כיצד הפך "עובד עיריית חצור" למותג הבית של משה כחלון

במועצה המקומית חצור הגלילית מתגוררים כ-9,000 תושבים. המפעל העיקרי באזור התעשייה הסמוך הוא פרי הגליל, העומד מדי כמה שנים על סף סגירה. הסקר האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפורסם לפני שלוש שנים, מלמד שכ-5% מתושבי היישוב נסמכים על קצבת הבטחת הכנסה. שיעור האבטלה עומד על 10%, כמעט כפול מהממוצע הארצי.

השבוע צלצלתי לעובדת המועצה, שלומית טוביאנה, כדי לנסות לברר כיצד הפכו היא ועמיתיה למותג הבית של כחלון. שלומית נולדה בחצור הגלילית,

עובדת במחלקת הגיל הרך בעירייה, יש לה שני ילדים, בת 13 ובן 9, ועוד אחד בדרך. בעלה עבד בשכר מינימום בחנות צילום עד שמאס ויצא לחפש עבודה

מחוץ לעיר. המשכנתה נוגסת 2,800 שקל בחודש, יש גם הלוואה על מכונית משומשת שמחזיקים כי אין ברירה. כשייוולד התינוק במזל טוב יצטרכו לגייס עוד 2,000 שקל בחודש למעון, על חופשה משפחתית בחו"ל אין מה לדבר. כשאפשר, נוסעים לטיול בירושלים. בסוף השיחה מתברר שלכחלון יש סיבה לחשוב שלעובדי העירייה יש יחסים מורכבים עם הבנקים, לאו דווקא מטעמי אפליה. 

בחצור מרגישים מקופחים?

טוביאנה: "לאו דווקא. לפעמים אני מרגישה שיש לנו חיים טובים יותר כאן במקום הקטן והקהילתי הזה. המרחק מהמרכז הוא דווקא לטובה".

והחסרונות?

"בני נוער מרגישים שיש קצת מחסור במקומות בילוי כמו בערים הגדולות, לפעמים צריכים לצאת לקניות בעיר בשביל דברים מסוימים שלא תמיד יש אצלנו, אבל בזמן האחרון מרגישים שהמקום מתחיל להתפתח ויש יותר אפשרויות. ייתכן שיש תחומים שאנחנו מקופחים בהם, אבל אנחנו לא רוצים שיסתכלו עלינו כעל מסכנים. אני באופן אישי לא רוצה לעזוב ולא חושבת שהחיים שלי יהיו יותר טובים במקום אחר".

מה העניין עם הבנק? קשה יותר מבחינה כלכלית?

"יש פה די הרבה אבטלה, ויש אנשים שמקבלים הבטחת הכנסה. ההכנסה הממוצעת כאן מאוד נמוכה. ובבנק באמת יש לעובדי העירייה בעיות. זה קרה בגלל המשבר הכספי שהיה במועצה לפני חמש שנים. שבעה חודשים לא קיבלנו משכורת, ויש אנשים שמשלמים עד היום לבנק ריבית על החובות שהם נכנסו אליהם אז. היום העירייה מקפידה על תשלום משכורות במועד, אבל השכר כאן עדיין נמוך מאוד".

לא בטוח שתוכניתו של כחלון לכיסוח עמלות הבנקים תעזור לעובדי העירייה של חצור, או לאחרים שנקלעו לבעיית אשראי בנקאי. בהופעותיו הפומביות הוא מסביר שהבנקים נוקטים מהלכים המונעים מעבר חופשי של לקוחות ותחרות ביניהם. בין היתר הם אינם מספקים ללקוח אישור על אמינותו בתחום החזרי הלוואות. לקוח בעל דירוג אשראי טוב המבקש לעבור לבנק אחר, אינו יכול להשתמש בעברו הטוב כדי לקבל הלוואה נוחה בבנק שאליו עבר, ויקבל דירוג של לקוח חדש שעברו אינו ידוע.

