ההפגנה הייתה קטנה. עוברי אורח עצרו לרגע כדי לשאול לפשר המהומה ומיהרו הלאה, בדרך הביתה אחרי יום עבודה. רק כמה עשרות מתוך 400 עובדי הערוץ הסתופפו מול בניין המשרדים בקריית הממשלה בתל אביב, שרקו במשרוקיות, צפרו וקראו לראש הממשלה לפעול להמשך שידוריו של ערוץ 10. על בד גדול נכתב מספר חשבון בנק שבו, על פי הכתוב, מופקדים 36 מיליון שקלים לכיסוי חוב הערוץ לרשות השנייה.
"ביבי, אתה רק צריך לבוא ולקחת את הכסף ולאפשר לערוץ להמשיך לפעול", קרא יו"ר ועד העובדים מתן חודורוב. נתניהו לא היה שם. אם היה צריך לשקול את מהלכיו על פי גודל ההפגנה, הוא היה חושב שאפשר לסגור את הערוץ ללא חשש למהומה ציבורית. כשהחשיך היום ערכו העובדים עוד מצעד קצר וחסמו במשך חמש דקות את הצומת ההומה קפלן־דרך בגין, לקול צפירות הנהגים העצבניים, ואחר כך התפזרו.
מדובר בריטואל עונתי. מדי כמה שנים נקלע הערוץ למשבר, ובכל פעם נכנעים המפקחים עליו ללחצים, מכופפים את הכללים ומשנים את החוקים, ובלבד שהערוץ לא ייעלם. בימים של ערב בחירות נראתה אפשרות הסגירה רחוקה אף יותר מהרגיל. גם בקרב המפגינים לא ניכרה התרגשות אמיתית של מי שעומדים לאבד את מקור פרנסתם.
הדרמה האמיתית התנהלה הרחק משם, במשרדו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שניסה למצוא פתרון למשבר, 24 שעות לפני סיום תקופת הזיכיון להפעלת הערוץ. הנהלת הערוץ בראשות המנכ"ל יוסי ורשבסקי סירבה להסכים להארכה נוספת של תקופת הזיכיון, ודרשה לקבל רישיון ל־15 שנה. רשבסקי הסביר שללא רישיון המבטיח את זכותו של הערוץ לפעול לזמן בלתי מוגבל, הוא אינו יכול לגייס משקיעים שיזרימו כסף להמשך פעולתו וייצבו אותו.
אנשי הרשות השנייה הבהירו שהערוץ אינו עומד בדרישות החוק לקבלת רישיון: הוא מעורער מבחינה פיננסית, אין לו גיבוי של משקיעים, והוא חייב לרשות לפחות 36 מיליון שקל דמי זיכיון, שאותם עליו לשלם קודם לדיון על קבלת הרישיון. בשלב מוקדם יחסית של הדיונים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה הבין ורשבסקי שיצטרך לוותר. רישיון לא יהיה באותו לילה וגם בזה שאחריו.
וינשטיין קיבל את המלצת הרשות להעניק לערוץ הארכה של חצי שנה בזיכיון, כדי לנהל דיון מסודר על קבלת הרישיון. הערוץ זכה בניצחון קטן: הארכת הזיכיון תהיה "בתנאי רישיון", כלומר עם חובות השקעה מוקטנים של 130 מיליון שקל בשנה, במקום 280 מיליון.
מדובר בריטואל עונתי. מדי כמה שנים נקלע הערוץ למשבר, ובכל פעם נכנעים המפקחים עליו ללחצים, מכופפים את הכללים ומשנים את החוקים, ובלבד שהערוץ לא ייעלם. בימים של ערב בחירות נראתה אפשרות הסגירה רחוקה אף יותר מהרגיל. גם בקרב המפגינים לא ניכרה התרגשות אמיתית של מי שעומדים לאבד את מקור פרנסתם.
