"הספר הוא סוג של עדות אינטימית שלי כאמא שנלחמה להחזיר את הבן שלה", כהן מסבירה. "הוא לא מתיימר לספר את כל הסיפור של נמרוד מתחילתו ועד סופו, אלא מביא את המסע האישי והפנימי שלי. לקח לי זמן לצאת לתקשורת ולדבר בפומבי, וזה נבע מתהליך אישי ועמוק שעברתי".
לקפוץ למים הסוערים
בתחילת הספר כהן חושפת את היותה בת לאב הלום קרב. "הייתי ילדה ואישה שלא דיברה ולא השמיעה את קולה", היא מתארת. "הטראומה של החטיפה של נמרוד הציפה אצלי את טראומת הילדות הזו. בבית שבו גדלתי הלכנו כל הזמן על קצות האצבעות, בלי להשמיע רעש ובלי לתפוס מקום, והרגשתי כמו ילדה שקופה.
"כשאתה גדל בסביבה לא בטוחה, אתה נאחז בכל דבר שמעניק לך ביטחון ויציבות. ואז פתאום מגיעה פקעת השבר של 7 באוקטובר, ומטלטלת לחלוטין את עולמי. מתוך המקום הזה הייתי צריכה למצוא את הכוחות לדבר ולהשמיע את הקול שלי. זה תהליך שלא קרה מיד, והיה לי קשה מאוד לעשות אותו".
"עם הזמן הרגשתי בתוך תוכי שזה פשוט לא מספיק. הרגשתי שאני יכולה וצריכה לעשות יותר, להשמיע את הקול שלי ולספר על הגעגוע לנמרוד שרק גדל מיום ליום. רציתי שהעולם יכיר מי זה נמרוד, איזה ילד נפלא הוא, ומי זו המשפחה שנלחמת עליו. דמיינתי בלי סוף את המפגש בינינו. הקול הזה התחיל להתגבש מתוך זעקה פנימית, ורק כמעט שנה מאז החטיפה החלטתי פשוט לקפוץ למים הסוערים האלו. חששתי מאוד מביקורת, כי כילדה הביקורת פגעה בי מאוד. היה לי פחד מהתגובות של אנשים לדבריי".
נחיה לצד הזיכרון
"דבר נוסף היה התמיכה הציבורית הרחבה. למדתי להכיר תודה על הדברים החיוביים שקיימים גם במציאות חשוכה כל כך. האחיזה בדברים האלה מעניקה סוג של שליטה בתוך חוסר השליטה הגדול, ומחברת אותי לאור, לכוחות הפנימיים ולילדות שבי. אלו הדברים שנתנו לי כוח להמשיך הלאה".
נמרוד כהן שוחרר במסגרת ההסכם עם חמאס ב-13 באוקטובר 2025. המפגש הראשון עם נמרוד, שאותו דמיינה אמו ללא הרף, מרגש אותה גם עכשיו. "זה רגע שאנצור לעד", היא אומרת. "כל משפחה קיבלה חדר משלה, חיכינו בחדר שלנו ואז קראו לנו לבוא לנמרוד, לאחר שהוא קיבל קצת את הזמן שלו להתקלח ולהחליף בגדים. אני זוכרת את ההתרגשות של ההליכה המהירה, כמעט ריצה, לחדר שהוא היה בו ואת החיבוק הענק. לא היו הרבה מילים, הייתה בעיקר התרגשות עצומה, להיות נוכחת ברגע הזה שבו כל המשפחה מתאחדת שוב".
מאז שחזר אל חיק הוריו, אל אחותו התאומה רומי ואל אחיו הגדול יותם, נמרוד החליט לחזור לשירות בצה"ל. "בסופו של דבר, נמרוד רוצה לחזור לחיים ולהשתקם, ולהשאיר את תקופת השבי מאחוריו", מסבירה כהן. "זו גם הסיבה שהוא בחר לחזור לצבא. הוא משרת עכשיו מתוך תפיסה שהדרך הטובה ביותר להשתקם היא לייצר שגרה משמעותית, כזו שבה אתה מרגיש שאתה תורם ונותן מעצמך. אנחנו תמכנו מאוד בבחירה הזו שלו".
"אני לא חזרתי לעבודה כרגע. הייתי מושקעת כל כולי בהוצאת הספר, ובמקביל אני מעבירה הרצאה בשם 'להאיר את החושך'. אני באמת לא יודעת לאן הדברים יתגלגלו מכאן הלאה, ולמדתי כבר לא לתכנן תוכניות רחוקות מדי. אני פשוט זורמת כרגע עם החיים. אני זקוקה לזמן הזה לעצמי, כדי לחזק את עצמי. אני סומכת על כך שהדברים יסתדרו, ושאגיע בדיוק למקום שמתאים לי".
"אני תומכת בכל ליבי במהלך כזה, אבל אני עצמי לא אהיה חלק מהפוליטיקה. אני לא פוליטיקאית, וזה מעולם לא משך אותי. אני אשפיע מהחלקה הקטנה שלי – אם זה דרך הספר, ואם זה דרך הרשתות החברתיות, אבל לא מתוך המערכת הפוליטית".
התרעות פיקוד העורף