לאחר חודשים של ציפייה, נחשפו אתמול (שני), בפני תושבי קיבוץ נירים ממצאי התחקירים הצבאיים על אירועי השבעה באוקטובר. המפגש נערך בבאר שבע, שם מתגוררת כיום קהילת נירים, שפונתה לאחר מתקפת חמאס. במהלך התחקיר, הוצגו נתוני הקרבות שהתנהלו בקיבוץ, וניתנה התייחסות בו גם לתפקוד כיתת הכוננות, נושא שנוי במחלוקת. בעוד שנכחו במפגש בכירים בצה”ל, בהם אלוף פיקוד הדרום לשעבר, ירון פינקלמן, דווקא אחת הדמויות המשמעותיות נעדרה ממנו.
מי שלא נכח בהצגת התחקיר היה דניאל מאיר, רבש”ץ הקיבוץ, שנעדר עקב טיפול רפואי. לדבריו, הוא לא היה זקוק לשמוע את ממצאי התחקיר כדי להבין מה קרה. “אני הייתי שם, אני לא באמת צריך לשמוע את התחקיר”, אומר דניאל ל”מעריב”.
דניאל מוסיף: "הכמות הייתה הפתעה. זה הרגיש לנו הרבה. תמיד הערכנו בצניעות את כמות המחבלים, אבל מסתבר שהם היו הרבה יותר". הוא מודה "ברוך השם" על כך שבמהלך הלחימה באותו היום, לא ידעו את הכמות האמיתית.
בראיון קודם הוא סיפר: "התחלתי לקבל טלפונים מתושבים שמספרים לי שיש מחבלים בישוב. ככה נכנסתי לאירוע, בלי התרעה מוקדמת. אף אחד מהצבא לא הודיע לי שיש פריצה של הגדר או שיש סכנה לחדירת מחבלים. הייתי מתורגל לתרחיש כזה, אבל לא חלמתי שאגיע למצב שבו זה יקרה בהפתעה. ידעתי שאם יהיה אירוע כזה, אהיה מוכן על הגדר כי הצבא יעדכן אותי. זה לא קרה".
את תחושת ההפתעה הוא תיאר כך: "התקשרתי למג"ד 51 לבקש הכוונה. ‘דניאל’, הוא אמר לי, ‘המוצבים נכבשו, יש לי מלא הרוגים, אין לי כוח לשלוח אליך, ולפי הבנתי אין לנו כוחות ביישוב’. הכל התהפך לי באותה שנייה. הראש, הבטן. הרגשתי שאני נופל מהרגליים. הבנתי שהירי שאני שומע זה ממסע ההרג שהמחבלים עושים בחברי הקיבוץ. הייתי על סף איבוד הכרה".
היום הוא מודה: "כל אחד מתושבי נירים לוקח את זה למקום אחר". מאיר מתאר תחושת אכזבה קשה מהתנהלות הצבא, לא רק באירוע עצמו אלא גם בשנים שקדמו לו: "כולם עם בטן מלאה על הצבא בעיקר, שגם הודה בתחקיר שהוא לא הכין את כיתת הכוננות ולא היה אימונים". בעבר הוא סיפר, שרק בשעה אחת וחצי בצהריים הצליח להגיע אליהם כוח צבאי שאיתו הם טיהרו את הבתים וחילצו את האנשים שהיו סגורים בקיבוץ.
עוד הוא מוסיף בנוגע לצבא: "הוא לפחות הודה בכמה דברים". דניאל מאמין ש"האמירה שהצבא נכשל היא חשובה", אך שואל: "מה עושים עם זה? בוא נראה מה עושים עם זה מעכשיו? האם למדו מזה משהו?". הוא סבור שאם ישנו משהו שישתנה, לפחות יהיה בכך ערך.
הרבש"ץ חושף ש"לפני השבעה, היה זלזול נוראי בכל הנושא הזה". לדבריו, "היה זלזול גם בתוך הישובים. התייחסו בזלזול לכל נושא הביטחון ברמת כיתת כוננות ורבש״ץ, זה היה משהו שאף אחד לא צריך". "אני לא אשכח", הוא מוסיף, ש"בנירים לא נתנו לי לעשות תרגילים באזור הקהילתי, איפה שיש ילדים, כדי שלא יראו וילחצו", וממשיך בכאב: "רצו תחושת ביטחון, אבל הם חיו בסרט".
דניאל מצהיר בנחרצות: "אני לתפקיד בטוח לא חוזר, אני לא יודע אם אני חוזר בכלל לקיבוץ עצמו". הוא מסביר שזה מורכב מבחינתו: "הרבה מזה, בגלל תחושות בתוך המשפחה שלי ובבית. אשתי לא רוצה לראות את המקום הזה ולא רוצה כמובן שאחזור לתפקיד".
אך לא רק הלחצים המשפחתיים עומדים מאחורי החלטתו. מאיר מספר כי בתוך הקיבוץ עצמו יש גורמים שמפנים כלפיו טענות קשות – טענות שלדבריו אינן מבוססות. לדבריו, "יש אנשים בתוך הקיבוץ מבולבלים שלקחו את זה קצת רחוק מדי, יש להם טענות לכיתת כוננות ועל הרבש״ץ והם לא מבינים באיזה מצב היינו בכלל שם".
דניאל מתקומם: "באים אליי עם טענות, שואלים אותי למה יצאת בשעה הזאת? הוא מסביר: "לא מבינים את הסיטואציה לא מבינים מה עבר עלינו בבוקר הזה, לא מבינים את הבלבול ביום הזה וכמה הצבא בילבל אותי, שיש כוחות בישוב ואז שאין כוחות, שהם בדרך אלינו".
מתברר כי אכן בין תושבי הקיבוץ יש שמאוכזבים מאופן תפקוד כיתת הכוננות באותו היום ומהחלטות שהתקבלו במהלך הלחימה. המתח בשל המחלוקת, עולה בשיחה שלנו עם דניאל וגם עם אחרים. הרבש"ץ מציין: "אני לא מיהרתי להוציא את חברי כיתת כוננות שלי למטווח ברווזים, לא מיהרתי לחסל אותם ובסוף גם החזרתי את כולם בשלום". לדבריו, "יש טענות, למה לא נהרגתי בעצם...?"
מדוברות קיבוץ נירים נמסר למעריב: "בימים אלו מוצג התחקיר הצבאי לקהילת נירים. התחקיר חושף את גודל ההפקרה והמחדל ומחזק את הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור ותתקן. אנו מעריכים ומוקירים את כל מי שלקח חלק בהגנת הקיבוץ בשבעה באוקטובר, חיילים ואזרחים חברי הקיבוץ ובכלל זה גם חברי כיתת הכוננות, ואסירי תודה לכל מי שסיכן את חייו למען הקהילה ולגיבורים שנפלו בעת שבאו להצלת חייהם של חברינו. אנו נערכים לשוב הביתה לנירים ולבנות את בתינו מחדש שכל העת אנו ניצבים לצד משפחות החטופים בקריאה משותפת להחזיר אותם הביתה. עכשיו".
