"עם כל הקושי והאתגר, אני מרגיש זכות גדולה להוביל את פרויקט 'השיבה הביתה' במועצה", אומר מיטל טוקר, פרויקטור חזרת תושבי הצפון לבתיהם במועצה אזורית מבואות החרמון.
"לצד האתגרים הרבים וחוסר הוודאות יש כאן הזדמנות גדולה – לא רק לתושבי המועצה, אלא לכלל תושבי הגליל. תשומת הלב שאנחנו מקבלים כרגע מהמדינה, מהמגזר העסקי ומגורמים אזרחיים היא הזדמנות לטפל בפערים של שנים בתחומים של תשתיות, חינוך ובריאות, ולהצמיח את הגליל למקום הרבה יותר טוב".
הממשלה החליטה להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם בראשון מרץ. במקביל, משרד החינוך הודיע על היערכות לפתיחת הלימודים בשני במרץ. בימים אלה משנסים מותניים ביישובים המפונים לקראת קבלתם של התושבים.
"מצב התשתיות בששת היישובים המפונים של המועצה דורש טיפול נרחב", מודה טוקר. "חלק מהתשתיות נפגעו פגיעה ישירה מטילים וכטב"מים, או מיירוטים, ויש כמובן לתקן את הנזק. חשוב גם לזכור שכוחות הצבא השתמשו בתשתיות – כבישים, מבני ציבור וכדומה – ובעקבות כך אנחנו נדרשים לשפץ ולתקן".
מסביר כי "בחלק מהיישובים מדובר בפגיעה מהותית, והמטרה שלנו היא לא רק להשיב את המצב לקדמותו, אלא מעבר לכך, שהיישובים יהפכו למקום שנעים לחזור אליו אחרי שנה וחמישה חודשים מחוץ לבית. זה פרויקט מורכב. בהיבט הפיזי, אנחנו נדרשים לשפץ ולארגן את התשתיות ומבני הציבור, כשתשומת הלב כרגע היא בהכנת מוסדות החינוך. תהליך השיקום הפיזי יימשך כמה חודשים, ובמקביל אנחנו עובדים על תכנון של תשתיות ומבנים חדשים, שיאפשרו מתן מענה רחב יותר לתושבים".
מוסיף: "יש, כמובן, גם אתגרים חברתיים וקהילתיים, שנובעים מהפיזור של הקהילות ומחוסר הוודאות של התושבים. ויש אתגרים בתחומים הנפשיים והרגשיים, ולשם כך קיים מערך שלם של עובדים סוציאליים ומטפלים שמאז תחילת המלחמה עומדים לרשות התושבים. בנוסף, קיימים אתגרים בגיוס כוח אדם מקצועי, כולל מדריכים בחינוך הבלתי פורמלי, כשמכללת תל חי אינה פועלת והסטודנטים שלה לא נמצאים באזור".
להביא למצב מיטבי
"כשאני מסתובב בימים אלה ביישובים המפונים, יש תחושה של התחדשות", אומר דוד כהן, מנכ"ל החברה הכלכלית במועצה אזורית מעלה יוסף. "אנחנו בציפייה לקבל בחזרה את התושבים שפונו מבתיהם לפני שנה וחצי. אלה משפחות צעירות שחיות תקופה ארוכה באי־ודאות רבה. יש אצלנו התרגשות גדולה: לראות ילדים בגנים, ילדים משחקים. זו תהיה התרגשות שיא. אני מקווה שאנשים יחזרו, שיהיה להם ביטחון לחזור".
מהם הדברים הדחופים לטיפול בעת הזו?
"יש לנו תשעה יישובים מפונים, כשמבחינת תשתיות, הפגיעות נחלקות לשניים: פגיעות ישירות מירי, ופגיעות ממעבר של כלים של צה"ל בכבישים. בכל היישובים אנחנו משקמים כרגע את הכבישים ואת מבני החינוך כדי שיהיו מוכנים לראשון במרץ. חלק ממבני החינוך נפגעו ישירות, ובכלל, מבנה שעומד ריק שנה וחצי זקוק לתחזוקה".
מסביר כי "אנחנו עושים זאת בסיוע החטיבה להתיישבות ומס רכוש. במקביל אנחנו עובדים על מבני הציבור כדי שיהיה אפשר לקיים בהם פעילויות בלתי פורמליות. עובדים גם בשיתוף פיקוד העורף על מיגון מבני ציבור, וזה מתקדם".
