רצים לבנק: כמה עולה לרוץ בפריימריז, והאם יש סיכוי למועמד ללא אמצעים?

זה יכול להיגמר בבכי", מתוודה אחד המועמדים לפריימריז בליכוד. "אתה יכול לבכות כל הדרך לקלפי כי לא נבחרת, ואתה יכול לבכות כל הדרך אל הבנק כי שרפת במקרה הטוב עשרות אלפי שקלים, ובמקרה הרע מאות אלפי שקלים לשווא".
 

ההתמודדות על מקום בכנסת היא עסק יקר, והיא עוברת לא רק דרך הקלפי, אלא גם דרך הבנק. תשאלו, למשל, את ח"כ לשעבר זבולון אורלב שהתמודד ערב הבחירות לכנסת ה־ 19 על ראשות הבית היהודי מול נפתלי בנט והפסיד פעמיים. פעם בקלפי ופעם בכיס. דוח שפרסם בשעתו מבקר המדינה יוסף שפירא על הפריימריז בבית היהודי חשף כי אורלב השקיע מיליון ו־ 100 אלף שקל בקמפיין. את רוב הסכום -  858,351 שקל - גייס מכספו הפרטי, ואת היתר, כרבע מיליון שקל, גייס מתורמים. למרות הכל הוא הפסיד. לפי אותו דוח, נפתלי בנט, איש אמיד שרשם לזכותו קופה נאה באקזיט שעשה קודם כניסתו לפוליטיקה, ניצח באותם פריימריז לאחר שהשקיע 627 אלף שקל מכיסו. בנוסף, הוא גייס 360 אלף שקלים מתרומות, והקמפיין בכללותו עלה לו 1,196,239 שקל.
 

חוק מימון המפלגות קובע בפרק "מימון בחירות מקדימות" כי במפלגות שמספר המתפקדים בהן הוא לפחות 50 אלף, מועמד רשאי לקבל מתורם יחיד תרומה שאינה עולה על כ-11 אלף שקלים. מועמד לראשות מפלגה או לראשות ממשלה רשאי לקבל מיחיד תרומה של עד כ-50 אלף שקלים. תקרת ההוצאה המותרת למתמודד בבחירות מקדימות היא עד סך של כ-450 אלף שקל, תלוי בגודל המפלגה. מעבר לכך, כל מתמודד נדרש לשלם "דמי רצינות", כלומר דמי הרשמה. בעבודה, למשל, מדובר בסכום של 12 אלף שקל, בעוד בליכוד, למשל, נדרשים לשלם 7,000 שקל.
 

בעבר הייתה נהוגה שיטת הוועדה המסדרת שלפיה ישנו גוף, המורכב מבכירי המפלגה, המרכיב את הרשימה שתוגש לוועדת הבחירות המרכזית. במשך השנים נטשו המפלגות את הוועדה המסדרת לטובת בחירות במרכזים. אלא שהשיטה הזאת, שהייתה אמורה להיות חגיגה של דמוקרטיה, הפכה את הדמוקרטיה לשוק.
 

הבחירות לוו בדילים מכוערים, והשרים וחברי הכנסת נדרשו לספק לחברי המרכז ג'ובים והטבות אחרות, וכמובן להופיע בכל שמחה משפחתית שלהם. הפריימריז, שיטת הבחירות המקדימות הנהוגה במפלגות הגדולות כיום, שבהם בוחרים חברי המפלגה את מועמדי המפלגה לבחירות, פתרו את בעיית השעבוד של הנבחרים לחברי המרכז, אבל יצרו בעיות אחרות: קמפיין עולה כסף רב, מה שמעניק עדיפות ברורה למועמדים עשירים או למי שחוברים לעשירים. כך יוצרים הפריימריז קשרים מסוכנים בין הון לשלטון. 

