היום (שלישי), מתקיימות הבחירות המקומיות בקריית שמונה, שלומי, הגליל העליון, מבואות החרמון, מעלה יוסף ומרום הגליל. מדובר בבחירות שנדחו בשל המלחמה, ובמבט ראשון הן עשויות להיראות שוליות – שש רשויות מקומיות קטנות עם כמה עשרות אלפי תושבים. אך בפועל, לדעתי, אלו הבחירות המקומיות החשובות ביותר שנערכו בישראל בשנים האחרונות. הבחירות האלה הן לא רק על זהות ראש העיר – אלא על ההכרעה מי יעמוד בראש המאבק לשיקום חבל ארץ של מדינה שלמה.
אם יש לקח ברור ממלחמת חרבות ברזל, הוא שהשלטון המרכזי מתקשה לנהל משברים מקומיים בצורה אפקטיבית, בעוד שהשלטון המקומי הוכיח שוב שהוא מסוגל לפעול במהירות ולתת מענה ישיר לאזרחים.
בחודשים הראשונים של הלחימה, מדינת ישראל פינתה כ-80,000 תושבים מהצפון, אך ללא מענה ברור היכן ישהו, מי יממן את שהותם וכיצד יינתנו להם שירותים בסיסיים כמו בריאות, חינוך ורווחה. בעוד משרדי הממשלה התנהלו באיטיות בירוקרטית, היו אלה הרשויות המקומיות שמצאו פתרונות מיידיים – הן דאגו לקליטת המפונים, ארגנו שירותי חינוך אלטרנטיביים, הקימו מערכי סיוע נפשי, ודאגו לצרכים היומיומיים של אלפי משפחות. האפקטיביות של הרשויות המקומיות באה לידי ביטוי בסקרים שבוצעו בעבר שהעלו כי האזרחים נותנים ציון גבוה יותר לתפקוד הרשות המקומית בהשוואה למשרדי הממשלה.
למרות הוכחת יכולתם, ראשי הרשויות בצפון עדיין מתמודדים עם חסמים שמקשים עליהם לפעול ביעילות. ממשלת ישראל הבטיחה כ-15 מיליארד שקלים לשיקום הצפון, אך בפועל התקציב המיועד אמור להתחלק בין ערים רבות ולא נותן מענה הולם לצרכי השיקום של הישובים בקו העימות וזורם באיטיות, אם בכלל, דרך הליכי אישור מסורבלים. מי שעומדים על המשמר ונאבקים בצוואר הבקבוק שמאט את תהליך השיקום שהמדינה מחויבת לתת לאזרחיה – הם ראשי הרשויות.
כדי שהשלטון המקומי יוכל להמשיך להוביל את השיקום, יש לבצע ביזור משמעותי של סמכויות – לאפשר לרשויות לנהל את התקציבים שלהן בעצמן, לקצר את תהליכי האישור מול המדינה, ולספק להן כלים אמיתיים לשקם את היישובים.
הבחירות שמתקיימות היום ככל הנראה יעברו לרובנו מעל הראש אבל בעצם הם יכריעו את עתיד הצפון. אחוזי ההצבעה יעידו האם התושבים מאמינים ביכולת של ההנהגה המקומית להוביל אותם לשיקום ואילו זהות הנבחרים יכריע האם כמדינה עוד יש לנו תקווה שהצפון יחזור לשגשג.
ישראל פוסט השביעי באוקטובר לא יכולה להרשות לעצמה בירוקרטיה משתקת – היא חייבת לתת לשלטון המקומי את הכוח לפעול.
הכותב הוא אורי עפרוני, מנכ"ל תנועת פנימה
