מספר שבועות לפני השחרור מצה״ל, יעבור החודש סרן אורי ניסים אצל מפקר חיל הים ויאסוף את הצל״ש הנוצץ על תפקודו במבצע ״צוק איתן״. לכו תדעו מה היה קורה אם מפקד סיירת הדבורות, איש הים הנועז, היה מאבד את הראש ביומו הראשון של המבצע.
״אם חס וחלילה המחבלים היו מגיעים לבסיס בזיקים ומתחילים לירות בכל מה שזז, המבצע היה נראה לגמרי אחרת״, סרן ניסים משוכנע. ״בסוף, ניסיונות התקיפה שלהם נעצרו כמו שצריך והמבצע לא הידרדר. הרי במלחמה כולם נהיים כמו הערסים ברחוב. אם לא תזרוק את המילה הראשונה הכל יהיה בסדר. אם התחלת מריבה, זה רק הולך וגדל ואין מי שיעצור״.
ב־8 ביולי בשנה שעברה, בערך בשעה חמש אחר הצהריים, הבחינה בקרית השליטה נועה טייטל בצוללנים לא מזוהים שעולים מהמים בחוף זיקים. היא מיהרה לפנות בקשר ולדווח על המקרה החריג לסרן ניסים. זה היה עם כוח הספינות בפעילות מבצעית שלושה קילומטרים משם.
״תכל׳ס, בראש, הכנתי את עצמי שאם יבוא משהו רציני הוא יפתיע אותנו בלילה, הזמן היותר רגיש״, הוא הודה השבוע כשנפגשנו. ״פתאום אתה אומר לעצמך ׳וואלה, זה קורה׳. כל מה שעד עכשיו דמיינתי, חשבתי ותרגלתי - זה פה. אתה לא פועל על אוטומט, אתה מפעיל את הראש וההיגיון, כי זה דבר שאתה נתקל בו לראשונה, אבל ארסנל התגובות הוא יחסית ברור. זה כוח שאני רגיל להפעיל״.
סרן ניסים יצא עם שתי ספינות מסיירת ״כריש״ לכיוון חוף זיקים. אחת אמורה הייתה להיות בחיפוי, וזו שעליה פיקד התקרבה לחוף כדי לחבור לכוחות החי״ר שהגיעו ממזרח במטרה לסיים את האירוע חלק ככל שניתן.
״אני עובר למוד אחר בקטעים כאלה״, הוא סיפר. ״זה לא הזמן ללחץ. אם אתה לא תדבר רגוע וברור בקשר, אז לאף אחד לא יהיה ברור מה קורה. אם תדבר ברור, יעשו מה שאתה רוצה. אז נכון שלחיילים זה היה מפגש ראשון עם אירוע מהסוג הזה, אבל הם היו באירועים אחרים. לפני שלוש שנים, בשתיים לפנות בוקר, זיהינו מחבלים מצמידים מטען לגדר. אתה רואה ומבצע, אבל שם זה היה ירי לכיוון עזה, ופה זו פעם ראשונה שמישהו יורה מהים לכיוון שטח ישראל. עוד לא היה דבר כזה״.
זה מלחיץ?
״אירוע קטן יכול לשנות את כל המערכה, אבל באותו רגע אתה לא חושב על שום דבר. לא על הבית שלך, לא על החברים, אלא איך לסיים כמו שצריך. ירו עלינו תוך כדי. היו נפילות ממש קרובות. הייתי מרוכז במשימה, הרי תמיד יש את אופציה ב׳ והיא להגיד ׳אני מסכן׳ וללכת הצדה ולתת להם להיכנס למדינה. זה לא בחשבון, נכון?״.
נחישות, אומץ
דבקות במטרה, נחישות ואומץ זיכו את סרן ניסים בצל״ש אלוף. ״תוך רגע אתה מבין שיש פה כוח מאומן שעומד מנגד״, הוא המשיך לשחזר את האירוע. ״צוללן שיצא מהמים, בנקודה הזו, זה לא אתה או אני שקמנו בבוקר והחלטנו לשחות. זה מישהו שהתאמן על המשימה. הפעלנו אש רתק רצופה תוך כדי תיאום עם החבר׳ה מהחי״ר שבאו ממזרח. מדובר בירי מורכב. אתה לא יודע בדיוק מאיפה הם יגיעו. אומנם דיברנו, אבל אם הם נמצאים עשרה מטרים ימינה, או שהכדור שירית ניתר? פיניתי להם גזרות עד שהמחבלים הבינו שהם לכודים משני הצדדים. כשהם ניסו להתחמק לכיוון עזה, תוך כדי ריצה, שניים מהם הטנק עצר ושניים אנחנו נטרלנו״.
ציפית לצל״ש?
