שלום לכם, חוזרים לשגרה אחרי שבועיים של אופוריה, התלכדות העם בפסח ושני ימי שכרון חושים של יום העצמאות שבו גאוות היחידה הרגיעה את היום יום, חוזרים לשגרה האפורה, העלובה, המדכדכת, בלי שום הכנה למשפט דנקנר ולתכנוני המו"מ להרכבת הממשלה.



ביום ראשון הסכים בנט להיות שר החינוך. בארץ אתה בחרתנו, במדינת המוח היהודי, הייתם מצפים שהשרים ייכנסו לקטטת תרנגולים מיוחמים כדי להשיג לעצמם את משרד החינוך כי בינינו, מה יותר חשוב מחינוך בחברת הדנקנרים והשטרומים הבכיינים? אבל לא. כולם רוצים להיות שר החוץ כי זה משרד שלא צריך לעשות בו כלום חוץ מלהתלבש יפה ולטייל בעולם. במשרד החינוך צריך לחמם את התחת להיפגש עם כל מיני אנשים אפורים מהתחום ולדון בעניינים כל כך חשובים אבל כך כך לא זוהרים.

אז בנט הלאומי הדתי רק כשהבין שעוד רגע הוא הופך להיות שר הגמלאים ברח למשרד החינוך. כמה עלוב, כמה עצוב, כמה לא מתאים. מה שהבטיחו לכם, מה שנאמו לכם, עכשיו עושים לכם אצבע משולשת ואתם תמשיכו להאמין.

ביום שני יצא שמעון גפסו, ראש עיריית נצרת עילית מבית המשפט מחויך. חסרה היתה רק הנפת יד. גפסו הורשע בעבירת שוחד ולמרות זאת, כבוד השופט לא הטיל עליו עונש מאסר בפועל ולא קעקע קלון על מצחו. השופט, כמו תמיד, הקפיד לומר שעבירת שוחד אצל איש ציבור היא חמורה מכוערת וצריך להרתיע אבל...

בית המשפט העליון קבע מזמן ששוחד היא עבירה שנושאת איתה עונשי מאסר כבדים, עד 10 שנים וברור שגם קלון. השופט במקרה גפסו המהם משהו על נסיבות מקלות וגרם לכך שראש עיר מורשע בשוחד חוזר לכורסתו. ברוכים הבאים לגן עדן של לוקחי ונותני שוחד. לכו על זה, אין דין, אין דיין, אין שריף, אין כלום, רק שוחד ושוחד ועוד אחד. 
 

יום שלישי. ואיזה מסכנים שרי הליכוד שניצחו בבחירות אבל הפסידו ג'ובים. בראש שרשרת המזון עומד זכר האלפא, ראש הממשלה. בטבע הזכר אוכל ראשון ואח"כ באים הכנועים. בפוליטיקה הזכר אוכל ראשון ואמור להשאיר נתחים לחלשים והנשלטים רק שבטבע העלובים מקבלים את הדין כי יש סדר. בפוליטיקה גם הם אוכלים את השיירים אבל בוכים ומייללים ומקטרים בלי הרף.

לא יאומן. אנשים מבוגרים בחליפות, חלקם אפילו משכילים ורציניים עוד לא הבינו שלהיות שר איכות הסביבה. זה לא עונש, אלא שליחות ולשמש כשר לענייני גמלאים זו מצווה. להיות שר המשפטים זו הזדמנות לשפר את עליבות מערכת המשפט ובעיקר עוד לא הפנימו שלהיות שר זו שליחות ציבורית ולא ערימה מחורבנת של כבוד ועל זה כבר אמר הנסיך הקטן "כך דרכם של מבוגרים. תמיד צריך להסביר להם הכל".

ביום רביעי שוב נוכחתם שיש כאן שתי מדינות. האחת שבה - חבורת עסקנים פוליטיים דוחים יושבים על הפנים של ראש הממשלה וסוחטים עד העצם כדי להשיג הטבות, ג'ובים וכבוד. הכי כבוד שאפשר. אין מחזה דוחה מזה ומנגד מדינת הטובים. התרגשתי עד דמעות כששמעתי את הסיפור על אביב ויונתן, שני הצעירים, בוגרי צה"ל שיצאו לטיול במזרח ונקלעו לרעידת האדמה ושם בתוך המהומה קרה הדבר. כשהגיע ההליקופטר לחלץ החליטו שני המופלאים האלה להישאר כדי לעזור למקומיים המוכים. "יהיה בסדר", חייכו השניים. קודם צריך לעזור ואחר כך להתפנות. לידיעת דרעי, ליצמן, בנט וכל חבורת הסחטנים העלובים. זו הישראליות החדשה האמיתית המרגשת. אתם רק הזנב העלוב שמנסה לקשקש בכלב.

 
והבוקר, חמישי, מפציעה אלי מדפי העיתונים דמותו של אהוד ברק מחוייך ומרוצה נכנס לאירוע של בנק הפועלים בניו יורק. אירוע יוקרתי לרגל 40 שנות פעילות בעלות של מיליונים 40 שנה ובהם כמה שנים שנחקרות עכשיו על ידי רשויות המס האמריקאיות על זה שהבנק עזר לאמריקאים להעלים מס.

לאירוע המפוקפק הזה הוזמן אהוד ברק להרצות, כנראה תמורת כמה עשרות אלפי דולרים, כספתח לשיתוף פעולה אחרי שפרס יצא מהסיפור. מה נסגר איתך ברק? אתה פנסיונר מיליונר עם פנסיה של ראש ממשלה ולשכה ורכב ומשרתים ופנסיות של רמטכ"ל ומי יודע מה עוד. אז מה זאת תאוות הבצע הזו? האם לא היה ראוי שראש ממשלה לשעבר, שמתוגמל בטירוף על ידי המדינה, יקדיש קצת זמן, נגיד, לעמותות של נזקקים כמו נכים אתיופים ילדים טעוני טיפוח או אמהות על סף רעב? נו גזית תגידו אתה תמים? ממתי לשעברים מתעסקים בשטויות? בכל זאת, להתחכך בג'וליאני וכל צמרת הבנק במלון מפואר בניו יורק לא יותר כיף מאשר לשבת עם נציגי העוני הישראלים?

אז כן. אני תמים. כי גם אתם חושבים שהלשעברים מתוגמלים בטירוף ויכולים גם לעשות משהו לטובת לא הנהלת הבנק אלא הלקוחות המוגבלים שלו?