בנק ישראל יזם בעבר חקיקה שתאפשר העברת נתוני אשראי בין הבנקים, אבל היוזמה טורפדה על ידי הבנקים והלובי החזק שלהם בכנסת. המפקח הורה לבנקים להיערך להעברת המידע הנדרש ללקוח החל מפברואר 2016. אם ייבחר כחלון וימונה לשר האוצר, הוא יוכל להשתבח בכך שפחות משנה לאחר כניסתו לתפקיד נעשה לפחות מהלך חשוב אחד להגברת התחרות, אבל בהופעותיו מבטיח כחלון שהוא לא יסתפק בזה. 

הוא מאשים את המפקח על הבנקים בחסימת דרכם של מתחרים לענף. כדוגמה טוען כחלון שהמפקח דורש מ"אופק", הבנק הקואופרטיבי שמקים דורון שורר, הון עצמי "כמו של בנק הפועלים". כחלון מגזים: הונו העצמי של הפועלים הוא 30 מיליארד שקל. המפקח דורש מאופק לגייס "רק" 75 מיליון שקל. אבל גם זהו סכום גבוה מאוד שעלול לטרפד את היוזמה החיובית. אם יתפשר המפקח ויאפשר הקמת בנק חדש בהון קטן, יהיה המתחרה החדש מוגבל מאוד באשראי שיוכל להציע, והוא עשוי להיות עוד בנק קטן שאינו יכול לאיים בתחרות על הבנקים הגדולים.

כשקרסה ממשלת נתניהו הקודמת הסכימו הכל שמשבר הדיור היה כישלונה הגדול ביותר. חלפו שנתיים וממשלה נוספת באה והלכה, מחירי הדיור המשיכו לעלות, ורק שותפיו של נתניהו לכישלון התחלפו: שר האוצר יאיר לפיד במקום יובל שטייניץ, שר השיכון אורי אריאל במקום אריאל אטיאס. כחלון רוצה את תיק הטיפול במשבר הדיור. בהופעותיו במסגרת מסע הבחירות האינטנסיבי הוא נוהג לפזר הערות על תיקונים שיש לדעתו לערוך במינהל מקרקעי ישראל ובשיטת מכרזי הבנייה. מקורביו טוענים שבקרוב הוא מתכוון להציג את פרטיה המלאים של התוכנית, שעליה עמל במשך שנה שלמה בליווי כלכלנים ואנשי מקצוע.

משיחות עם אנשים שבהם נועץ כחלון, עולה שאין הוא מתכוון בשלב זה להציג תוכנית מגובשת לפרטיה, אלא רשימה של עקרונות מנחים להגדלת היצע

הדירות באזורי הביקוש ובפריפריה. כחלון מדבר על טיפול בכל שרשרת הייצור והשיווק של המגורים: הוא דורש ליישם את החקיקה החדשה, המאפשרת לאשר במהירות תוכניות מגורים קטנות ללא דיון בוועדות המחוזיות, להחיש את הטיפול ברשויות המקומיות, לחייב את הקבלנים לבנות יותר דירות קטנות, לכפות על המינהל שיווק מהיר של קרקעות, במחירים מוזלים, תוך חיוב הקבלנים לשווק את הדירות בתוך פרק זמן מוגדר וקצר יחסית, ולשפר את תשתיות אזורי התעסוקה והשירותים בפריפריה, באופן שימשוך לשם גם אוכלוסייה מבוססת.

חלק גדול מהרעיונות האלה אינו חדש, ואף משתקף בתוכניות שביקשה הממשלה הנוכחית להוציא לפועל. כחלון יודע שמבחנו הגדול יהיה לא בהצעות, אלא בביצוע, וגם בחלומותיו הוורודים יארך זמן לא מבוטל עד שהמהפכה שהוא מתכנן תגיע למחירונים של חברות הבנייה.