בשבועות האחרונים דווח כי טראמפ העלה בפני נשיא אוקראינה זלנסקי דרישה להעברת הזכויות בלעדיות על משאבי הטבע של אוקראינה לארה"ב, כפיצוי על הסיוע האמריקאי שניתן מאז הפלישה הרוסית, כפי שנחשף בדיילי טלגרף. על פי טיוטת ההסכם הסודית שהגיעה לידי העיתון, ושאושר בפני הלה-מונד בידי גורם בכיר בלשכת הנשיא האוקראיני, ארה"ב דרשה שליטה "לצמיתות" במשאבי המינרלים, הנפט והגז, הנמלים ותשתיות נוספות של המדינה.
הדרישה לקבלת משאבי הטבע: מהלך אסטרטגי או סחיטה?
מאחורי ההצעה האמריקאית עומדת תוכנית שזלנסקי עצמו יזם בספטמבר 2024. הרעיון המקורי היה למשוך חברות אמריקאיות להשקעות ארוכות טווח באוקראינה, מתוך הנחה שנוכחות כלכלית אמריקאית משמעותית תביא להגנה צבאית אוטומטית של וושינגטון, שתוביל ממילא להרתעת מוסקבה מלפלוש בשנית. אולם, כפי שציינו גורמים בקייב ללה-מונד, זלנסקי לא ציפה לתנאים המשפילים ובדרישות האגרסיביות מצד טראמפ, הנתפסים כאילו נכתבו עבור אויב ולא עבור בעל ברית.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אולנה (לאנה) זרקל, לשעבר סגנית שר החוץ האוקרייאני לאינטגרציה אירופאית (2014-2019), הסבירה לעיתון את המורכבות: "אם מדובר ב-50% מרישיונות הכרייה הנוכחיים (באוקראינה, ג'.ט.), זה נראה כמו סחיטה של ממש. אם ההצעה מתייחסת למשאבים שטרם התגלו, משמעות הדבר היא שלפני תחילת ההפקה נדרשת עבודה יקרה מאוד לחקר המרבצים, בין היתר כדי לקבוע אם יהיה כלכלי להפיק אותם. זה יכול לקחת בין חמש לעשרים שנה, ללא ערובה לתוצאה חיובית".
ביטחון תמורת משאבים: המחלוקת על ערבויות ההגנה
זלנסקי התנה כל הסכם בנוגע לניצול משאבי הטבע האוקראיניים בידי ארה"ב בקבלת ערבויות ביטחוניות בטוחות ומוצקות למדינתו. הסירוב האוקראיני עורר כעס בוושינגטון: בריאן יוז, דובר המועצה לביטחון לאומי של הבית הלבן, הגדיר ב-16 בפברואר את סירובה של קייב לחתום על ההסכם כ"ראייה לטווח קצר".
טראמפ העריך פומבית את החוב שלטענתו אוקראינה חייבת לארה"ב ב-500 מיליארד דולר. להמחשת גודל החוב הנטען, מדובר בסכום השווה לשנתיים וחצי של התמ"ג של אוקראינה - מדינה הנמצאת תחת הפגזות יומיות ושחמישית משטחה כבוש בימים אלה.
בראיון שהתקיים שלשום (שני) בערוץ פוקס ניוז, טען טראמפ כי ההוצאה האמריקאית לטובת אוקראינה, במסגרת מלחמתה ברוסיה, הגיעה לסך של 300 מיליארד דולר, והוסיף כי יהיה "טיפשי" מארה"ב להוציא יותר כסף לכיוון זה. באותו ראיון הוא הוסיף: "הם -אוקראינה- עשויים להגיע להסכם, והם עשויים שלא לבצע הסכם. הם עשויים להיות רוסים יום אחד או לא", והדגיש "אני רוצה את הכסף -האמריקאי- בחזרה".
לפי לה-מונד, טענותיו של טראמפ עומדות בקושי אל מול הנתונים בפועל. חמש חבילות הסיוע שאושרו בקונגרס לאוקראינה מסתכמות ב-175 מיליארד דולר בלבד, כאשר 70 מיליארד מתוכם הועברו לחברות הנשק האמריקאיות.
תנאי ההסכם: קרן השקעות משותפת ושליטה אמריקאית במשאבים
טיוטת ההסכם, שתוכנה מציין שתהיה כפופה לכללי בלעדית השיפוט של מדינת ניו-יורק, קובעת הקמת קרן השקעות משותפת בין וושינגטון לקייב. המטרה המוצהרת: למנוע מ"גורמים עוינים" ליהנות משיקום אוקראינה. לפי ההצעה, ארה"ב תקבל מחצית מההכנסות שינבעו ממשאבי הטבע האוקראינים , וכן 50% מהערך הכספי של כל הרישיונות החדשים שיונפקו לצדדים שלישיים, כך דווח בלה-מונד. על פי דיווחים בתקשורת האוקראינית, זלנסקי קיבל הסכם המבוסס על טיוטה מקדימה זו ב-12 בפברואר, ביום ביקורו בקייב של מזכיר האוצר האמריקאי סקוט בסנט. לפי הוושינגטון פוסט, לנשיא האוקראיני היו רק מספר דקות לקרוא את ההצעה לפני פגישתו עם בסנט, מה שנקרא "לא טוב".
בין וושינגטון לאירופה ומוסקבה
גישתו של טראמפ ביחס לאוקראינה הציתה במהירות תגובות חריפות מצד מנהיגי אירופה. בכנס הביטחון במינכן, שהתקיים בשבוע שעבר, בכירים אירופאיים השוו את ההצעה ל"טקטיקות סחיטה מאפיונריות", "נשך" ו"קולוניאליזם". חבר הפרלמנט האירופי הגרמני (והיהודי תומך בישראל), סרגיי לגודינסקי, תיאר את יחסו של טראמפ לאוקראינה כ"הגשמה מושלמת לכל משאלותיו של פוטין".
במקביל לדרישות מאוקראינה, מתנהל משא ומתן ישיר בין וושינגטון למוסקבה, שחודש אתמול באופן מלא בסעודיה. להבדיל מהדרישות מצד קייב, בשיחות אלה לא נכללות דרישות לפיצויים או לתמורה לארה"ב מרוסיה, ואף נשקלת הסרת הסנקציות עליה. אלכסנדר חארה, דיפלומט אוקראיני לשעבר, ונשיא מכון המחקר המרכז להגנה אסטרטגית (Centre for Defence Strategies) הגיב ללה-מונד באומרו את שרבים מבטאים ביחס לעידן החדש של טראמפ:"אנחנו חיים בעידן חדש של אימפריות".
לסיכום, המהלך האמריקאי, שנחשף לאחרונה בעיתון הבריטי טלגרף, נדחה על ידי זלנסקי משלוש סיבות מרכזיות: ראשית, התנאים המשפילים שכללו דרישה לשליטה בלעדית 'לצמיתות' במשאבי הטבע של אוקראינה; שנית, העדר ערבויות ביטחוניות מוצקות שזילנסקי הגדיר כתנאי הכרחי לשם מתן חסות לארה"ב על משאבי הטבע האוקראינים; ושלישית, הלחץ הבלתי סביר כשניתנו לו רק דקות ספורות לקרוא את ההצעה. בזמן שהמשא ומתן בין וושינגטון למוסקבה מתקדם ללא דרישות דומות מרוסיה, ממשלת אוקראינה מגבשת הצעת נגד, בניסיון למצוא איזון בין הצורך בתמיכה אמריקאית לבין שמירה על האינטרסים הלאומיים שלה.