איילת נחמיאס ורבין, הנכדה של שרה מ"קפה תמר" המיתולוגי, נשואה ואם לשלושה, מתמודדת זו הפעם השנייה ברציפות על מקום ברשימת העבודה לכנסת. ורבין משמשת כיו"ר "תבליט פלסטיק", חברה תעשייתית משפחתית המייצרת אביזרים לתעשיית המים. בפריימריז הקודמים בעבודה היא נבחרה במקום ה-35 לאחר שקיבלה 4,050 קולות ונותרה מחוץ לכנסת, אחרי שהוציאה סכום בלתי נתפס של כ-300 אלף שקל. "התמודדות בפריימריז היא קשה", אומרת נחמיאס ורבין. "קודם כל קשה לעזוב בעל, שלושה ילדים ועסק, ושנית מדובר בעסק יקר. התענוג הזה עולה כסף. בפעם שעברה הוצאתי סכום איום ונורא שבדיעבד נראה לי מופרז לגמרי, שנבע בין היתר מחוסר ניסיון. הוצאתי, למשל, כסף רב על הדפסות. הפעם אני עם היד על השיבר, לא מדפיסה חומרים בלי הכרה".
 

נחמיאס ורבין מעידה על עצמה שהפוליטיקה בוערת כאש בעצמותיה, ולמרות הסכום הגדול שהוציאה בבחירות הקודמות, היא נחושה לשוב ולהתמודד. היא מאמינה שהפעם סיכוייה להיכנס לכנסת טובים. עם זאת, דעתה אינה נוחה משיטת המימון של הפריימריז משום שהיא סבורה שהיא מעניקה יתרון לחברי כנסת מכהנים ולידוענים. "המחיר הכלכלי שאתה נדרש לשלם בפריימריז הוא לא הגיוני", היא אומרת. "השיטה הזאת נועדה להיות שוויונית, אבל ברור שהיא לא. רק מי שקרוב למוקדי כוח סיכוייו טובים להיכנס לכנסת. לצערי, הלכו מקיצוניות אחת לשנייה. במקום ועדה מסדרת בחרו בשיטת הפריימריז שבה למועמד מהפריפריה אין כמעט סיכוי להיבחר בגלל חוסר יכולת לגייס משאבים. אם אבחר לכנסת, אני מתחייבת לבחון מחדש את השיטה ולנסות ולמצוא דרך טובה יותר לבחירת הרשימה לכנסת".
 

בפריימריז בעבודה מתמודדת גם בהירה ברדוגו, מי שהייתה דוברת המפלגה בימיו של יצחק רבין וזה שנים רבות מנהלת עסק עצמאי של יחסי ציבור וייעוץ אסטרטגי. לדבריה, אחד השיקולים שמנעו ממנה להתמודד קודם לכן היה השיקול הכספי. כעת היא בשלה להתמודד, אבל אינה מוכנה להוציא "סכומים מטורפים" ולשלם כל מחיר על מנת להיבחר. "אני מתבססת על מטה של מתנדבים", אומרת ברדוגו. "אם אבחר, כמובן שאשמח, ואם לא - אתאבל יום אחד ואמשיך הלאה".
 

הרב הרפורמי גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל, ניסה אף הוא את כוחו בפריימריז הקודמים בעבודה. הוא נבחר למקום ה-27 . לצורך מימון הקמפיין הקודם הוא הצליח לגייס תרומות בגובה 130 אלף שקל, כ-90  אלף מהם מתורמים בארה"ב, בריטניה וקנדה. "מאחר שאני מתמודד כרב רפורמי עם טיקט מאוד אידיאולוגי, אני מצליח לגייס תרומות מהעולם הרפורמי מעבר לים, בעיקר מעמיתים רבנים של קהילות רפורמיות גדולות", אומר קריב. "אני מקווה מאוד שהפעם אבחר במקום ריאלי. זה מאוד לא נעים להשקיע זמן וכסף, ובסופו של דבר לא להיבחר".
 

