דוח העוני של הביטוח הלאומי שפורסם השבוע, ולפיו בשנה שעברה חלה ירידה מינורית בחלקם של העניים באוכלוסיית ישראל לעומת השנה שלפניה, עורר ביקורת בקרב הארגונים החברתיים. חלקם טוענים כי נתוני הביטוח הלאומי אינם משקפים את המציאות המרה, ובכל מקרה, גם הנתונים שעליהם התבסס הביטוח הלאומי מראים כי הממשלה אינה עושה די להילחם בעוני.
ארגון לתת מפרסם היום (שני) את דוח העוני האלטרנטיבי השנתי שלו והוא מבוסס על ממצאי סקר מקיף בקרב מקבלי הסיוע ובאוכלוסייה הכללית בחמישה ממדים: השכלה, בריאות, ביטחון תזונתי והיכולת לעמוד ביוקר המחיה. הרחבה זו של מדד העוני, שיישם מכון I.R.E עם עוד שני גופי מחקר, חושפת תמונה מטרידה מזו של הביטוח הלאומי: נכון ל־2014, 31.6% מהישראלים חיים בעוני. מדובר ביותר משני מיליון וחצי ישראלים, בהם 930 אלף ילדים. זאת לעומת נתוני הביטוח הלאומי לשנת 2013 שהצביעו על 21.8% מהאוכלוסייה כענייה (כ־1.65מיליון ישראלים).
מהדוח עולה כי שליש 33.6% מהציבור סבור כי העוני והפערים הם הבעיה הדחופה ביותר לטיפול בסדר העדיפויות הלאומי (לפני הביטחון והחינוך- 28.6% כל אחד). אחד הנתונים המדאיגים ביותר מצביע על כך שרק 31% מנתמכי הסיוע גדלו במשפחות עניות בעוד ש־50% גדלו ברמת מחיה ממוצעת.
הבוקר ייערך כנס עמותות המזון במרכז פרס לשלום, שבמסגרתו יוצגו הנתונים. "אנחנו לא מתחרים עם הביטוח הלאומי ולא מערערים על הקביעות שלו", אומר מנכ"ל לתת, ערן וינטרוב, "אבל הטענה שלנו היא שיש גם אנשים מעל קו העוני שהם עניים. צריך למדוד עוני אחרת. האם אדם שחי מ־3,000 שקל בחודש, הסכום שבו עובר קו העוני, ולא מ־2,990 שקל, ולכן הוא לא נכנס לסטטיסטיקה, הוא עני או לא? בפועל העוני הוא חמור יותר".
עובדים ושוקעים
דוח הביטוח הלאומי ייחס את הירידה המינורית בעוני להגברת שילובן של אוכלוסיות עניות בשוק העבודה, אבל דוח לתת מצביע על כך שמחצית מנתמכי הסיוע הם עובדים, ועדיין חיים בעוני. מדובר בעלייה מתמשכת בשיעור של 35% מאז 2010 של נתמכי הסיוע העובדים. בקרב כרבע מהמשפחות הנזקקות (24%) שני בני הזוג עובדים. 71% מנתמכי העמותות שעובדים משתכרים עד 4,000 שקל בחודש.
"השאלה היא של סדרי עדיפויות", אומר וינטרוב, "אנחנו נמצאים בחוסר משילות מטורף. בשמונה שנים החלפנו ארבע ממשלות ושלושה שרי רווחה. אף שקל אחד מהמדינה עדיין לא הועבר לתוכנית הלאומית לביטחון תזונתי. המדיניות של הממשלות האחרונות הפקירה את האנשים האלה, לא רק את מי שנמצאים בעומק העוני אלא הרבה עניים חדשים".
ילדים וקשישים בצרות
יותר משליש מהילדים נתמכי הסיוע (36%) נאלצו לעבוד כדי לסייע למשפחה. זוהי עלייה של 44% בהשוואה ל־2013. עלייה של 45% חלה גם במספר הילדים שנאלצו לעבור לפנימיות. 65% מההורים הנתמכים דווחו כי ויתרו על תרופות לילדיהם לפחות פעם בשנה החולפת, 22% מילדי המשפחות הנתמכות הלכו לעתים קרובות לבית הספר ללא כריך, אף ש־65% מהם לא מקבלים ארוחה חמה בבית הספר. בנושא הקשישים התמונה קשה במיוחד: 94% מהקשישים מעידים כי קצבת הזקנה מהביטוח הלאומי אינה מאפשרת להם חיים בכבוד.
בעיות דיור ובריאות
39% מהנתמכים מגדירים את תנאי מגוריהם כגרועים עד בלתי נסבלים. 83% נאלצו לוותר על תיקון ליקויים בדירתם מסיבות כלכליות, 20% גרים בדירה שבה אין יותר מחדר שינה אחד. 68% מהנתמכים אינם יכולים להרשות לעצמם להפעיל מערכת חימום או קירור, 63% מהם מעידים כי קרה שלא עמדו בתשלומי שכר דירה או משכנתה בשנה האחרונה. לאחרונה פורסם שרק 25% מהציבור אינם בביטוח בריאות משלים (שב"ן). הדוח מסביר הם: ל־69% מנתמכי הסיוע יש ביטוח בריאות בסיסי של קופת חולים, ללא ביטוח משלים.