״בכלל לא, הופתעתי. כל האירוע קרה ביום הראשון של המבצע ומשם התגלגלנו. השתתפנו מאז בארבעה מבצעים גדולים, בליווי בלתי פוסק של כניסת החי״רניקים. תקיפה של יעדי חמאס כמעט בכל לילה. אתה נכנס לרוטינת עשייה מטורפת. כשבוע אחרי האירוע כבר לא זכרתי אותו״.
עכשיו תזכור.
"צל״ש הוא מזכרת שאוכל לשים במקום מכובד, אחלה מתנת שחרור״.
סרן ניסים מגיע ממצפה נטופה שבגליל התחתון. הוא חובש כיפה, בנם של הורים חוזרים בתשובה. בוגר הישיבה הגבוהה איתמר, חניכו של הרב אביחי רונצקי. ממש לאחרונה, מיה אחרי סיום המבצע, הוא נשא לאישה את רניאל, שגם אותה הכיר בחיל הים. ״חילונית״, הוא הרגיש.
איך זה מסתדר?
״מצוין. יש הברים ברורים איפה אני מתפשר ואיפה היא מתפשרת. סגרנו על ענייני חינוך וצורת חיים. היא לא הולכת עם כיסוי ראש או חצאית, אבל מצר שני אנחנו שומרים כשרות ושבת. חיה ותן לחיות״.
למה החלטת להשתחרר מהצבא?
״אני פחות מוצא עניין בתפקירים הבאים. הם נראים לי יותר ניהוליים ופחות מבצעיים ואני ארם של שטח, של עשייה וביצוע. טקטיקות קטנות ומהירות. יש לי פחות סבלנות לשבת עכשיו במטה ולפתח תוכניות רב־שנ־ תיות. אני בא לעבור״.
האירוע בזיקים במהלך צוק איתן. צילום: פלאש 90
שוב לא שקט
פלגה 916 בחיל הים אחראית על הביטחון השוטף בשטח הימי בין מכמורת למצרים. מרבית העבורה ממשיכה להיות ליה רצועת עזה, שם עריין לא שקט.
״בחודשיים האחרונים סיכלנו שמונה הברחות אמל״ח ממצרים לרצועה״, סרן ניסים מספר. ״בזמן האחרון זה פחות נדיר, כי סגרו את המעברים בחוף והם מפנים הרבה אנרגיות לים. פעילות יש תמיד. אם אין פיגועים, יש עסק עם הדייגים. יש שטחי הפרדה שמטרתם היא מרחב תגובה. אם בא עכשיו מפגע דרך הים, יש שטח שאדע שהוא לא צריך להיות בו״.
יש היערכות מצדם מאז כיום המבצע?
״לצערי הרב הם ממשיכים להתחמש. פנינו לשלום, פניהם למלחמה. הם מחפשים איך לפגע בנו במקום לחשוב איך לפתח את המקום שבו הם גרים. נקווה שיום אחד ייפול להם האסימון ואפשר יהיה לחיות פה בשקט״.
לא מייאש?
״אלה לא צרות של חייל. אנחנו עושים את מה שאומרים לנו לעשות, יש אחרים שתפקידם לשבור את הראש״.
כשישתחרר, סרן ניסים מתכוון ללמוד הנדסה. לאביו יש חברה שמתמחה בנושא. הוא יודע שצריך לעשות סוויץ' מהיר מהאקשן הצבאי לחיים האזרחיים.
״אהבתי את השירות. היה מדהים״, הוא מסכם. ״האנשים שפגשתי בדרך, הדברים שעשיתי. אתה פוגש לוחמים שהם אותם חבר׳ה שמגיעים לגולני וגבעתי, אבל פה זו ספינה אחת שנושאת 12 איש ויוצאת לשלושה ימי הפלגה. מדובר בשילוב מדהים בין בחור מסביון לבחור משכונת מצוקה בלוד, שאמו בקושי מפרנסת ואביו בכלא ואין לו מה לאכול בבית. אז בסוף כל הקבוצה הזו יוצאת לים ומשמשת כמשפחה״.
וכשמשתחררים, כל אחד חוזר למקום שלו.
״כנראה אחרי שאשתחרר אחזור לאותו ציבור שממנו באתי, ויהיה לי נחמד. אבל כשאראה ברחוב אדם שונה, אבין יותר מה עובר עליו ומה חשוב לו. אצלנו חיילים שהשתחררו עדיין שומרים על קשר. ספציפית בדבורות זה אחרת. אתה שלוש שנים עם אותם אנשים, באותם 22 מטרים, ואין לאן לברוח. אם בסוף השבוע היה לך פיצוץ עם החברה, אז ביום ראשון אולי תשמור בבטן את מה שעברת, אבל ביום שני בצהריים כבר תוציא הכל לבחור שמימינך, אם תרצה או לא תרצה״.
אז היה שווה לעלות לסיפון?
״מאחל לכל אחד שירות כזה״.