קורבנות עבירות מין עוברים מסכת ייסורים במהלך המשפט שמשתווה, ולפעמים אף עולה, על הסבל שנגרם להם בזמן כיצוע העבירה. להבניית הענישה ולניהול המשפט בעבירות אלו חשיבות עצומה, והיא בהשגת אפקט ההרתעה. הבעיה היא שבתיקים אלה מדובר במרבית המקרים במילה נגד מילה. שני פסקי דין שהתקבלו לאחרונה משקפים את הבעיה במלוא עוצמתה: ענישה מופחתת בפרשיות מין של ידוענים לצד קושי מובנה של מערכת החוק כטיפול בעבירות מסוג זה.



במקרה הראשון מדובר בכתב אישום שהוגש נגד א' בגין התעללות גופנית, נפשית ומינית בקטינה. א' יוצג ע"י עו"ד ישר יעקובי. במהלך המשפט התברר כי המתלוננת קיימה יחסים בעלי אופי מיני עם כ־20 גברים ונערים שאותם הכירה באינטרנט, בעודה בת 11 בלבד. בתקופה הרלוונטית קיים א' עם הקטינה קשר דומה - וספג כתב אישום חמור ביותר. בסופו של דבר הרשיעה אותו השופטת ליאורה פרנקל (שיפמן) מבית משפט השלום ברמלה במסגרת הסדר טיעון, והוטלה עליו חצי שנת מאסר בעבודות שירות בלבד.



במקרה השני, שהסתיים בשבוע שעבר, הצליח עו״ד יעקובי להביא לשחרורו של גדעון נשאווי, ששהה חצי שנה בבית מעצר לפני שזיכה אותו בית המשפט מעבירות אינוס ומעשה סדום ומעבירת איומים. על פי כתב האישום, בין נשאווי למתלוננת, בת 52 מחולון, הייתה היכרות רבת שנים. בעקבות הטרדות קודמות מצדו של הנאשם הוציא בית המשפט לנשאווי צו הרחקה מביתה של המתלוננת. אלא שכמה ימים לפני פקיעת הצו בספטמבר אשתקד, הגיע נשאוי לביתה של המתלוננת, כך על פי כתב האישום, והתחזה לאדם אחר. כשפתחה לו את הדלת הוא דחף אותה, נכנס לדירה, משך אותה בכוח לחדר השינה ושם ביצע בה את זממו. נשאווי עצמו הודה כי אכן התחזה לאדם אחר, אך טען בלהט כי יחסי המין שקיימו באותו ערב היו בהסכמה.




"קושי מובנה בפני בתי המשפט". עו"ד יעקובי



מעדותה של המתלוננת עולה כי השניים קיימו יחסי מין עד לתקופה האחרונה באופן קבוע, זה 12 שנים. על פי עדותה, היא ונשאווי שהו בדירתה באותו ערב במשך שלוש שעות וחצי, עישנו ודיברו ביניהם לפני קיום יחסי המין ואחריו, ורק למחרת, לאחר שנועצה ברב, החליטה להתלונן במשטרה על אונס. בהחלטתו לזכות את הנאשם מתח שופט בית משפט המחוזי בתל אביב, ציון קפאח, ביקורת חריפה על מחדלים שנתגלו בחקירת המתלוננת, תוך שהוא קובע כי הדברים שמסרה בעדותה ״מעלים ספקות״ לגבי עבירות האונס, וכי ״אפשר היה על נקלה לברר נקודות אלו בדרך של השלמת חקירה״.



״תיקים כאלה מציגים בפני בתי המשפט קושי מובנה - איך להכריע במחלוקת כשמדובר בגרסה מול גרסה, מילה מול מילה, כשאין עדים נוספים או ראיות תומכות אובייקטיביות״, אמר השבוע עו״ד יעקובי, ״ואז הם נאלצים לברור את האמת כשהם מתבססים על הרושם שהותירו כל אחד מהצדדים - אם הוא נשמע או נראה מהימן או לא״.



בין טראומה לאמת



בסנגוריה הציבורית טוענים כי המצב המורכב מוביל, למרבה הצער, למקרים שבהם נעשה שימוש בתלונות על ביצוע אונס או מעשים מגונים לצורך נקמה ו/או סגירת חשבונות. על פי נתונים שבידיה, אסירי מין רבים בישראל מרצים עונשי מאסר על עבירות שכלל לא ביצעו.



עו״ד עמית חדד ממשרדו של עו״ד יעקב וינרוט, מסביר כי ״הכרעה בתיקי עבירות מין מזמנת עבור בתי המשפט אתגר קשה במיוחד - לא פעם הם נדרשים להכריע בין גרסת המתלוננת לגרסת הנאשם כשאין בידם 'שובר שוויון' בדמות ראיות חיצוניות, שיתמכו באחת מהגרסאות״.



