נען מחכה לבוז'י: האיחוד עם לבני עבר את מבחן הקיבוץ

אבל למרבה הפתעה, קיבוץ נען, ליד רחובות, פותח דף חדש ומקבל בזרועות פתוחות את החברה החדשה לבני. "פעם היו כל מיני דברים", מסביר לי ד"ר עמוס שיפריס, מי שכתב ספר על גלילי ונחשב ההיסטוריון של הקיבוץ. "מה שהיה היה ומה שהיום זה היום, ומה שבעתיד - מי בכלל יודע? כל הזמן מדברים אצלנו על בן־גוריון. הוא נפטר בסוף 1973. די כבר. מספיק להתרפק על העבר. צריך לחיות את החיים עצמם. לא את בגין ולא את בן־גוריון ואפילו לא את רבין, שמאוד־מאוד הערכתי".
 

"אני בעד שילוב כוחות כמה שאפשר, אם המפלגה רוצה להגיע לשלטון. היא הרי לא קמה בשביל העיניים היפות של מישהו, ולכן עושים חיבורים, מוצלחים יותר, מוצלחים פחות. לבני עושה את החשבון שלה, ואת המהפך הגדול עשתה כשעזבה את הליכוד וחברה לאריק שרון וקדימה. זה לא פטנט חדש. פוליטיקאי שרוצה להגיע להישגים נוקט צעדים שאולי לא היה נוקט בעבר. גם שרון עצמו - עצם העובדה שיצא מהליכוד וביצע את ההתנתקות - זה היה שינוי מהותי מבחינתו והלכו איתו כברת דרך אנשים כמו מאיר שטרית, לבני ואפילו צחי הנגבי. מה יותר מזה?"

קיבוץ נען, כנראה בעקבות גלילי, היווה תמיד את מעוז מפלגת העבודה. לפי נתוני הלמ"ס נכון לשנת 2013, חיים בו כ־1,400 תושבים. הלל צ'רנר, שהיום מתנדב בארכיון של המקום, סיפר שהיו שנים שהיה מכניס אוטומטית פתק בקלפי, כי הרגיש את עיניו של גלילי בגבו, שחס וחלילה לא יטעה.

גם בבחירות האחרונות הצביעו 436 חברים, שהם 48 אחוז מהקולות של חברי הקיבוץ, למפלגת העבודה, אבל יש עתיד, למשל, קיבלה 174 קולות, ואפילו הליכוד ביתנו זכה ב־41 פתקים כשרים.
 

זמנים משתנים. גלילי נפטר לפני 28 שנים, הקיבוץ עבר הפרטה. זו כבר לא התקופה ההיא. אפילו צ'רנר מספר שהשתחרר מהכבלים והצביע בשביל יאיר לפיד, כי לא סבל את המנהיגות של שלי יחימוביץ'. "הרגשתי שצריך לתת לו הזדמנות ואני מעריץ את עפר שלח", הוא מתוודה.
 

לא מעט חברים התלבטו בשנים האחרונות אם לשמור אמונים למפלגה שהייתה מבחינתם אמא. קדימה, למשל, משכה בזמנה רבים מהם. "היו שנים שגם אני התלבטתי", מספר יוני שילה, מי ששימש עד לפני כמה שנים כמזכיר הקיבוץ. "הייתה תחושה בשנות ה־70 ששלטון מפא"י, תנועת העבודה, מיצה את עצמו. השתלטה אווירה שמתרחקים מהערכים שאליהם התכוונה התנועה. התפתחה תחושת מיאוס ממקרי שוחד ושחיתות. תחושה של 'בואו נחליף ונעשה בדרכים אחרות'. רבים  חשו כך, אבל תמיד נשארתי. כשהיה צריך לשים את הפתק זה היה בשביל תנועת העבודה". 
 

לעומתו חוה, מוותיקות הקיבוץ ופעילה מרכזית במפלגה, סיפרה שבבחירות האחרונות ערקה. "זו הייתה הפעם הראשונה וזה היה קשה", היא מודה. "כששלי יחימוביץ' הוציאה מהרשימה את הקיבוצניקים והמושבניקים, גם אני יצאתי".

עכשיו תחזרי?

"יש 90 יום לחשוב על הנושא. על ציפי אני לא סומכת, אבל בוז'י לדעתי בחור נהדר. היא עברה יותר מדי מפלגות, והלכלוך הזה לא מוצא חן בעיני. אין היום אנשים כמו גלילי עם ערכים. הוא היה מנהיג, מענטש אמיתי. הפוליטיקה הייתה הרבה יותר נקייה".
 

שילה, המזכיר לשעבר, לא מסכים. הוא מכיר את העסק כבר שנים. "מנהיגות של אנשים כמו גלילי ובן־גוריון נהנתה מחוסר מידע. לא ראינו ולא הכרנו אותם מקרוב, ולכן זו הייתה מנהיגות שנשענה על חוסר תקשורת. היום אתה רואה אותם כבני אדם, ואם אני לוקח את גלילי, או מיטב המנהיגים, ומנסה להכניס לתוך הקלחת התקשורתית של היום, לא בטוח שהיינו מתלהבים והולכים אחריהם".

