בחודש אפריל הקרוב תסיים תמי שלח שתי קדנציות כיו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל וכוחות הביטחון. כמו כולנו, גם שלח, אלמנתו של סא"ל אודי שלח, מפקד טייסת קרב שנפל במלחמת יום הכיפורים, לא האמינה שתגיע מלחמה כמו חרבות ברזל, שהיא מתארת כ"הגרועה ביותר".
“פה המלחמה היא מול האזרחים, וביום הכיפורים זה היה צבא מול צבא", היא אומרת. “אני זוכרת שגרנו בבסיס ופינו אותנו לבית מלון. ובגלל שההורים שלי גרו לא רחוק, התפנינו אני, אישה נוספת שבעלה שירת כמפקד טייסת אחרת וילדי כולנו לבית הוריי. הבעלים שלנו היו מתקשרים מדי פעם כדי לשאול אם הכל בסדר, ובוקר אחד הם לא צלצלו. ישבנו שתינו על המרפסת והגיעה מכונית צבאית ועצרה ליד הבית, וכשהישירו מבט אליי ידעתי".
בתום המלחמה, לאחר שלא הופיע ברשימות השבויים, הוגדר סא"ל אודי שלח כחלל נעדר במשך כחצי שנה, “אני יודעת מה זה שבוי, יודעת מה זה נעדר, ויודעת מה זה להתפנות בתוך כמה שעות מהבית, עברתי את כל זה על בשרי, ולכן היום אני כל כך מבינה את כולן".
לא ידעו לטפל
ארגון אלמנות ויתומי צה"ל הוקם בשנת 1991 והוא אחראי גם על משפחות חללי כל כוחות הביטחון. “במשך השנים הבינו שהחוקים שנחקקו בישראל בנושא בשנת 1950 כלל לא מתאימים לעידן של היום. ואגב, הם לא התאימו גם לפני 20 ו־30 שנה", אומרת שלח, “לא לקחו בחשבון שנעבור כל כך הרבה מלחמות ושכל כך הרבה אנשים יתווספו למשפחה הגדולה שלנו, ואני אפילו לא מדברת על המלחמה האחרונה, שנושאת בחובה דברים הרבה יותר עמוקים ומורכבים".
שלח מספרת שבתקופת מלחמת יום הכיפורים טרם הוקמה מחלקת הנפגעים בצה"ל. “הם לא ידעו איך לטפל במשפחות השכולות", היא אומרת. “ולמזלי, אני אלמנת חיל אוויר, ובחיל האוויר היה אז ענף נפגעים, ולפי הפורמט הזה הוקמה מחלקת נפגעים בצה"ל לאחר המלחמה. היום המצב שונה לגמרי, הצרכים שונים והכל השתנה. אנחנו בארגון מאוד דואגים למלא את הצרכים ולהיות הבית של האלמנות והיתומים, שהם ירגישו תמיד שיש להם למי לפנות ותמיד יש עבורם גב".
נדמה שלמרות החשיבות הרבה של הארגון אתם לא תמיד מגיעים לקדמת הבמה.
“זה נכון. היום האלמנות יודעות למי לפנות כשצריך, ואנחנו הגג של כולם, אבל כשאני מגיעה לכנסת ואני אומרת כל מיני דברים שאנחנו צריכים לקדם, ולהתאים אותם לימים הללו ולמצב בימים אלה, כולם, כולל כולם, אומרים לי שאני צודקת, אבל כשזה מגיע בפועל לחקיקה או למשהו יותר מתקדם, משום מה זה נעצר. לא רק תקציבים אלא הכל, בעיקר יחס. ואין מה לעשות, בצידו של כל חוק שעושים יש תקציב, אבל תזכרו למי נותנים את זה, לאלמנות שהבעלים שלהן נלחמו ונפלו למען חיינו כאן בארץ הזו".
"הבעל שלי למשל היה בקבע, ואני בכל שנתיים הייתי צריכה לעבור דירה, בין אם זה מתאים לי או לא מתאים לי, אם אני מפסידה קריירה או לא, אם הילדים שלי מתאקלמים או שקשה להם במקום החדש. והוא לא הלך לבד, הוא היה צריך את הגיבוי בבית כדי שזה יאפשר לו ללכת. גם בחייהם, משפחות של משרתי קבע למשל משלמות מחיר מאוד יקר וצריך לדאוג להן, על אחת כמה וכמה אחרי מותם של יקיריהן, שלא יחיו על פת לחם".
יצא לך להסתובב הרבה ולבקר אלמנות במלחמה האחרונה, עד כמה זה אחרת ממה שאת חווית?
“המצב הוא מאוד קשה. יש נשים קרייריסטיות היום שמפסיקות את העבודה בגלל האובדן הנוראי, ולחלקן אפילו אין בית לחזור אליו, הן איבדו גם את הבית. והתפקיד שלי כאן היום הוא לזעוק את זעקתן. תראי, אני ראיתי את הדור שלי, שחלק ממנו לא היה מסוגל לצאת מהמיטה אחרי האובדן הקשה הזה, ומי שישלמו את המחיר אלה בעיקר הילדים. שנים חלפו והכל מתפרץ החוצה, כולנו בפוסט־טראומה".
