"נפשית אנחנו מפורקים": המאבק הלא מסופר של משפחות החטופים

“התחושות שלי קשות מאוד, כעס גדול וגם פחד, כי אני מזהה שהדרך שהולכים בה היום מסכנת את החיים של אבינתן ושל כל שאר החטופים החיים, וגם את החזרת גופות החטופים שעדיין נמצאות בעזה", אומר הרב שמעון אור, דודו של החטוף אבינתן אור (32), שנחטף מהמסיבה ברעים עם בת זוגו, נועה ארגמני, שחולצה מהשבי ביוני 2024.

ספר על המאבק שאתם מנהלים.
“גיסתי דיצה ואחי התאום ירון, הוריו של אבינתן, ביקשו ממני להיכנס לפעילות בארץ בכל מה שנוגע להחזרת אבינתן, אז לקחתי את זה על עצמי דרך פורום תקווה שבו אני פעיל. אחי ירון מותש ואין בו כוחות נפשיים להיאבק, אז אני עושה הכל בשבילו, שזה אומר פגישות עם חברי קבינט ושרים, נאום בכנסת בכל יום שני על נושא החטופים, וכל מה שאפשר כדי לעזור".

אתה מרגיש שזה עוזר?
“להגיד לך את האמת? יש לי תחושה שהכל כתוב מראש. כלומר, מי שמוביל את המהלך וקובע זה ראש הממשלה, ולא משנה כמה ננאם וכמה שרים או חברי קבינט יזדהו איתנו. בסופו של דבר, השרים לא ידחפו לאיזה כיוון וזה נובע מכך שלאף אחד, מבנימין נתניהו ומטה, אין אומץ. הם לא רוצים להיות אלה שהולכים נגד עסקה עכשיו, או נגד חטוף שיחזור. הם נותנים את הזרקור לתוצאה שמקבלים באותו הרגע, הרגע הזה שבו חטוף אחד או שלושה חטופים חוזרים, וכולם שמחים. הם מתעלמים מהצד האפל שיש מאחורי החזרה הזו, מאלה שעדיין שם. אין להם אומץ להסתכל על המרחב כולו, וזה מתסכל. אני ממשיך להיאבק כי אין ברירה".

מה עוזר לכם להחזיק מעמד?
“מה שמחזיק אותי הוא החירות, החירות שאני מרגיש מול חמאס ושאני מאמין שקיימת גם אצל אבינתן. החירות, מבחינתי, היא שאני לעולם לא אתכופף מול מי שמחזיק את היקר לנו, ואנחנו, מכוח החירות הזו, בסופו של דבר נצליח להחזיר את אבינתן ואת החטופים האחרים. זו לא הרגשה שיש לי כלפי מי שמוביל היום את המדינה. אני מרגיש שהוא מתרפס, שהוא מנסה לסחוט מספר של חטופים ולא ללכת על האולטימטום שהוא היה אמור ללכת בו, של להחזיר את כל החטופים או להילחם בחמאס עד הסוף".

"הוא מונע מתוך פחד, פחד מחמאס ואולי גם פחד מאזרחי ישראל. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שהוא איש עם חירות, הבין שצריך לתת לחמאס אולטימטום, והוא נותן לנתניהו גב, אבל כרגע נתניהו לא עושה כלום. ברגע שחמאס יראה מנהיגות רופסת, הוא לא יחשוש לחסל חטופים, וזו הנקודה שאנחנו מפחדים להגיע אליה. זה לא מוסרי להשאיר חלק מהחטופים מאחור וחלק לשחרר. צריך לשחרר את כולם. זו בגידה לא רק בחטופים, אלא בכל מה שערכי או מוסרי בחברה הישראלית".

ספר על הקשר שלך עם אבינתן.
“היה לנו קשר רגיל של אחיין ודוד, דאחקות וצחוקים. המשפחות שלי ושל אחי ירון קרובות מאוד, והילדים שלנו בני אותם גילים. אני רואה את אחי שבור ואני לא יכול לשבת בצד ולשתוק. נכון, זה קשה ומתסכל כי אף אחד לא מקשיב לך, אבל אין אופציה אחרת. אני שומר על אחי ואני נלחם על אבינתן. זה מה שמניע אותי. המסר שלי לאבינתן הוא: אני סומך על החירות שלך שתציל אותך ותביא אותך חזרה עם שאר החטופים. תחזק את כל מי שאתה נמצא איתו שם. אנחנו לא ננוח עד שתחזור אלינו".

