אחרי הצלחת מפלגת הימין הקיצונית "החזית הלאומית" בבחירות לפרלמנט האירופי, מתכוננת מנהיגת המפלגה מארין לה פן לקרב הגדול על נשיאות צרפת, שייערך בעוד שנתיים וחצי, שם מנבאים לה עלייה לסיבוב השני, לא משנה מי יעמוד מולה. בדרך לארמון הנשיאות "החזית הלאומית" המחודשת מאמצת, לפחות כלפי חוץ, את מייסד הרפובליקה הגנרל שארל דה גול ומנסה להיפטר מהמקורות הפשיסטיים.
במסגרת המייקאובר שעוברת המפלגה, הפנים החדשות של "החזית הלאומית" הן בחור צעיר, רק בן 26, נוף חריג בפרלמנט הצרפתי הנחשב למעוז גיל הזהב. הוא הסנאטור הצעיר ביותר בתולדות הרפובליקה הצרפתית, הוא ראש העיר פרז'וס בריביירה הצרפתית והוא יהודי, לפחות מצד אביו. קוראים לו דוד רשלין (רכלין).
בלי צנזורה
אנו יושבים על כורסאות באולם הוועידות המפואר של הסנאט בגני לוכסמבורג. הסנאטור הטרי רשלין הוא איש עגלגל ונעים סבר ושיחה השוקע בכורסה ממול ונראה מבוגר לפחות בעשר שנים מגילו האמיתי. אף לא אחד מהסנאטורים הוותיקים שעברו על פנינו טרח לגשת ולברכו לשלום. גם באולם הישיבות זכה ללחיצות ידיים אחדות בלבד. רבים הפנו לו גב.
השאלה הראשונה עסקה כמובן בשורשיו היהודיים, שעליהם הוא מדבר ברהיטות, כמעט בדקלום, גם אם בחוסר חשק ניכר. "הורי סבי היו יהודים שהגיעו מאוקראינה, אבל אני אינני אדם מאמין", הוא אומר, "אני מחפש עכשיו את האמונה והאור, אז אולי אחזור לדת, אני מקווה שזה יקרה. אמו של אבי הייתה יהודייה, אמי לא. לכן אני לא יהודי על פי ההלכה. לא ערכו לי ברית מילה, גם לא בר מצווה. גם אבי לא היה אדם מאמין, הוא היה אתאיסט. הייתי בן 15 כשהוא נפטר. לא חונכתי על פי הדת, ולכן אני ממש רחוק מכל זה".
איך הגיעה המשפחה מאוקראינה לצרפת?
"משפחת סבתי שחיה ברוסיה הצארית ברחה אחרי המהפכה מהמשטר הבולשביקי, וטוב שעשתה כך".
מה עלה בגורל המשפחה בצרפת במלחמת העולם השנייה?
"ייתכן שגורשו למחנה ריכוז, לא דיברנו על כך".
אם מחפשים את שורשי הדעות הפוליטיות שלו, לא ניתן למצוא אותם במשפחה. "אבי היה בשמאל, פעיל במפלגה הסוציאליסטית ולכן היו לפעמים ויכוחים בבית", הוא מספר, "לאמי שאיננה יהודייה, לא הייתה עמדה פוליטית, והיום היא מצביעה בשבילי". ל"החזית הלאומית" הצטרף בגיל 15 וטיפס במהירות בסולם התפקידים: הוא היה ראש תנועת הנוער ואחר כך מזכיר לאומי לענייני תקשורת.
את הלימודים הפסיק בגיל 18 כדי להתמסר לפוליטיקה. ב"החזית הלאומית" הוא מצא מורה - הוגה הדעות והפעיל האנטישמי האובססיבי אלן סורל. רשלין טוען, בלי לשכנע, שבאותה תקופה כלל לא שם לב לצד הזה של מי שמשתעשע היום בשיגור סלפי של הצדעה במועל יד הפוך (שהמציא ידידו הקומיקאי האנטישמי דיודונה) על אנדרטת השואה בברלין. "תמיד מצאתי שהניתוחים של אלן סורל בתחום הכלכלי והחברתי הם מצוינים", הוא אומר, "זה לא אומר שאני מסכים לכל מה שהוא אומר או עושה. הוא עזב את 'החזית הלאומית' מזמן, ומאז לא ראיתי אותו".
הוא היה אנטישמי כבר אז. קשה להתעלם מזה.
"זה לא הנושא שעניין אותי. לי מעולם לא הייתה תחושת דחייה כלפי שום דת - יהודית, קתולית או מוסלמית".
היום הוא בקשר הדוק עם הקומיקאי האנטישמי דיודונה. מה דעתך עליו?