הדרמה האמיתית התנהלה הרחק משם, במשרדו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שניסה למצוא פתרון למשבר, 24 שעות לפני סיום תקופת הזיכיון להפעלת הערוץ. הנהלת הערוץ בראשות המנכ"ל יוסי ורשבסקי סירבה להסכים להארכה נוספת של תקופת הזיכיון, ודרשה לקבל רישיון ל־15 שנה. רשבסקי הסביר שללא רישיון המבטיח את זכותו של הערוץ לפעול לזמן בלתי מוגבל, הוא אינו יכול לגייס משקיעים שיזרימו כסף להמשך פעולתו וייצבו אותו.
אנשי הרשות השנייה הבהירו שהערוץ אינו עומד בדרישות החוק לקבלת רישיון: הוא מעורער מבחינה פיננסית, אין לו גיבוי של משקיעים, והוא חייב לרשות לפחות 36 מיליון שקל דמי זיכיון, שאותם עליו לשלם קודם לדיון על קבלת הרישיון. בשלב מוקדם יחסית של הדיונים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה הבין ורשבסקי שיצטרך לוותר. רישיון לא יהיה באותו לילה וגם בזה שאחריו.
וינשטיין קיבל את המלצת הרשות להעניק לערוץ הארכה של חצי שנה בזיכיון, כדי לנהל דיון מסודר על קבלת הרישיון. הערוץ זכה בניצחון קטן: הארכת הזיכיון תהיה "בתנאי רישיון", כלומר עם חובות השקעה מוקטנים של 130 מיליון שקל בשנה, במקום 280 מיליון.
הכרעת היועץ המשפטי הטילה את הערוץ שוב לאפלת חוסר הוודאות, שתימשך עד להסדרת הרישיון והבעלות. על פי המתווה האופטימי יותר, אין מניעה שהערוץ ימלא בתוך זמן קצר את כל החוסרים הנחוצים לעמידה בתנאי הרישיון, יגייס משקיעים וייצא לדרך חדשה ורווחית יותר. בערוץ טוענים שמספר משקיעים מגלים עניין, ומכחישים שאיש העסקים שלמה נחמה הפסיק את המגעים שהחלו להתנהל עמו להשקעה.
מיליארד שקלים ירדו לטמיון
חברת ההשקעות תיא, בעלת אולפני הרצליה וחברות הפקה, נחשבת למשקיע הרציני ביותר. החברה נשלטת על ידי עמי גניגר, שלפני עשר שנים התמודד בשיתוף עם איש העסקים מוטי זיסר על זיכיון לערוץ 2. עיניו נצצו כאשר דיבר על רצונו להפיץ ערכים חברתיים ולאומיים באמצעות הטלוויזיה. היום, אומרים חבריו, הוא נלהב פחות ומפוכח יותר. הוא מתעניין בערוץ 10 מסיבות עסקיות גרידא. הוא הפקיד את הטיפול בעסקה בידי מנכ"ל החברה, יואב פרץ, כלכלן ואיש עסקים קר רוח. פרץ יודע שערוץ 10 לא יהיה אקזיט מטורף, אבל אומר שהסינרגיה בין פעילות הערוץ לפעילות תיא בתחום ההפקות יכולה לייצר רווח ולהשתלם לחברה.
מדובר בענף עתיר סיכונים ודל בהזדמנויות. משקיעים פיננסיים שאינם מעורים בעסקי המדיה והפרסום מדירים ממנו את רגליהם. ענף הפרסום בטלוויזיה מפרנס בדוחק שני ערוצים מסחריים. הערוץ המוביל, ערוץ 2, גורף כ־900 מיליון שקל בשנה, הכנסות ערוץ 10 מסתכמות בכ־300 מיליון שקל. בניסיון להתחרות בערוץ 2 חייב ערוץ 10 להשקיע בתוכניות הרבה יותר ממסגרת הכנסותיו, והוא נזקק להזרמות עתק של בעלי המניות. אלה שפכו לערוץ כ־80 מיליון שקל בשנה, ללא הועיל. מיליארד שקלים ירדו לטמיון, מבלי להגדיל את נתח השוק של הערוץ ומבלי לשפר את מצבו הכספי.