העובדה שאני רב רפורמי עזרה לי. הרב גלעד קריב. צילום: יח"צ
 

ההתמודדות, מסביר קריב, היא כלי מצוין לקידום סדר היום שלו בנושאי דת ומדינה, שלטון החוק ומאבק בגזענות. בינתיים הוא שכר משרד בתל אביב, נעזר בצוות קטן של עוזרים וחורש את הארץ מבוקר עד ערב. "זה מאמץ פיזי לא קטן", הוא מספר. "זה לא בסגנון של פואד שהלך לבר מצוות וחתונות, אבל אני נפגש עם אלפי אנשים שמאוד אכפת להם ממה שקורה במדינה. אני חוזר בלילה הביתה מותש לחלוטין. התקופה הזאת של הפריימריז היא כמו סוג של מילואים".
 

למרות היתרון ששיטת הפריימריז מעניקה לח"כים מכהנים, לידוענים ולבעלי הון, מעדיף אותה קריב על פני ועדה מסדרת. "לא תמיד הון מבטיח לך מקום בכנסת", הוא אומר. "ראינו את זה בעבר עם המיליונר אבי שקד שלא נבחר". אבי שקד, "המיליונר הסוציאליסטי", השקיע בשעתו 320 אלף שקל בבחירות המקדימות והגיע למקום ה-11 ברשימה, אך לבסוף נדחק למקום ה-29 ברשימה בגלל הקצאת מקומות למחוזות ועקב שריונים שונים, ונותר מחוץ לכנסת.
 

שניים נוספים שלא נבחרו בבחירות הקודמות למרות הסכומים הגדולים שהוציאו, היו סגנית השר לשעבר לאה נס, שהוציאה מכיסה  165 אלף שקל ואספה תרומות בגובה של 240 אלף שקל, רובן המכריע מהארץ, אך נותרה מחוץ לרשימת הליכוד לכנסת ה-19 . השר לשעבר אבי דיכטר גייס כ-435 אלף שקל מכספי תרומות, כ-200 אלף שקל מהסכום הגיעו מחו"ל, בעיקר מקנדה וארה"ב אבל גם מבריטניה, אך גם הוא לא נבחר. הפעם הוא מתמודד שוב בפריימריז בליכוד. בעבודה גייס ח"כ אבישי ברוורמן, שבינתיים הודיע על פרישה, סכום של כ-300 אלף שקל לקראת הפריימריז הקודמים במפלגתו.

הפריימריז הקרובים ייערכו בארבע מפלגות – העבודה, הליכוד, הבית היהודי ומרצ, בעוד ביש עתיד ובמפלגת כולנו הרשימה נקבעת על ידי "ועדה מסדרת" של איש אחד - יו"ר המפלגה. בישראל ביתנו ועדה מיוחדת מראיינת את המועמדים ומחליטה לבסוף על דירוגם ברשימה, כשליו"ר המפלגה אביגדור ליברמן השפעה מכרעת בעניין.
 

לקראת הפריימריז דיווחו כבר חלק מהמתמודדים על הסכומים שגייסו עד כה. כך למשל, במצעד התרומות שמתפרסם באתר מבקר המדינה צוין כי ראש הממשלה בנימין נתניהו גייס בינתיים 15 תרומות בסכום כולל של 538.7 אלף שקל, והוא מוביל בליכוד בהיקף גיוס התרומות. מתמודדים על ראשות הליכוד יכולים לגייס תרומות עד סכום מצטבר של כ-2.1 מיליון שקל, וגובה התרומה מיחיד מוגבל ל-45,880 שקל.
 

14 מהתורמים של נתניהו הם מארה"ב, ואחד מספרד. בין התורמים נמצא קן אברמוביץ', יו"ר ידידי הליכוד בארה"ב, שתרם כ-40 אלף שקל. תורם נוסף לנתניהו הוא ג'פרי פלט, שתרם 19,740 שקל. עוד ברשימת התורמים של נתניהו נמצאים ארבעה בני משפחת פאליק, שמחזיקה ברשת דיוטי פרי גדולה בארה"ב.
 