"אני חסיד גדול של חופש הביטוי. לכל הצרפתים יש זכות להתבטא, אבל אין זה אומר שאני מסכים לכל מה שהוא אומר. בחברה הצרפתית לכל אחד צריך להיות חופש ביטוי, כולל לדיודונה. אם יש מי שחושב שהוא הרחיק לכת - יש בתי משפט. אני נרתע מצנזורה כי נזקי הצנזורה גדולים יותר מנזקי חופש הביטוי".
עלה התאנה של לה פן
אבל הסנדק שלו ב"החזית הלאומית" ומי שבנה את הקריירה של הפעיל הצעיר היה המנהיג ז'אן-מארי לה פן, מי שטען בעבר כי תאי הגזים באושוויץ היו "פרט שולי בתולדות מלחמת העולם השנייה". כצפוי, רשלין מגונן עליו: "אחרי 30 שנה של פעילות פוליטית, לא צריך להיזכר דווקא בכמה פליטות פה. הוא אדם בעל חזון שזיהה את הבעיות המרכזיות של צרפת - אובדן הריבונות, ההגירה המסיבית שמובילה היום לאסלאמיזציה גורפת של החברה הצרפתית, הבעיות החברתיות-כלכליות, האבטלה, המיסוי וכל שאר הדברים הברורים היום לצרפתים. הוא אמר את האמת בכל הנושאים האלה".
המוצא היהודי שלך לא הפריע בעבודה איתו ועם אחרים?
"לא היו לי קשיים בקריירה בגלל מוצאי. לה פן הוא שהביא לכך שאבחר ב-2010 למועצת המחוז של אזור פרובנס והריביירה וב-2006 לראש מטה הצעירים בבחירות לנשיאות. אני אחד ממקורביו, אפילו מידידיו, ויש לי הרבה כבוד ללה פן, שכאמור תמיד תמך בי. מעולם לא חשתי כל ריחוק מצדו, להפך, תמיד הייתה קרבה גדולה בינינו ונשארתי מעריץ גדול שלו. אני יודע שההתבטאויות המיוחסות לו בתקשורת אינן מייצגות בכלל את מחשבתו. הוא מתייחס לכל הדתות באותה צורה. כמוני".
גם לה פן יצא נשכר ממערכת היחסים ביניהם, שכן רשלין שימש סוג של עלה תאנה בעבורו. כל פעם שהואשם בא טישמיות שלף לה פן את רשלין.
ומצד היהודים יש רתיעה כלפיך?
"אצלי בדרום מעולם לא חשתי עוינות מצד הבוחרים שלי ממוצא יהודי. כאן בפריז יש אולי כאלה שחושבים שמותר להם לדבר בשם הקהילה היהודית. אנחנו לא מבדילים בין הדתות, אנחנו מדברים לכל הצרפתים ולא חושבים שיש צרפתים שמוסמכים לדבר בשם קהילה כלשהי. אנחנו רוצים להיות נאמנים לחוקה הצרפתית, שלא מכירה בקהילות ורוצה שכל האזרחים יהיו שווים".
מה הן השאיפות שלך - להגיע עד לארמון הנשיאות?
"אני מאוד שמח שאני יכול להשתתף בחיים הציבוריים של ארצי, ובמיוחד בעיר שלי. לגבי העתיד, נראה. נבחרתי למוסד מכובד כמו הסנאט לא רק בשביל לשבת בו ולהשתעשע אלא משום שאנחנו רוצים להעלות על סדר היום כמה דיונים שלא התקיימו בעבר. מובן שזה כבוד גדול בעבורי לעשות זאת. התקבלתי יפה על ידי הרוב הגדול של עמיתי, חוץ ממיעוט ארכאי קטן, אבל זה יעבור להם".
מה סיכוייה של "החזית הלאומית" לכבוש את השלטון בצרפת?
"השלטון במדינה הזאת נמצא מזה 400 שנה בידי הימין והשמאל, והם נוקטים אותה מדיניות בדיוק בכל השאלות החשובות - האיחוד האירופי, המתירנות בחוקים, המיסוי, ההגירה המסיבית והלא מפוקחת שקיימת בצרפת מזה שנים, הקהילתיות, חוסר האיזון בניהול המחוזות השונים והבגידה בחקלאים.
"יש אלטרנטיבה ואנחנו יכולים לנקוט מדיניות שונה באופן רדיקלי כדי להיחלץ מהמצב הזה באמצעות פרוטקציוניזם, אינטליגנציה, פטריוטיזם כלכלי, הפסקת ההגירה, קץ הסלחנות המשפטית, סוף למיתון, עצמאות המטבע והחלפתו. כל זאת כדי להציל את צרפת שהיום נמצאת על סף חנק והתמוטטות.
