משה שפירא, אביו של ענר, לוחם בסיירת הנח"ל שבשבעה באוקטובר הסתתר ב"מיגונית המוות" לצד עשרות והדף שבעה רימונים בגופו, עד שנהרג, התראיין לתוכנית "בחצי היום" בכאן רשת ב. בריאיון סיפר משה על המפגש המרגש עם אור לוי, פדוי השבי, שנמלט עם ענר למיגונית וביקש להודות למשפחה על גבורתו.
משה סיפר שקצינה יצרה קשר עם המשפחה ומסרה להם שאור מעוניין להיפגש איתם. "זה היה אחד המפגשים המרגשים שהיו לי בחיים", תיאר. "אור סיפר את מה שסיפרו הניצולים האחרים, שענר נעמד בכניסה למיגונית והגן עליהם. הוא בלם כל הרימונים וביקש מהם לפקוח עיניים, שאם יקרה לו משהו - שימשיכו אותו", סיפר.
בפגישה עם אור, הובן למשה כי אור לא ידע את שמו של מי שהציל אותו במיגונית וגילה זאת רק במנהרות, לצד אלון אהל ואליה כהן: "הם החליטו שברגע שהם יוצאים, הם יחלקו איתנו את התחושות".
"אור סיפר שברימון השמיני, כשענר נהרג, הוא פקח את עיניו וראה שהאדם שרכון לידו, יש עליו רימון חי. אור, שסיפר שהיה ג'ובניק, זרק את הרימון ואז הוא התפוצץ. חייו ניצלו פעם אחת כשענר היה חי ובפעם השנייה, כי הקשיב לו", הוסיף משה בהתרגשות.
על הגעגוע לבן שלא ישוב: "ענר הוא האח הבכור בין שבעה ילדים. הגעגועים לא דועכים, אבל יש לנו כמה נקודות אור, שענר השאיר לנו את היצירה שלו ואת העשייה המדהימה, זו מורשת אדירה". ענר שפירא ניהל קרב מול כ-20 מחבלים, ללא נשק, במשך 34 דקות והספיק להדוף שבעה רימונים בגופו. לפי עדויות, הוא הציל לפחות עשרה אנשים. ענר היה אמן ומוזיקאי, כך העידו בני משפחתו.
ענר הגיע למיגונית מהמסיבה יחד עם חבר הילדות, הירש גולדברג-פולין. ענר עדכן את כולם שיש חדירה גדולה של מחבלים. הא יצא לכמה רגעים ובדק מה קורה בחוץ, באחת הפעמים הוא נכנס חזרה למיגונית והתריע: "יש שני טנדרים לבנים, משהו שנראה כמו חיילים, נשקים שלופים, לא נראה טוב. אני לוקח אחריות על הרימונים, אם נכנסים רימונים אני זורק אותם".