הכל קפוא

“קודם כל, אנחנו בפחד ובדאגה, רוצים כבר שהילד יחזור הביתה", אומר זאב חושן, דודו של רום ברסלבסקי (21) שנחטף מהמסיבה ברעים שבה עבד כמאבטח כשחילץ מבלים והציל את חייהם. “אלו תחושות קשות על התנהלות ההנהגה. אנחנו לא רואים שיש פה איזו תזוזה. אין שום כיוון, לא למלחמה ולא לעסקה, הכל ממש קפוא. אנחנו מרגישים שבממשלה מנסים למרוח את הזמן, ושהם לא עושים את כל מה שהם יכולים כדי להחזיר את החטופים. וככל שמחזירים חטופים, כמו שהחזירו בעסקה הנוכחית, בטפטופים, אז הסיכוי של החטופים שנשארו שם להיחלץ הולך ויורד".

בימים האחרונים קיבלתם אות חיים מרום.
“מצד אחד, זה מאוד שימח וריגש אותי, ומצד שני אתה לא יודע איפה הוא. סשה טרופנוב שהיה עם רום במנהרה ביקש לחזק את רום במקום האפל והחשוך שהוא נמצא בו, וכשסשה, שהיה שם, אומר את זה, אתה יודע שזו לא מטאפורה. סשה שוחרר ואני רוצה שגם רום ישוחרר. אני מקווה שהסרטון הזה שפורסם יעיר קצת את מקבלי ההחלטות פה".

ספר על הפעילות שלך ושל המשפחה להשבתו של רום.
“אנחנו מפרסמים בכל מקום ברשתות החברתיות, מתראיינים לכל מקום שאפשר, בארץ ובחו"ל. ההורים של רום, שעכשיו נמצאים בוושינגטון כדי להיפגש עם חברי קונגרס אמריקאים, עושים הכל למען המטרה הזו. גם אחי, שגר בארצות הברית, מצטרף אליהם. אנחנו כל היום סביב הנושא הזה. אנחנו מבינים היום שהשלטון הוא המחליט. לא משנה כמה ננסה להעלות את המודעות – בסוף ראש הממשלה הוא שקובע. עברו כמעט שנה וחצי, ורום לא פה. זה כישלון קולוסאלי של הממשלה".

"אנחנו שומעים שיש אפשרות לעסקה אחת כוללת לסיום המלחמה, ואני קורא לממשלה לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים הביתה. אחרי זה, שהממשלה תעשה מה שהיא רוצה לחמאס. האמת? אני לא בטוח שאנחנו מחזיקים מעמד במאבק. אנחנו מנסים לשמור על יציבות, על שגרה ועל החיים, גם בשביל הילדים שלנו וגם בשביל רום. אנחנו ממשיכים להיאבק ומאמינים שהוא יחזור. נפשית אנחנו מפורקים. כמה זמן אתה יכול להחזיק בסטרס כזה? זה פרק זמן מטורף. זה לא רק משפחות החטופים הגרעיניות, אלא גם המשפחות המורחבות. מדובר במאות אם לא באלפי אנשים".

תאר קצת את הקשר שלך עם רום.
“למרות שאנחנו לא קרובים בגיל, אנחנו בקשר ממש טוב. הוא היה מגיע לבקר אותי הרבה, היינו יושבים לדבר, היינו יוצאים לבלות יחד. הוא ילד מאוד חכם ומאוד מוכשר ומסור לזולת. הוא רוצה כל הזמן לעזור, וגם באותה שבת ארורה, במקום להציל את עצמו, הוא בחר להציל כמה שיותר אנשים פצועים. אני רוצה להגיד לרום שהוא צריך להיות חזק, למרות שזו בקשה קשה במקום שבו הוא נמצא, אבל זה ייגמר. אנחנו לא ננוח עד שהוא יחזור אלינו. לא נוותר עליו לרגע".

