולי הוא בחיים".
בריאיון לכאן רשת ב', סיפר כי ביום ה-54 למלחמה, אחת החטופות שחזרה סיפרה שהייתה איתו בחדר במשך שבועיים, ולקחו אותו משם "כשהוא פצוע וכאוב. אף אחד לא יודע מה עלה בגורלו. עכשיו כשהוא בתוך הרשימה של הפעימה הזו, זה אומר שיש חשש לחייו", אמר. "אבא שלי נחטף בצורה ברוטאלית, ירו צרור לכיוון הדלת והוא נפצע בידיים". נכדו סיפר כי הוא שהה בתנאים סבירים מעל האדמה, אך מצבו לא היה טוב.
ארנון בנו כתב לו מכתב ליום הכיפורים: "כן, כבר עברה מעל שנה מאז שנפרדנו בשישי בערב לאחר שהבאתי אותך ואת אמא הביתה לקיבוץ. 12 שעות אחר כך כבר היית חטוף פצוע בדרך לשבי. זה כל כך לא אתה. אתה שתמיד עומד על דעתך ומנתב את חייך. אתה שלא רצית להיבדק מחשש שיילקח ממך רישיון הנהיגה ומכאן עצמאותך. אתה שתמיד שלטת בחייך ומעולם לא קיווית שיקרה משהו אלא עשית אותו. אתה שהאמת שלך הייתה נר לרגליך ללא כל ניסיון לעדן או ללכת עם הזרם. כבר מעל שנה שהכל ניטל ממך. נשאר רק קיום במובן הנמוך ביותר. תמיד ראיתי אותך כבר מזל, גם במלחמות, ובמיוחד במלחמת יום הכיפורים, בה נלחמת ואף היית "מנותק קשר" תקופה ארוכה, וגם מאות אלפי קילומטרים על הכבישים, אירועי בריאות רבים שצלחת, והגעה לגיל מבוגר בשליטה מלאה על חייך ללא צורך בעזרה. ועכשיו אתה שם. זוועה".
עוד כתב: "אני שומע אותך משתגע וצועק בקולך הצרוד על עיוותי המציאות, על איך מצד אחד אנחנו החזקים טוענים ש "לא בכל מחיר", שיש דבר כזה "ניצחון מוחלט", ומעל הכל, לאן נעלם הבסיס של קיומנו, הערבות ההדדית. אתה כתמיד צודק. וכמי שהמשפט "נאה דורש נאה מקיים" הוא התיאור המדויק שלו, ו"אהבת לרעך כמוך" היא האידאולוגיה ותמצית חייך, אפשר כל כך להבין למה אתה כועס. ואני? אני מתגעגע. לחבק אותך כפי שבשנים האחרונות עשינו הרבה יותר מבעבר, לדבר אתך, לאכול ביחד ארוחות שישי וחג. אני עצוב ומתוסכל וזועם על כך שהגענו למקום כל כך עלוב ונמוך.ביום הכיפורים הזה אני מתחבר למשפט: "נראה שהשנה אלוהים הוא שצריך לצום". עדיין מאמין ומקווה שנתראה בקרוב".
דניאל ליפשיץ, נכדו של עודד, אמר בהצהרה כמה ימים לפני שרומי גונן, אמילי דמארי ודורון שטיינברכר חזרו: ״אני רוצה לפני כל דבר להודות מכאן לכל החיילים הגיבורים שנלחמו במלחמת חרבות ברזל, על הנופלים הגיבורים שמותם לא היה לשווא. הם מוטטו את חמאס צבאית והם הביאו למקום שבו אנחנו יכולים להגיע לעסקה להחזרת החטופים וזה יירשם על שמם. סבא שלי עודד ליפשיץ בן 84, אנחנו מחכים לראות את חזרתו הביתה. אנחנו משפחות החטופים ואני שסבא שלי אולי ישתחרר עכשיו בשלב הזה, נהיה כאן עד לשחרור של אחרון החטופים - עבור סבתא שלי, זה לא רק סבא שלי, זה 98 חטופים. וזה עבור כולם".
עוד אמר דניאל: "כל מי שחזר, כל מי שנלחם וכל המשפחות. ברגע הזה כל המשפחות מאוחדות מאי פעם מאחוריי החזרתם של 33 החטופים הראשונים ומשם החזרת כל החטופים, אנחנו לא ניתן למלחמה להמשיך, אנחנו נדאג בכל מקום בעולם, וכל העם צריך לתמוך בזה, לא עוצרים עד שאחרון החטופים בבית. ביום ראשון אנחנו מתחילים עידן חדש של המדינה שלנו, היסטוריה חדשה. רצינו להגיע לרגע הזה, זה יהיה מאד קשה. מבקש לכבד את המשפחות. בתי החולים, המשפחות עצמם, חבקו את החטופים ותדאגו להם״.
עמרי ליפשיץ, בנו של החטוף עודד ליפשיץ, הדגיש אל מול חזרתם של אוהד בן עמי, יוסי שרעבי ואור לוי, כי המצב הקשה של החטופים ידוע זה מכבר: "כולנו מזועזעים היום לראות את מצבם של שורדי השואה הגיבורים אוהד, אלי ואור. אבל חשוב שנזכיר, המידע על תנאי השבי הבלתי אנושיים אינו חדש. אנחנו זועקים כבר חודשים שהם עוברים שואה!".