לפני כשלושה שבועות, מתאר כהן, החלו במועצה בעבודה מול הקבלנים לצורך שיקום התשתיות: "קודם כל, הכנסנו אותם למבני חינוך. לפי סקר שערכנו בקרב הורים לילדים, הבנו מי חוזר ומה צריך לשקם תחילה. בהתאם לכך, חמישה גנים מתוך תשעה יהיו מוכנים לקבלת הילדים. שם אנו משקיעים עכשיו את רוב המאמצים. אנחנו משקמים גם את בית ספר 'רונסון' שנמצא בגרנות הגליל".
מה מצב הכבישים אצלכם?
"אנחנו משקמים את כל הכבישים והמדרכות שנפגעו בתוך היישובים. מבחינת כבישים, מדרכות, תאורה וגדרות ביטחון, אני משער ש־99% מהם נסיים עד הגעת התושבים. אני עוסק כרגע רק בזה".
ומה בעניין מיגון בתי התושבים?
"יש את פרויקט 'מגן הצפון', שחלקו מבוצע על ידי הצבא, במרחק של עד קילומטר מהגבול. בבתים הפרטיים, שמרוחקים אחד־חמישה קילומטרים מהגבול, לקראת אמצע מרץ אנשים יוכלו לקבל את המענק ולבנות ממ"דים".
"אחרי שנה וחצי שאנחנו בתוך מלחמה, מאוד מרגש לעסוק בשיקום. אנחנו רוצים לחזור לחיים הרגילים שלנו", מצהירה אביבה שמילה ודעי, מהנדסת מועצה אזורית גליל עליון. "אנחנו מטפלים כרגע במבנים ההכרחיים לקליטת תושבים, מבני חינוך, מבני ציבור ותשתיות. במהלך המלחמה היו פה הרבה כוחות צבא. כל הכבישים באזור נפגעו מתנועה של כלים כבדים. רוב הכבישים של המועצה הם כבישים אזוריים, ש'נתיבי ישראל' החלו לטפל בהם. אני לא יודעת אם הם יצליחו להביא תוך שבועיים את הכל למצב הקודם".
בכבישים הפנימיים, שבתוך היישובים, המועצה מטפלת. "גם חלק מהם נפגעו", היא מסבירה. "זה אומר לסתום חורים, לשים אספלט חדש, לבדוק אם תשתיות בתת־הקרקע נפגעו. בתוך היישובים אנחנו עכשיו בשלב של בקרה, כרגע יותר מטפלים במבנים, במוסדות. המבנים הציבוריים בחלק גדול מהקיבוצים ננטשו, לא טופלו במשך שנה וחצי, ויש הרבה נזקים של עזובה. בחלק מהמבנים כבר התחלנו לעבוד, חלק ייקח עוד קצת זמן".
מהו, בעינייך, האתגר המרכזי בימים אלה?
"להשלים את העבודות כמה שיותר מהר, ושהתושבים יחזרו הביתה. להביא את המרחב למצב מיטבי. התושבים שיחזרו יוכלו לנהל שגרה במקביל לעבודות שיקום התשתיות שמתקיימות".
שמילה ודעי מתייחסת גם לנושא המיגון: "במהלך המלחמה עבדנו בהקמת מרחבים מוגנים באזורים שלא היו מפונים. עכשיו, חלק מהעבודות יהיו השלמות מיגון באזורים שהיו מפונים, ושעד כה לא היה ניתן לעבוד בהם. השלמת פערי המיגון זה פרויקט מקביל לשיקום התשתיות".
חינוך תחילה
"נולדתי, גדלתי ואני חי במועצה. אני מרגיש זכות להצטרף למשימה שתקבע את עתיד היישובים שנים קדימה. הגעתי למשימה הזו מתוך הרצון להיכנס מתחת לאלונקה", מכריז עודד בשן, מנהל פרויקט "השיבה הביתה" במועצה אזורית מטה אשר.
לדבריו, "בכל אחד מהיישובים המפונים יש נזק לתשתיות, שנגרם מפגיעות ישירות של חיזבאללה וגם מכך שצה"ל הגן על האזור שלנו מתוך המקומות עצמם. הייתה תנועה של טנקים וכוחות בתוך היישובים. יש נזק במדרכות ובכבישים, בגדרות שמקיפות את היישובים, בתאורה. במקומות מסוימים נגרם נזק בקווי ביוב, חשמל ותקשורת. בכל מקום קרה משהו אחר. יש גם נזקים של עזובה אחרי שנה וחצי".