קשר הדוק

מאיה שמיאל היא בת דודתם של האחים יאיר (46) ואיתן (38) הורן, שנחטפו מניר עוז ב־7 באוקטובר. יאיר שוחרר בעסקה הנוכחית, בפברואר, ואיתן עדיין חטוף בעזה. שמיאל, החברה בתנועת “חסמבה" (צעירי משפחות החטופים), התגייסה לפעילות לשחרור בני דודיה מהיום שבו נחטפו. “אנחנו משפחה מאוד קטנה", היא מספרת, “ומצד המשפחה של יאיר ואיתן, הם ואחיהם עמוס בני הדודים היחידים שיש לי בארץ. מאז שאני זוכרת את עצמי הם בני הדודים הגדולים שלי, גם מבחינת הגיל וגם מבחינה פיזית. להיות בחברתם זה מבחינתי תחושת ביטחון. כשהם נמצאים בשטח, אני בטוחה שאהיה בסדר. אני יודעת שהם שומרים עליי. זה כמו קשר של אחים. כשהם עלו מארגנטינה הם היו בני בית אצלנו, והיו חלק בלתי נפרד מהילדות שלי. זה קשר מאוד הדוק".

את יכולה לתאר מה עבר עלייך מאז שהם נחטפו?
“מ־7 באוקטובר התגייסתי למאבק, וזה מה שאני עושה מבוקר ועד לילה. בחודש וחצי הראשונים הם נחשבו לנעדרים, ולא ידענו כלום. זה נתן לי מקום לדמיין את התנאים שהם נמצאים בהם, ומחשבה שהם יחד בשבי. כשיצאה לדרך עסקת שחרור החטופים הראשונה וקיבלנו אות חיים ראשון לגביהם, כל מה שדמיינתי התנפץ, במיוחד כשהגיעו העדויות של שורדי השבי הראשונים על התנאים שם. זה הכניס אותי לחרדה עמוקה. לתחושה שהם נמצאים כל כך קרוב אליי, ואני לא יכולה לעשות שום דבר כדי להוציא אותם משם. זה חוסר אונים משווע. בכל בוקר אני קמה ומנסה לחשוב מה אפשר לעשות היום כדי להחזיר אותם – בהתחלה את שניהם, ועכשיו את איתן. אני יודעת שאני אמורה להמשיך לחיות ולנהל שגרה מסוימת, אבל אני לא מסוגלת כל עוד הוא שם".

אילו תחושות עורר בך הסרטון שפורסם לאחרונה, של שניהם במנהרה?
“זה היה מאוד קשה, בעיקר בגלל שבאמת לא ראינו או שמענו מאיתן במשך יותר מ־500 ימים, ופתאום אתה רואה אותו בסרטון מאוד קשוח. רואים שם את הפחד ואת הכעס שלו, את חוסר האונים בעיניים, וגם את מצבו הבריאותי הרעוע, שמזה בעצם הכי פחדנו. זה שבר אותי".

מה את עושה במסגרת המאבק שלך?
“אני חלק מארגון ‘חסמבה’ ואנחנו פעילים המון בכל הארץ ומחוץ לה כדי להעלות באמת ככל האפשר את המודעות לנושא החטופים ולצורך הבהול להחזיר אותם הביתה. זה אומר הרבה פגישות וגם סיעורי מוחות, איך אפשר לזעזע עוד יותר את דעת הקהל ואת מקבלי ההחלטות. איך אפשר לשכנע אנשים שהמצב של החטופים שם באמת גרוע, ושאם לא נעשה משהו מהר לא יהיה לנו את מי להציל".

"אני רוצה גם להעביר מסר לאיתן: אנחנו חושבים עליך כל הזמן, ואנחנו נלחמים בשבילך. לא נרפה עד שתהיה כאן איתנו. אני יודעת כמה שאתה חזק, ואני צריכה אותך חזק ממש, עוד קצת, עד שנוכל להחזיר אותך. ואני רוצה למסור לממשלה שלא תפסיק להילחם על החטופים ושתעשה הכל כדי להחזיר אותם. אני רוצה שמקבלי ההחלטות ייקחו החלטות, גם אם הן החלטות קשות, כדי שכל החטופים החיים יחזרו הביתה ושהחטופים המתים יגיעו לקבורה בארץ".