ח"כ דני דנון, המתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד, גייס עד כה על פי האתר 11 תרומות בסכום כולל של 261 אלף שקל, עשר מהן מתורמים בארה"ב. ח"כ משה פייגלין, שהודיע כי הוא מסיר את התמודדותו, גייס לפני ההודעה 217 תרומות בסכום כולל של 220 אלף שקל. סגן השר לשעבר מיכאל רצון, שמנסה לעשות קאמבק, מתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת ה-20 . "ההתמודדות כרוכה בחריש עמוק של הארץ, באי ודאות ענקית ובהוצאות גדולות", הוא מספר. גם דעתו של רצון אינה נוחה מהשיטה.

"אני לא בטוח שהפריימריז אכן משקפים באופן דמוקרטי את רצון הבוחר לעומת גוף מצומצם יותר כמו מרכז המפלגה". להערכתו, כדי להיבחר לכנסת צריך תמיכה של בין 25 אלף ל-30 אלף מתפקדי ליכוד, משימה כמעט בלתי אפשרית למועמדים חדשים. "אני, לשמחתי, הקפדתי לשמור על קשר הדוק עם הפעילים מאז עזבתי את הכנסת, אבל עדיין הפריימריז הם מרוץ קשה ביותר", אומר רצון.

"העלויות הן גדולות מאוד. תחשוב על זה שביום ההצבעה אתה צריך להחזיק פעילים בכ-100 קלפיות ברחבי הארץ. אתה צריך לייצר חומר פרסומי, שלטים, כרזות, אתה צריך לשכור שירותים של יועץ אסטרטגי, לקיים כנסים, מפגשים, חוגי בית, לנסוע ברחבי הארץ. במקרה הטוב זה מסתכם בעשרות אלפי שקלים, ובמקרה הפחות טוב אתה חייב להוציא מאות אלפי שקלים. בפעם הקודמת התחלתי את המרוץ מאוחר ולכן הוצאתי כ-100 אלף שקלים, רובם כספי תרומות שגייסתי".
 

התמודדות אינטנסיבית מתרחשת גם בבית היהודי, שם מספר המתמודדים הולך וגדל מיום ליום בעקבות הסקרים המנבאים למפלגתו של בנט הצלחה גדולה בבחירות. אחד המתמודדים הוא רז קיל (36), ששימש בעבר כיועץ התקשורת של שר החינוך גדעון סער ופרש מתפקידו כדי להריץ את נפתלי בנט לראשות הבית היהודי. קיל היה אחראי על החיבור עם פעילי השטח וליווה את בנט במסעותיו.
 

"אני שומע על הסכומים האדירים שאנשים מוציאים בפריימריז ומודה שלי אין המשאבים האלה", אומר קיל. "אין לי מיליונים, והפעילות שלי היא פגישות עם פעילי המפלגה בבתי קפה, באירועים". קיל, עורך מדור רכילות בעלון השבת "מצב הרוח" המופץ ב-60 אלף עותקים בבתי כנסת ברחבי הארץ, נמצא בקשר עם גורמים בציונות הדתית. כדי לקדם את מועמדותו הוא מפרסם מודעות בתשלום בעלוני השבת ומריץ קמפיין בפייסבוק.

"עיקר ההוצאות שלי מסתכם בדלק ומודעות", הוא אומר. "יש לי תרומות של אלף שקל פה ואלף שקל שם, בעיקר מחברים, ואני מניח שבמהלך הקמפיין אוציא כמה עשרות אלפי שקלים, שזו בשבילי הוצאה כבדה ביותר. אומרים לי שהסיכויים לא כל כך גדולים כי יש המון מועמדים, יש שריונים למתמודדי תקומה, יש שריונים לנשים, אבל אתה יודע - מנסים".