בעבר הכרעה בין הגרסאות הייתה נעשית תוך שימוש בכלים המסורתיים, קרי, שינוי בעדות, סתירה מהותית בין הגרסאות השונות וכיוצא באלה. עם התפתחות המחקר בנושא התברר כי כלים אלו לא יכולים לשמש תמיד כאבן בוחן לצורך הכרעה בתיקי עבירות מין.



״ההנחה המקובלת כיום היא כי סתירות בעדות המתלוננת או הסתרתה של הגירסה האמיתית הן פועל יוצא של הטראומה שחוותה״, מוסיף עו״ד חדד, ״במצב זה בית המשפט נותר בלי כלים להבחין באמצעותם בין אמת לשקר. מובן שקושי זה אינו מוביל למסקנה שלא ניתן להרשיע יותר בעבירות מין ללא ראיות חיצוניות, אך על בתי המשפט מוטלת החובה לפתח כלי הכרעה חדשים שימנעו מקרים של הרשעות שווא״.




"בית המשפט נותר בלי כלים להבחין באמצעותם בין אמת לשקר". עו"ד חדד. צילום: יח"צ



עו״ד אורית קמיר, משפטנית בכירה העומדת בראש המרכז לכבוד האדם, מסבירה כי מה שעשוי להיראות לפעמים כעיוות משפטי, כמו הרשעת שווא, מקורו בבעיה מובנית בעבודת בתי המשפט: החלטות חסרות שלא מספרות את התמונה המלאה ויוצרות עיוותים שעשויים להיתפס כחוסר צדק.



״כדי להגן על אינטרס כלשהו שבית משפט רואה כחשוב, אנחנו רואים בחלק מההחלטות רק חלק מהנסיבות", מבהירה עו״ד קמיר, "זה מייצר לנו הכרעות שיפוטיות שנראות לכאורה עקומות, ולהחלטות האלה אנחנו צריכים להתאים את כל המערכת. בכל המקומות שבית המשפט חוסך מאיתנו פרטים לכאורה, התוצאה המשפטית יוצאת מעוותת ועליה נבנים תלי תילים של הצדקות״



״אני מעריך שהמצב חמור שבעתיים כשמבינים שערכאת ערעור לא מתערבת בממצאי מהימנות", מוסיף עו"ד יעקובי, "וזה מתמצה בסוף ב׳למי השופט מאמין׳. קשה מאוד גם לאתר את הרשעות השווא. האמת המשפטית מוכרעת בערכאה הראשונה, שם נשמעים העדים, לכן קשה מאוד לחשוף מקרים של הרשעות שווא״. מה הפתרון? לפי עו״ד יעקובי, ״צריכה להיות דרישה של חיזוק ראייתי, כדי לבסס הרשעה על בסיס ממצאי מהימנות״.



"הפרקליטות מפחדת מהפסדים"



אבל לסיפור הזה יש כאמור צד נוסף, שמתבטא בענישה קלה יחסית - בעיקר בפרשות המערבות סלבריטיז. זאת, על אף שכבר בשנת 2011 אישרה הכנסת תיקון לחוק העונשין הקובע ״הבניית ענישה״: כלומר, עיקרון מנחה בענישה הקובע את ההלימה או הגמול לעבירה. על פי אותו עיקרון, נדרש יחס הולם בין חומרת העבירה שביצע הנאשם ומידת אשמתו, לבין העונש שמוטל עליו. בפועל, בגזרי דין רבין מתייחסים השופטים אל אותו ״"מתחם עונש הולם״ בלבד.



מחקרים שונים בתקשורת ובמשפט מצביעים על ההשפעה ההרסנית של פרשות של מפורסמים, כמו אייל גולן, המחלחלת אל אותו מתחם ענישה. שהרי, אם למפורסמים מותר, ובטח אם הענישה כל כך קלה, אז האיסור נראה פחות חמור בעייני הציבור. כזכור, נחשד הזמר המוכר בהשתתפות במסיבות מין עם קטינות שאותן ארגן אביו, דני ביטון. אומנם האב הורשע בשבוע שעבר במסגרת עסקת טיעון בסרסור ובשידול קטינות לזנות ונשלח לשנתיים מאסר בפועל, אבל לא רבים יודעים שהתיק נגד גולן נסגר בגלל חוסר יכולתן של רשויות אכיפת החוק להוכיח באופן חד משמעי כי הוא ידע את גילן של הקטינות. מתחם הענישה הראוי? ספק רב.



לעו״ד קמיר יש הסבר שהוביל לתוצאה המאכזבת: ״הפחד של בתי המשפט לקבל החלטות אמיצות, לקבל ראיות ולהתמודד עם התיק עצמו, כמו גם הפחד של הפרקליטות מפני הפסד בתיקים כאלה, מעודדים את הסחר־מכר הזה של הסדרי הטיעון. מצד אחד זה חוסך לכאורה זמן וכסף, אבל זה חיסכון שבצדו רמת ענישה שהולמת הסדרי טיעון. העניין הוא שהציבור הרחב מסתכל על השורה התחתונה - הורשע או לא הורשע ואיזה עונש קיבל - וזה מה שמושרש אצלו בסופו של דבר״.