"עכשיו רואים יותר ויותר שהצרפתים מוכנים לכך. ראינו את זה בבחירות לפרלמנט האירופי, שבהן ניצחה 'החזית הלאומית'. זו הוכחה שהעם רוצה התארגנות פוליטית שונה. אם תימשך המדיניות הנוכחית, צרפת תיעלם, ואני לא חושב שהעם הצרפתי רוצה שהמדינה היפה הזאת תיעלם. רק מארין לה פן יכולה לענות על ציפיותיהם. היא יכולה לזכות בבחירו תלנשיאות ב-2017".
איך תיראה מדינת "החזית הלאומית"?
"כשניבחר לא נהיה מדינה של 'החזית הלאומית'. כשאתה נשיא הרפובליקה אתה הנשיא של כל הצרפתים. מארין לה פן מייחסת חשיבות רבה כל כך לאזרחות, היא חושבת שלצרפתים צריכה להיות קדימות במדינתם, אבל לא רק צרפתים לבנים אלא מכל מוצא ומכל הצבעים".
הדמוקרטיה עלולה להיות בסכנה, לא?
"איננו סכנה לדמוקרטיה. השתתפנו בכל מערכות הבחירות, מעולם לא מנענו התארגנות של יריבינו, לעומת מה שעשו לנו. אנחנו מכבדים את המוסדות שבהם אנחנו משתתפים. היום הדמוקרטיה בסכנה. אנחנו תומכים בשיטת הבחירות היחסית המלאה ובעריכת משאלי עם, כמו בשווייץ, על כל השאלות הגדולות".
מה עם ההגירה? אתם מתייחסים אליה כאל הסכנה הגדולה ביותר לעתיד האומה.
"ההגירה פוגעת בשכר ועולה למשק הצרפתי 80 מיליארד יורו בשנה. יש לה השלכות על זהותה של צרפת. עלתה צורה של אסלאמיזציה שהרפובליקה הצרפתית לא יכולה לקבל. 250 אלף מהגרים נכנסים לצרפת בשנה".
מה עם המהגרים שכבר נמצאים בצרפת?
"יש להעביר אותם במכבש הרפובליקה, לדרוש מהם שייטמעו. לבסוף צריך יהיה לשנות את חוק האזרחות המאפשר היום לכל אחד להתיישב על אדמתנו ולעשות ילדים שיקבלו אזרחות צרפתית. צריך לשנות את זה כך שהאזרחות תעבור בירושה או שתוענק לאלה שראויים לה. איננו רוצים להיסגר לחלוטין, אבל צריך שהמתאזרחים יראו את הקשר שלהם למדינה ויראו שהם עובדים בה ומועילים לה".
גם היהודים מהווים בעיה?
"אזרחינו היהודים אינם מראים אי-נוחות כלשהי. בכל קהילה יש, כמובן, אנשים מצוינים ואנשים פחות טובים. גם אצל המוסלמים, שם יש אנשים שלא מכבדים את הרפובליקה".
מה לגבי חבישת כיפה או שחיטה כשרה?
"לחבוש כיפה או לאכול כשר זה עניין פרטי, זה לא מפריע לאיש. לא שמעתי שבבתי הספר הציבוריים דרשו לאכול כשר, אבל יש דת אחרת שיש לה לעתים תביעות כאלה. צריך להיזהר".
מה מדיניות "החזית הלאומית" כלפי ישראל והאזור?
"אנחנו צריכים יחסים טובים עם כל מדינות העולם. כיום צרפת לוקחת סיכונים מיותרים. ראינו את זה בסוריה ובלוב, הממשלה מסתבכת בהרפתקאות, וברוב המקרים זה מביא לשלטון של אסלאמיסטים גרועים מאלו שהיו במשטר שעזרנו בהפלתו".
ומה דעתכם על מדיניותה של ישראל?
"עם כל הביקורת על הקיצוניות של לה פן, הוא פחות ימני מהימין הישראלי היום. זו לא ביקורת. העם הישראלי מצביע, וזכותו לבחור במי שהוא רוצה. אינני רוצה לשפוט את ממשלת ישראל, אני בעד ריבונות לאומית, לכן אינני מביע דעה כל עוד לא מדובר באינטרסים של צרפת. למארין לה פן מדיניות מאוזנת בשאלה המרכזית הפלסטינית-ישראלית. אפשר רק להרוויח מקיומן של שתי מדינות עצמאיות, המכבדות גבולות שקדמו למבצע ההתנחלויות של ישראל, שלא נראה לי כמקדם את השלום".
היית רוצה לבקר בישראל?
"מדוע לא, בעצם".
אתה חושב שתרגיש משהו מיוחד על אדמת ישראל?
"אני לא חדור אמונה, אז לא ארגיש שונה ממה שאני מרגיש בביקור במדינה אחרת - יש לי עניין בירושלים, שמרכזיותה הדתית מדברת לעולם כולו. אם יזמינו אותי, אבוא, אבל אני לא יודע אם אני אוזמן".