המשקיע האחרון שהזרים הון לערוץ היה המיליארדר האמריקאי רון לאודר, שהפסיק את תמיכתו בסוף 2013. תחת הנהלה חדשה, בראשות מנהל התקשורת המנוסה ורשבסקי, נערכה בערוץ תוכנית התייעלות מקיפה, בניסיון להמשיך לקיים אותו גם ללא תמיכה חיצונית. לפני שלושה חודשים הכריז ורשבסקי שהצליח לאזן את הערוץ. מהערוץ נמסר השבוע שהחברה עברה לתזרים תפעולי חיובי ואינה נזקקת להזרמות חיצוניות כדי להמשיך ולפעול.
אולם גורמים ברשות השנייה טוענים שהדוחות שבידיהם מצביעים על תזרים מזומנים שלילי.
אם הדברים נכונים, אפשר להבין את הלחץ הגדול של ורשבסקי להסדיר מיידית את כניסתם של משקיעים חדשים, שיתמכו בתוכנית המפנה שהוא עורך לערוץ. למרות הסיפורים על ריבוי מתעניינים, נראה כעת שתיא היא קרש ההצלה הרציני היחיד בשטח. בשבועות האחרונים חרשו אנשי תיא את עסקי ערוץ 10, בחנו מצגות, והתרשמו מהתוכנית העסקית שהכין ורשבסקי.
ורשבסקי הציג ערוץ רזה במבנה ההוצאות, המתבסס במידה רבה על שידורי חדשות והפקה מקצועית בקנה מידה צנוע, ללא ניסיון לשנות את יחסי הכוחות בענף. תיא היא חברת השקעות לא גדולה, שהיקף פעילותה קטן מזה של ערוץ 10. עם זאת, יש לה קופה עתירת מזומנים והיא לא תתקשה לעמוד בדרישת הרשות השנייה למשקיע בעל איתנות פיננסית.
אם הדברים נכונים, אפשר להבין את הלחץ הגדול של ורשבסקי להסדיר מיידית את כניסתם של משקיעים חדשים, שיתמכו בתוכנית המפנה שהוא עורך לערוץ. למרות הסיפורים על ריבוי מתעניינים, נראה כעת שתיא היא קרש ההצלה הרציני היחיד בשטח. בשבועות האחרונים חרשו אנשי תיא את עסקי ערוץ 10, בחנו מצגות, והתרשמו מהתוכנית העסקית שהכין ורשבסקי.
ורשבסקי הציג ערוץ רזה במבנה ההוצאות, המתבסס במידה רבה על שידורי חדשות והפקה מקצועית בקנה מידה צנוע, ללא ניסיון לשנות את יחסי הכוחות בענף. תיא היא חברת השקעות לא גדולה, שהיקף פעילותה קטן מזה של ערוץ 10. עם זאת, יש לה קופה עתירת מזומנים והיא לא תתקשה לעמוד בדרישת הרשות השנייה למשקיע בעל איתנות פיננסית.
אבל הדרך לחילוץ ערוץ 10 עדיין ארוכה. כדי לבחון את העסקה ברצינות חייב המשקיע החדש לראות את תנאי רישיון ההפעלה של הערוץ. למרבה המבוכה, טרם הציגה הרשות השנייה את כתב הרישיון, שאמור היה להיות מוכן כבר לפני שנתיים. גם בעיית החוב של הערוץ טרם נפתרה. מדובר במלכוד: כדי לשלם את החוב הגדול דרוש לערוץ משקיע. אבל ההשקעה לא תתקבל, אפילו כהלוואה, כל עוד אין לערוץ רישיון, ואחד התנאים הבסיסיים לקבלת הרישיון הוא החזר החוב.
בעיה נוספת קשורה בבעלי המניות הקיימים של הערוץ: בעל המניות העיקרי הוא יוסי מימן, המכהן גם כיו"ר הערוץ. מימן מתנה את הסכמתו לעסקה בתשלום של כ־50 מיליון שקל כנגד חובות וערבויות שנתן כדי לממן את הערוץ. תיא דורשת שכל הסכום שתשלם תמורת המניות ייכנס לקופת החברה ולא יועבר לאיש מבעלי המניות הקודמים. עם משקיע חדש או בלעדיו, ערוץ 10 ימשיך בריאליטי ההישרדות: דל תקציב ותוכניות, עתיר חדשות ואקטואליה, ומוקד תשומת לב לפוליטיקאים, רגולטורים ומשקיעים.