מאתמול, כל שיחה שלי עם תושבי העוטף נפתחת באנחה כבדה. כולם מבינים שיום חמישי הקרוב יהיה שונה וכואב. אם עד עכשיו עסקאות השבויים התמקדו בשחרור חטופים חיים, הפעם לראשונה נעסוק בדיווח על השבת גופות ובתקוות שיתנפצו.
 
התחושה בקרב התושבים קשה. גם מי שהחזיק בתקווה לאורך כל התקופה מתחיל להפנים ומבין שהרגע הזה הולך להיות מטלטל. משפחות יחכו לשמוע האם יקבלו חזרה את יקיריהן – אבל לא כדי לחבק אותם, אלא כדי להיפרד - בלתי נתפס ממש.
 
תושב אחד מקיבוץ בעוטף אמר לי אתמול משהו שאולי משקף את מצב התודעה הזה: “ידענו שזה יבוא. ידענו שלא כולם יחזרו חיים. אבל עד שזה לא קורה, עד שלא שומעים את ההודעה הרשמית – הראש מסרב לעכל את זה באמת".
 
צה”ל נערך לקבל ארבע גופות של חטופים, שאמורות לשוב במסגרת הפעימה הראשונה של עסקת החילופין. על פי ההסכם, חמאס אמור להשיב עוד חטופים שאינם בין החיים בפעימה נוספת, ככל הנראה בשבת, לצד שחרור של שישה חטופים חיים. בצה”ל מבהירים כי נכון לעכשיו אין אישור סופי לזהות המוחזרים או למספרם המדויק, אך ההבנה היא שבקרוב מאוד משפחות תקבלנה את ההודעה הנוראה מכל.
 
קשה להתעלם מהעיתוי – מועד החזרת הגופות חופף את השבוע שבו מציינים את יום ה-500 מאז מתקפת ה-7 באוקטובר. אתמול, בטקס שהתקיים בקיבוץ בארי, גל כהן, מזכיר הקיבוץ, התייחס לרגע הקשה הזה: "שבעה עוד שם. טל שוהם שלנו, שאנחנו כל כך מחכים ומייחלים לחזרתו כבר השבוע! ושישה שאנחנו מחכים כל כך להיפרד מהם בקבורה ראויה ומכבדת, שכל הווייתם הייתה הפוכה לחלוטין מהרגעים האחרונים בחייהם—עופרה קידר, דרור אור, אילן וייס, סהר ברוך, מני גודארד ויוסי שרעבי—זכרם לברכה".
 
עבור תושבי בארי, ניר עוז, ושאר קיבוצי העוטף, בעסקה הנוכחית כרוכים גם הרבה כאב ותסכול לצד השמחה על חזרת השבויים החיים. מצד אחד, הם יודעים שהשחרור של כל חטוף – בין אם חי או מת – הוא שלב חשוב במסע הנורא הזה, גם אם משמעו סגירת מעגל. הם מקפידים לחזור ולומר: "החיים - לשיקום והמתים - לקבורה". מצד שני, האובדן הופך מוחשי יותר, והכאב הוא בלתי נמנע.
 
ביום חמישי, כשאנשי הרבנות הצבאית יקבלו את הגופות ויעבירו אותן לזיהוי במכון לרפואה משפטית באבו כביר, תסתיים חוסר הוודאות עבור כמה מהמשפחות – גם אם זה סוף קשה ומטלטל, זה יאפשר להם תהליך אבל וצמיחה ממנו.

עבור תושבי העוטף, תהיה זו לא רק ידיעה חדשותית – אלא שלב כואב בשיקום בלתי נתפס במציאות בלתי פוסקת, בה יום אחרי יום מתערבבות להן בשורות איוב בבשורות שמביאות הקלה.