העדויות הקשות נחשפות: משפחתו של עופר קלדרון, שחזר משבי חמאס, מסרה הבוקר בוועדת הבריאות של הכנסת פרטים חדשים על מצבו ועל התנאים הקשים שבהם הוחזק במשך כמעט 500 יום ברצועת עזה.
"עופר עבר שבוע לא קל", אמרו, "הוא התחיל בשפעת קשה ובדלקת ריאות קשה ברמה גבוהה מאוד, ברמה שהילדים שלו לא היו יכולים לפגוש אותו. אני מודה לביה"ח שיבא על הטיפול המסור והתנפלו עליו שהוא חלה ודאגו לו דאגה מסורה יום ולילה היו צמודים אליו- לשמחתנו הוא חזר למצבו הרפואי התקין כרגע".
לדבריהם, קלדרון איבד כ-25 ק"ג ממשקלו והוא סבל מתת-תנאים ותת-תזונה לאורך חודשים ארוכים. "היה משקל במנהרה שבה הם הוחזקו והמחבלים העמיסו עליו אוכל. עופר סיפר שאכל ירקות רקובים ולפעמים נתנו לו חצי פיתה עם גבינה. לא היה לו ויטמין D. מקלחת הם עשו אולי פעם בחודשיים-שלושה. הוא סיפר שאכל ירקות רקובים ולפעמים נתנו לו חצי פיתה עם גבינה". דודו הוסיף: "אני לא יודע על מה ביטוח לאומי מדברים- אנחנו יודעים שגם סהר וגם ארז צריכים טיפול ארוך טווח שיכול לעזור לשלושתם לעזור לכל המשפחה להשתקם".
כרמית פלטי קציר, בתה של חנה פלטי קציר ז"ל, שורדת השבי שנפטרה לאחר מכן מתחה ביקורת נוקבת על התנהלות המדינה: "אמא שלי הייתה מורדמת ומונשמת חודשים. היא חזרה עם לב מרוסק, הפרעות קצב, תחלואה לבבית וחוסר יכולת לנשום לאחר 49 ימים בשבי. היא שרדה איתנו שנה מאז שחזרה וזה רק הגוף – על הנפש אין מה לדבר כי כבר לא נשאר לה דבר, לקחו ממנה הכל", אמרה בקול חנוק מדמעות.
פלטי קציר האשימה את המדינה בהפקרת אחיה, אלעד, שמת בשבי: "מדינת ישראל הפקירה את מותו של אחי והפקירה 29 אנשים נוספים. בשנייה הזאת יש בני אדם חסרי ישע שאנחנו לא מצילים אותם. אי אפשר להיות מוסריים ושומרי חוק כל עוד יש חטופים בעזה. אף בן אדם לא נולד להיות חטוף, אלא להיות חופשי," אמרה בזעם.
כתבנו ד"ר איתי גל פרסם השבוע כי יש הסבר רפואי לפער בין השמחה והמצב הטוב לכאורה שבו נראים החטופים שחוזרים ובין מצבם הפיזיולוגי והנפשי האמיתי, שמתגלה לרופאים המטפלים רק לאחר מספר ימים.
התשובה טמונה במנגנונים הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים שמופעלים אצלם בימים האחרונים מאז הידיעה על השחרור הצפוי. בעת אירועים מרגשים ומשמחים, כמו שחרור משבי ממושך, הגוף משחרר כמויות מוגברות של הורמונים המשפיעים על מצב הרוח והאנרגיה. האדרנלין, המופרש מבלוטת יותרת הכליה, מכין את הגוף לפעולה, מעלה את קצב הלב ואת לחץ הדם, ומגביר את זרימת הדם לשרירים.
פרץ אדרנלין מעניק תחושת כוח, דריכות ואנרגיה, אך זוהי תחושה זמנית בלבד. דופמין, שמופרש במוח מאזור הגזע, אחראי על תחושת סיפוק והנאה. הוא משתחרר בכמויות גדולות כאשר אדם חווה הישג משמעותי או רגע של אושר.
אצל החטופים, שחרור הדופמין יוצר אופוריה רגעית, הגורמת להם להיראות שמחים ואופטימיים, אך כשרמותיו יורדות, מופיעה עייפות, ולעיתים גם תחושת ריקנות ודיכאון. הסרוטונין, שמווסת את מצב הרוח, השינה והתיאבון, עולה אף הוא עם השחרור מהשבי ויוצר תחושת רוגע וביטחון עצמי. כיוון שרמות הסרוטונין של החטופים היו נמוכות מאוד בתקופת השבי עקב הלחץ הקיצוני, עלייה פתאומית ברמותיו יוצרת אשליה של יציבות רגשית, אך אין בכך להעיד על מצבם האמיתי לטווח הארוך.
הורמון נוסף המשתחרר בעת סטרס או התרגשות הוא קורטיזול, המופרש מבלוטת יותרת הכליה. מדובר בהורמון לחץ המווסת תגובות למצבי סטרס ארוך טווח. הוא משפיע על מערכת החיסון, לחץ הדם, רמות הסוכר והמטבוליזם. בשבי, רמות הקורטיזול של החטופים היו גבוהות עקב המצוקה המתמשכת. עם השחרור, חלה ירידה חדה ברמות ההורמון, מה שעלול לגרום לתחושת עייפות קיצונית ולהפרעות בתפקוד המערכת החיסונית.
מרות החיוכים והאנרגיה הזמנית, אין להתעלם מהנזקים הפיזיולוגיים החמורים שהחטופים חוו במהלך השבי. גופם איבד כמויות משמעותיות של שומן ושריר, מאגרי החלבון הידלדלו, והחטופים נכנסו למצב של פירוק שריר כמקור אנרגיה (קטבוליזם). החולשה הגופנית היא תוצאה ישירה של הרעבה לאורך תקופה ממושכת, במהלכה לא קיבלו החטופים די קלוריות, חלבונים וויטמינים חיוניים. מערכת החיסון שלהם נחלשה משמעותית, מה שהופך אותם לפגיעים יותר למחלות. מחסור חמור במינרלים כמו אשלגן, מגנזיום וזרחן עלול לגרום להפרעות קצב לב חמורות ואף לקריסת מערכות.
לכן, על אף שהחטופים המשוחררים נראים חייכנים ומלאי אנרגיה, תמונה זו ככל הנראה אינה משקפת את מצבם הבריאותי האמיתי. הגוף עבר טראומה פיזית ונפשית קיצונית, הידלדלות שרירים, דיכוי חיסוני, זיהומים, פגיעה באיברים פנימיים, והם יזדקקו למעקב רפואי ממושך לצד השיקום הנפשי המשפיע גם הוא דרמטית על המצב הרפואי. רק עם הזמן ניתן יהיה לאמוד את הנזק שנגרם ולסייע להם להשתקם בצורה מלאה. בינתיים נאחל להם בריאות שלמה, שיקום מהיר, וחזרה הביתה של כל שאר החטופים הנמקים בשבי החמאס.
