אלפים ליוו היום (חמישי) את לוחם גדוד צבר בחטיבת גבעתי, סמל ראשון דור חיים ניני ז"ל, בן 20 משתולים, שנפל בתקרית בצפון והובא למנוחות בבית העלמין שבמושב שתולים שבדרום. ניני נהרג לאחר שטילי נ"ט נורו לעבר השיירה בה נסע, סמוך לגבול עם לבנון. מחבלי חיזבאללה ארבו לרכב סיור של צה"ל והצליחו לפגוע בו. ניני היה נהגו של רב סרן יוחאי קלנגל, שנהרג גם כן באותה התקרית בהר דב, ונקבר בבוקר בהר הרצל. 



זעקות השבר נשמעו למרחקים, אמו של ניני, סימה, זעקה: "למה? למה לקחו לי אותך? הבטחת לי שאתה בצפון והכל בסדר". מסע הלוויה החל בבית משפחתו של ניני במושב. משם צעדו האלפים אחר האמבולנס הצבאי שנסע באיטיות, ועצרו שוב ליד בית הכנסת בו נוהגת המשפחה להתפלל. המסע הרגלי המשיך עד לבית העלמין שבפעטי המושב, בתום הליכה של למעלה מקילומטר. הרב הצבאי הראשי, תת אלף רפי פרץ, קרא פרק תהילים. חייל הרבנות הצבאית ולוחמי גבעתי המתינו והתבוננו בדמעות כיצד המשפחה ממאנת להיפרד ממנו, משתטחת על הארון ומתחננת - "תנו לנו עוד זמן להיפרד ממנו".



מפקד גדוד צבר, סגן אלוף יעקב בראל, ראשון נושא דברי הפרידה, אמר: "דור, אנו עומדים כאן היום המומים וכואבים, לא זכיתי להכיר אותך אישית אך מסיפורים ששמעתי גיליתי אדם מיוחד. עברת בהצלחה רבה את כל מסלול הלוחם ולחמת באומץ במבצע צוק איתן". בראל התייחס לכך שניני נפל בתקרית יחד עם המ"פ שלו, יוחאי קלנגל: "המ"פ שלך לא ויתר עלייך, תמיד היית לצידו, ושניכם נהרגתם יחד". הוא תיאר את ניני ואמר כי היה חייל מאוד ערכי, אדם של נתינה אינסופית עם לב ענק: "דור, הטבעת את החותם על גדוד צבר, נזכור אותך לעד". 

ראש המועצה האזורית באר טוביה, דרור שור, אמר: "אנו עומדים כאן המומים, כואבים ולא מאמינים. דור הוא סמל ומופת לנתינה, עוד מהימים בו הכרנו אותו בתיכון באר טוביה וכמובן בצה"ל כלוחם". 

"אתה גיבור ישראל"
 
לימור, בת דודתו, אמרה בבכי: "אני לא מאמינה שאני עומדת כאן, דור היה בחור צעיר שלא הפסיק לטעום את טעם החיים, קשה להאמין שהוא לא יחזור. זה לא נתפס, אתה גיבור ישראל. כשחזרת מהמשימה הקשה בעזה, אחרי צוק איתן, עשינו לכבודך מסיבה גדולה, חשנו גאווה רבה". לימור תיארה: שלשום הבנו שאתה בצפון. ב-9:00 בבוקר הספקת לכתוב לסהר חברתך כמה שאתה אוהב אותה. אחרי ששמענו מה קרה בצפון התקשרתי ולא ענית. גיבור שלנו תשמור עלינו מלמעלה, אנחנו צריכים את האהבה שלך למטה".


 אמו של דור בהלוויתו. צילום: דני מרון 

חברו ליחידה, אוהד, אמר בבכי ובקול שבור: "לא חושב שאפשר לתאר במילים כמה גדול היית. היית חבר טוב לכולם וחבר טוב שלי. היית מעודד ומצחיק, וסיפרת כמה שאתה מתגעגעת לטרקטור במושב. אחי, לא יכול להיות שאת המלחמה בעזה עברת ואת זה-בצפון- לא. זה לא אמיתי. אומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר, ועכשיו אני מבין".
חברתו של דור, סהר זעקה: "חיים שלי, כמעט שש שנים אנחנו ביחד, היית אמור להגיע לחודשיים. בבקשה, תפתח עוד פעם את הדלת של הבית, אני מתחננת שתחזור אלי, תחזור מהסיוט הזה, היית עמוד התווך שלי, תמיד ידעתי שאתה מחכה לי, לא יהיה לי למי לחזור". סהר סיפרה על רגעי האימה אתמול, עד לקבלת הבשורה הנוראית: "כמה שעות צלצלנו לטלפון שלך ולא ענית. בבקשה תצא ותגיד שזה היה סיוט. למה למה? אף-אחד לא יתפוס את המקום שלך". היא צעקה בבכי: "מה עם החתונה שלנו" והפסיקה את דבריה. 
אחיו של ניני, אביאל, אמר בדברי הפרידה: "אחינו האהוב, רק בן 20, לא הספקת ליהנות, כמה אירוני שלא נפגעת בעזה ונפלת בצפון. הכאב של הורינו קשה שבעתיים. זה לא טבעו של עולם שההורים יקברו את ילדיהם. רצינו שתגשים את חלומך להיות קצין. אם היית רואה את ההמונים שבאו לכאן היית מבין כמה אתה אהוב. חרב עלינו עולמנו, אנחנו שבורים ואין שום נחמה. נשמה טובה, עד אתמול היית גיבור שלנו, הים אתה גיבור של מדינה שלמה, מלך שלנו".
האם סיימה אמרה כמה משפטים בבכי קורע לב: "אני כבר מתגעגעת, ילד אהוב, הלכת לי ככה לאיבוד, למה?" מנהל התיכון בו למד דור הוסיף: "דור תמיד היה ילד מחייך שמכבד את כולם. אי אפשר היה לכעוס עליו. זכיתי ללמד אותו את מקצוע האזרחות, אבל הוא קיבל את היסודות כבר מהבית. הוא היה אזרח נאמן והחיוך הפך לסמל ההיכר שלו, חיוך כובש, חיוך מהלב. בצה"ל הוא הפך ללוחם מהשורה הראשונה. כל עוד יש לנו אנשים כמו דור, מדינת ישראל תתקיים. תמיד נזכור- די חי ויחיה בליבנו תמיד".
 
בתום הטקס היה מטח ירי של לוחמי גבעתי. אלפים עלו אל הקבר, מתקשים להאמין שדור כבר איננו.