דוח השכר במגזר הציבורי פורסם אתמול בעיתוי מעניין - כשלושה חודשים לפני הבחירות ולאור הדיונים על עדכון שכר המינימום - אך לא חשף הפתעות מרעישות.
אלפי הנתונים הם פוטנציאל לחומר תבערה למפלגות המעוניינות ביישום רפורמות במגזר הציבורי המנופח - כמו עובדי הנמלים. אולם בגלל שיקולים אלקטורליים, ספק אם זה יקרה. אלא שכאמור, סוגיית שכר המינימום היא האקטואלית ביותר, וההתייחסות אליה עשויה ללמד על עמדת האוצר, אם וכאשר יתחיל במשא ומתן.
הממונה על השכר, קובי אמסלם, ניצל את המפגש עם התקשורת כדי להדגים את האבסורד הקיים לדבריו. נתונים הראו ש- 40% מכלל עובדי המדינה מקבלים השלמה לשכר המינימום (4,300 שקלים לחודש), בעוד ששכרם הממוצע עומד על 11 אלף שקלים. העיוות נובע מכללים שנקבעו על פי חוק שכר מינימום. רכיבי השכר לצורך קביעת “שכר בסיסי” הם נמוכים. השכר הכולל הגבוה מוסבר בתוספות כמו שעות נוספות, כוננויות, אחזקת טלפון ועוד, שאינם נכללים בשכר הבסיס.
במשא ומתן על העלאת שכר המינימום יתעקשו באוצר שהתוספות (העלאת שכר המינימום ל- 5,000 שקלים) יהיו רלוונטיות רק למקבלי השכר הנמוך. ובחזרה לנתוני הדוח, שמנפצים כמה מיתוסים. אחד הבולטים שבהם נוגע לשכר הממוצע בצה”ל. ובכן, בניגוד לכל האגדות, שכר אנשי הקבע נע סביב ה-12 אלף שקלים בחודש ושני לו הוא שכרם של עובדי ההוראה.
שכר אנשי הקבע נשחק ב-0.23% , וזאת בשעה שהשוטרים, מעין סקטור דומה, נהנו מתוספת ממוצעת של 2.86% . נזכיר שהשכר הממוצע במשק עמד ב- 2013 על 8,724 שקלים. רבע מאנשי הקבע נזקקו להשלמת שכר (כלומר שכרם הבסיסי נמוך מ־ 4,300 שקלים). אנשי הקבע, שהם נעדרי זכויות עבודה בסיסיות ועובדים מסביב לשעון, לא נהנים, בניגוד למיתוסים, משכר מנופח.
הממונה על השכר, קובי אמסלם, ניצל את המפגש עם התקשורת כדי להדגים את האבסורד הקיים לדבריו. נתונים הראו ש- 40% מכלל עובדי המדינה מקבלים השלמה לשכר המינימום (4,300 שקלים לחודש), בעוד ששכרם הממוצע עומד על 11 אלף שקלים. העיוות נובע מכללים שנקבעו על פי חוק שכר מינימום. רכיבי השכר לצורך קביעת “שכר בסיסי” הם נמוכים. השכר הכולל הגבוה מוסבר בתוספות כמו שעות נוספות, כוננויות, אחזקת טלפון ועוד, שאינם נכללים בשכר הבסיס.
במשא ומתן על העלאת שכר המינימום יתעקשו באוצר שהתוספות (העלאת שכר המינימום ל- 5,000 שקלים) יהיו רלוונטיות רק למקבלי השכר הנמוך. ובחזרה לנתוני הדוח, שמנפצים כמה מיתוסים. אחד הבולטים שבהם נוגע לשכר הממוצע בצה”ל. ובכן, בניגוד לכל האגדות, שכר אנשי הקבע נע סביב ה-12 אלף שקלים בחודש ושני לו הוא שכרם של עובדי ההוראה.
שכר אנשי הקבע נשחק ב-0.23% , וזאת בשעה שהשוטרים, מעין סקטור דומה, נהנו מתוספת ממוצעת של 2.86% . נזכיר שהשכר הממוצע במשק עמד ב- 2013 על 8,724 שקלים. רבע מאנשי הקבע נזקקו להשלמת שכר (כלומר שכרם הבסיסי נמוך מ־ 4,300 שקלים). אנשי הקבע, שהם נעדרי זכויות עבודה בסיסיות ועובדים מסביב לשעון, לא נהנים, בניגוד למיתוסים, משכר מנופח.