חשדנים כלפי ציפי אבל סומכים על בוז'י, השניים בהשקת האיחוד. צילום: אלוני מור

ובוז'י הרצוג הוא המנהיג שיכול לסחוף את ההמון?

"אני מפקפק. אני רואה את המניירות של הרצוג, הלפלף הזה כפי שנוהגים לכנות אותו, וגם לי חסרה המנהיגות הנוצצת, המובהקת, הכריזמטית. אתה רואה מנהיג, אתה שומע את זה בדיבור, בתנועות הידיים. זה חסר להרצוג, אבל זה גם פחות חשוב היום. מבחינות מסוימות, אם בוז'י מסוגל להתחבר לציפי לבני ולקבל את ההסכמה של כל המפלגה, אז זו כנראה תהיה צורת המנהיגות. יותר משתפת ופחות מבוססת על כריזמה. כרגע אני רוצה להאמין שהרצוג ישיג את מה שהוא רוצה".

ואם לא, אז תחיו עם לבני בראש?

"יש עדיין כאלה שמקבלים את ציפי לבני בכבדהו וחשדהו וחושבים שהתנודתיות של אדם שהיה אתמול בליכוד והיום במפלגת העבודה לא בריאה. מה תהיה התזוזה הבאה? מצד שני, היא מצטיירת בעיני כאדם ערכי, ואנשים שוכחים שבשנות ה־50 היה את הפילוג בקיבוץ המאוחד. היית שואל אז איך דבר כזה יכול לקרות. קיבוצים התפרקו, התחלקו. אז יש לנו מסננת שגורמת לחשוב שפעם היה יותר ערכי ויותר אידיאולוגי ואנשים היו מגויסים. זה נכון, אבל בהתאמה גם היום יש את הדברים האלה".

לא מעט חברים בקיבוץ מנסים להתנחם שההבדלים בין מפלגות המרכז הולכים ומיטשטשים עם השנים. לטענת יפתח גוטמן, בן 75, מוותיקי החברים במפלגה וחבר קיבוץ, למפלגות אין היום קווים אידיאולוגיים נוקשים כמו פעם. "ראיתי כל כך הרבה שינויים והם לא עושים עליי רושם גדול", הוא אומר. "הכל היום נזיל. אם אני שומע את שטייניץ שתוקף את ציפי שעברה מפלגות, בזמן שהוא היה בעברו איש 'שלום עכשיו', אז זה אומר הכל. אני תמיד אצביע ללייבור הישראלי ולא אעזוב, לפחות לא בגלגול הזה".
 

שיפריס, ההיסטוריון, דווקא סבור שיש עדיין הבדלים אידיאולוגיים מסוימים שמפרידים בין המפלגות. הבעיה, מבחינתו, היא שאנחנו מצביעים כבר לא לפי המצע, אלא לפי הפרסונה שעומדת בראש המחנה. "היום הממד האישי הרבה יותר משמעותי, למגינת לבי", הוא אומר. "אבל אלה החיים, כמו באמריקה. מצביעים להרצוג וללבני במקום להצביע למפלגה. האישי תופס 70 אחוז, האידיאולוגיה רק 30 אחוז, כשבשנים עברו זה היה ההפך.
 

לדברי ד"ר שיפריס, "בבסיס קיימים הבדלים בין המפלגות למרות הטשטוש, כי כולן רוצות להגיע לשלטון. מי שאומר שהעבודה זה בדיוק הליכוד, אלה דברי הבל. יש הבדלים בהשקפות עולם וטוב שכך. התרבות היהודית הייתה תמיד תרבות של מחלוקת, וכך גם במדינת ישראל לאורך השנים. אבל בחור בן 18 הוא לא כמו איש בן 50. משתנים. גם גלילי היה איש עקרונות, אבל ידע להתפשר ולא במקרה רצה כל הזמן להיות בתוך הקואליציה, כי חשב ששם אפשר להשפיע".
 

הכל השתנה. ישראל של סוף 2014 היא לא זו של 1948. הקיבוץ בוודאי לא דומה לאופן שבו התחיל את הדרך, אבל דווקא עכשיו יש איזו רוח של שינוי באוויר. מפלגת העבודה עושה קולות של קאמבק, והוותיקים מבקשים מחבריהם להתנער מהאדישות ואווירת הייאוש ולשלשל ביום הבחירות את הפתק הנכון מבחינתם.
 

דגנית אילן, חברת הקיבוץ, עורכת מדי פעם ערבי נשים, הרצאות. בקרוב היא מתכוונת לערוך ערב שיעודד את חברותיה בנען ללכת לקלפי במרץ ולעזור במאמץ המלחמתי. "אני דווקא מעריכה אנשים כמו לבני שיודעים לשנות את דעתם כשצריך", היא אומרת. "אני לא יודעת אם אני מייצגת אחרים בקיבוץ, רק את עצמי. אני רוצה שביבי נתניהו לא יהיה ראש ממשלה, והמטרה מקדשת את כל האמצעים".