תהליך השיקום, מספר בשן, החל לפני כחודשיים וחצי, עם הכרזת הפסקת האש עם לבנון: "קודם עשינו עם מס רכוש הערכה של הנזקים, כדי גם להבין את נושא המשאבים ולדעת איפה צריך להוסיף תקציבים, כדי לא רק לשקם אלא לחדש ולהחזיר את התושבים למקומות ראויים".
תוכנית השיקום כוללת שלושה שלבים.
"בשלב הראשון, שמבוצע עכשיו, מתקנים מבני חינוך, כדי שבכל יישוב יהיה מבנים של חינוך פורמלי ולא פורמלי מוכנים", בשן מסביר. "מטפלים עכשיו בדברים הדחופים באמת שבתשתיות ובמבני הציבור. למשל, בחניתה הביוב נפגע וזרם בחוץ, שזה גם מפגע סביבתי. המתנ"ס בערב אל־עראמשה נהרס לחלוטין מפגיעה ישירה. אנחנו מכינים את מבנה בית הספר לשמש בית ספר ביום ומרכז קהילתי אחר הצהריים. בדברים הקריטיים כבר טיפלנו".
מה כוללים השלבים הבאים?
"השלב השני הוא השלמת שיקום מבני החינוך, מבני הציבור והתשתיות בכל יישוב. השלב השלישי כולל כל מיני תהליכי פיתוח, שהם יותר ארוכי טווח. בהמשך, לאורך השנה הקרובה, יהיו עבודות תשתית ופיתוח נוספות. אנחנו מאמינים שיהיה אפשר לשלב גם וגם".
מהו האתגר הכי גדול כרגע?
"העובדה שיש לנו מאות פרויקטים של שיקום פיזי שמתבצעים במקביל. העמידה בלוחות הזמנים כדי לאפשר את החזרה הביתה. ועוד לא דיברנו על השיקום הקהילתי־חברתי, שחשוב לא פחות".
"המדינה כנראה עושה הכל כדי לכפות עלינו חזרה בכוח, פשוט אונסים אנשים לחזור לעיר לפני שהיא מוכנה", אומר אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה. "כדי להיות מוכנים לראשון במרץ, לפחות ברמה המינימלית, כל קבלן שמוכן כרגע לעבוד נכנס למוסדות החינוך. בכל יתר הדברים בכלל עוד לא נגענו".
קודם כל מוסדות החינוך, כדי שיהיה אפשר לקבל ילדים. יש לנו כ־70 מוסדות שניזוקו מפגיעה ישירה או משהייה של כוחות צבא. פתחנו את המקומות האלה באהבה רבה לצבא, אבל בסופו של דבר צריך לשפץ. מובן שיש גם נזקי עזובה. גם הכבישים בעיר ניזוקו, אם לא מפגיעות ירי, אז מנסיעות של טנקים וכלים צבאיים. הזמנתי חברה מקצועית שתעשה אומדן נזקים. צריך קודם להבין בכלל מה הנזק. אולי יש גם נזקים שנגרמו בתת־קרקע".
לא חסר במה לטפל.
"אני עושה סדרי עדיפויות. ואני חושב שהתנאי הראשוני לחזרת התושבים הוא מסגרות חינוך. שיקום לוקח זמן. כבר מחודש יוני, בעזרת מתנדבים מארגונים שונים וגם בעזרת רשויות אחרות שהתגייסו לסייע, אני עוסק בשיקום. לא מחכה למדינה. אבל יש דברים שלא ניתן לעשות בלי המדינה. גם מיגון הוא בעיה שטרם נמצא לה פתרון הולם".
שטרן טוען שחלק מהבעיות אולי אפילו אינן ידועות עדיין: "תחשבי מה יקרה כשאנשים יחזרו הביתה, יתחילו להפעיל מים, יתחילו להפעיל ניאגרות. אלה מערכות וביובים שלא עבדו שנה וחצי. לא יודעים איפה הנזילות, איפה החולדות. חלק גדול מהנזקים יתגלה רק כשהתושבים יחזרו הביתה ויתחילו להפעיל את המערכות".