אגב, מבין הסגל הפיקודי הבכיר בשירות הביטחון, את השיא תופס מפכ”ל המשטרה והרמטכ”ל ניצב מתחתיו (עם שכר של 81 אלף שקל). מיתוס נוסף שנופץ נוגע להערכה שבשירות המדינה השכר לא משהו. ובכן, השכר הממוצע בשירות המדינה עומד על 15.6 אלף שקלים בחודש. הוא גבוה משכר עובדי ההוראה וכמובן משכר אנשי הקבע בצה”ל. לכך יש להוסיף את הביטחון התעסוקתי בזכות הקביעות של עובדי המדינה. זה לא קיים בחלקים ניכרים בסקטור הפרטי, כמו בענף ההיי־טק או, כמובן, הצבא. צריכה להתרחש עבירה משמעתית חמורה מאוד כדי שעובד מדינה יאבד את עבודתו. שכר העובדים במגזר הציבורי עלה ב־ 2013 ב־ 3.25% .
נשיא לשכות המסחר, אוריאל לין, הזכיר ובצדק שתוספת עלויות השכר מנפחת את תשלומי הארנונה. שכן, 50% מהתוספות נלקחות בחשבון בחישוב הארנונה. כמו בכל שנה, כך גם השנה, לא ניתן היה לברוח מהנתונים החריגים, כמו של מחסנאי או נהג, המרוויחים 50 -60 אלף שקל לחודש.
עניין נוסף בדוח, המתכתב יפה עם המלצות ועדת גרמן, נוגע לשכר הרופאים. ובכן, המצב שם אינו כל כך גרוע והם מסתדרים יפה גם ללא המודל של “פול טיימר”. מאז השביתה הגדולה ב-2011 שכר הרופאים שודרג. כדי לעודד ירידה לפריפריה תוגמלו הרופאים במענק חד־פעמי של 300 אלף שקלים.
נתוני הדוח אינם משקרים: 87 מבין 100 מקבלים השכר הגבוה במגזר הציבורי הם רופאים. את המקום הראשון (124 אלף שקל) תפס מנהל מרפאה מקצועית שהדיח את ד”ר גידי סהר, מנהל מחלקת לב וחזה בבית החולים סורוקה, שהביא הביתה 110 אלף שקלים בחודש.
נתוני שכר הרופאים מעוותים במקצת. לגבי רופאי קופת חולים כללית מוצגים נתוני תלוש הכולל חלטורות בבית החולים. לגבי הרופאים בבתי החולים הממשלתיים, מוצג רק התלוש הרשמי, ללא השכר המשולם דרך תאגידי הסמך. הרופאים, לטעמי, מרוויחים את שכרם הנאה בדין ולו רק בזכות העובדה שיש להם אלטרנטיבות קורצות לא פחות – בארץ ובחו”ל. מה שאי אפשר לומר על ספרן בבנק ישראל או על נתב בנמל אשדוד.
נתוני הדוח אינם משקרים: 87 מבין 100 מקבלים השכר הגבוה במגזר הציבורי הם רופאים. את המקום הראשון (124 אלף שקל) תפס מנהל מרפאה מקצועית שהדיח את ד”ר גידי סהר, מנהל מחלקת לב וחזה בבית החולים סורוקה, שהביא הביתה 110 אלף שקלים בחודש.
נתוני שכר הרופאים מעוותים במקצת. לגבי רופאי קופת חולים כללית מוצגים נתוני תלוש הכולל חלטורות בבית החולים. לגבי הרופאים בבתי החולים הממשלתיים, מוצג רק התלוש הרשמי, ללא השכר המשולם דרך תאגידי הסמך. הרופאים, לטעמי, מרוויחים את שכרם הנאה בדין ולו רק בזכות העובדה שיש להם אלטרנטיבות קורצות לא פחות – בארץ ובחו”ל. מה שאי אפשר לומר על ספרן בבנק ישראל או על נתב בנמל אשדוד.