"וכשאני רואה את המצב היום אני דואגת. אנחנו רוצים לגדל דור בריא, זה דור העתיד של המדינה, אנחנו רוצים שהם יגדלו כאן משפחות ושיהיה להם כוח לגדל את המשפחות האלה. ואם לא ילכו לקראתם, אז אני מאוד פוחדת ממה שיהיה. אני רואה היום את היתומים הבוגרים, ומבינה שזה יכול להתפרץ גם 40 או 50 שנה אחרי, ולא לוקחים את זה כאן בחשבון. בעיניי, צריך לקחת בחשבון את האובדן של אז, ו־120 חברי הכנסת והשרים חייבים להבין שמוכרחים לטפל באלמנות הטריות שלא יוצאות היום לעבודה בגלל הטראומה ובגלל שהן צריכות לטפל בילדים. מוכרחים לעזור להן בשנים הראשונות, כדי שהן יוכלו להצטרף למעגל העבודה בשלב מאוחר יותר".
כוח חזק לקהילה
אנחנו בעיצומה של מערכה בלתי נגמרת, ובכל יום מתווספות משפחות נוספות לארגון. “אני מטפלת ב־320 אלמנות היום, והלוואי ויכולתי לומר לך שזה סופי", אומרת שלח. “לא מזמן הלכתי לבקר אלמנה בדואית שגרה בפזורה עם 12 ילדים, גיבורה, אין מילה אחרת. ישבתי אצלה כל הזמן ובכיתי. וראיתי את הילדים, וכל כך רציתי שהם יגדלו בריאים בנפשם, וכן צריך לעזור להם קודם כל כלכלית, הדברים האלה עולים כסף. והגיבורות האלה לא יכולות להיות גיבורות הרבה זמן".
זה מציף לך מחדש את הדברים?
“תמיד זה מציף, אבל קודם כל יש כוח חזק לקהילה. תראי את האלמנות בקיבוצים, ביישובים הקטנים, גם צה"ל ובכלל כוחות הביטחון מאוד עוטפים, אבל הם נמצאים במלחמה וזה כרגע בלתי אפשרי גם להילחם וגם לבקר אלמנות בבית. ואני, מהצד הזה, עושה מה שאני יכולה ומפחדת שמא יקרה משהו נורא בעוד כמה שנים. ואני מבינה אותם ועדיין זה לא פשוט אלא מורכב מאוד. בנימה האישית, כשאני רואה את החטופים שחוזרים היום, אני כל כך מאושרת עבור המשפחות אבל גם מקנאה, למרות שחלפו 50 שנה. אין מה לעשות, לי זה לא קרה. אבל למזלי אני באופיי חזקה, והצלחתי לקום ולגדל את הילדים שלי בצורה נורמלית, הם, שלא זוכרים את אביהם, הלכו בעקבותיו לצבא קבע והצליחו. יש לי שלושה בנים שהם לוחמי אוויר, ולכל אחד מהבנים בן לוחם אוויר גם כן".
את מרגישה שבקדנציות שלך הצלחת לשפר משהו שלא היה לך?
“מה שאני הצלחתי זה לתת את כל כולי לאלמנות וליתומים בחיבוק, בעזרה, בעצה, בתמיכה. מבחינת חוקים, בקדנציה הראשונה היו חמש מערכות בחירות, ובכל פעם החוקים היו על שולחן הממשלה, עלו ונפלו מחדש, לא הצלחנו לקדם שום דבר. בקדנציה השנייה הייתה גם קורונה וגם מלחמה. אבל כיום יש לנו חוקים שנמצאים בכנסת, ואחד החוקים צריך להיות מוגש בוועדה למעמד האישה אצל פנינה תמנו שטה בימים אלה. אנחנו מקווים באמת לקדם את החוק של האלמנות החדשות, שמעניק שיפוי למשך שלוש השנים הראשונות למי שאין להן אפשרות לחזור למעגל העבודה, למי שמגדלות ילדים קטנים, יש לנו כמעט 40 כאלה".
מה תעשי אחרי שתסיימי את הקדנציה כיו"ר? נדמה שעוד צריך אותך.
“קודם כל, אני אשאר חברה בארגון, כי אף אחד לא לוקח לי את התואר אלמנה. אבל אם יצטרכו את עזרתי, אני כאן, כי זה באמת בנימי נפשי הנתינה הזו. כשאני חושבת מאין זה הגיע, אני מבינה שכנראה מהבית, כי גדלתי בבית כזה, שבו אמא שלי הייתה מאוד פעילה בכל הארגונים החברתיים, גם באיל"ן וגם באגודה למען החייל. היה אצלנו בבית תמיד מועדון כזה עם ריח של עוגות טריות שיוצאות מהתנור, ואנשים היו מתאספים אצלנו".
"הרבה לפני שאני הייתי אישה של איש צבא ראיתי את העבודה הזאת לנגד עיניי. את זה ספגתי בבית הוריי. גם לפני שהתמניתי כיו"ר פעלתי בארגון, ושנים לפני כן הייתי פעילה במסגרת ‘אלמנה למען אלמנה', כך שהנתינה הזו לא תיפסק מבחינתי. בסופו של דבר, כשאלמנה הולכת לבקר אלמנה, הלב נפתח בצורה שונה לגמרי, כי מה שהיא תגיד לי אני אבין, ומה שאני אגיד לה היא תבין. והיו כאלה שליוויתי אותן באופן קבוע במשך הרבה שנים, ואני כאן עבורן גם עכשיו ולתמיד".
