גוש דם: זוהי מפת הפשע של מרכז הארץ, מי שולט בעיר שלכם?

המלחמה הניטשת בין ארגוני הפשיעה במרכז הארץ קיבלה בחודש האחרון פנים ושמות עם החלטת המשטרה להוציא לאור את תיק עד המדינה נגד ארגון הפשע של משפחת מוסלי.
 

הסכסוך הכלכלי, שהוביל למלחמת הצ׳יינג׳ים עם עשרות הקורבנות בנפש מכל הצדדים, היה תמיד באוויר, אבל הפרטים המוכמנים שלו היו שמורים לחברי הארגונים ומודיעין המשטרה. עם חשיפת החשדות בבתי המשפט התבהרה מעט התמונה, הגם שפאזל מקרי הרצח המפוענחים נותר חסר מאוד, וספק אם החקירה תניב כתבי אישום אפקטיביים בשלושה תיקי הרצח שפוענחו.
 

ועדיין, מעבר לשמות החשודים ובנק המטרות, התבררה עו־ בדה מעניינת על הגיאוגרפיה של הסכסוך: העיר תל אביב, על עסקיה, מועדוניה שווקיה ואפילו הצ׳יינג׳ים הרבים, נותרה מחוץ למלחמה התורנית של ארגוני הפשע.

אלמלא פשיעת המהגרים הזרים והנרקומנים בדרום העיר, הגנבים הקטנים ברחובות והסטלנים מהבוהמה, תל אביב הלבנה עוד הייתה מוכרזת עיר סטרילית. העניין הוא, שלא ניתן באמת לנתק את חולון מתל אביב, גם לא את ראשון ומלאבס, ובטח שלא את רמת גן. בדיוק בגלל זה מחוז תל אביב של המשטרה חולש גם על גוש דן רבתי, ושם פעילים ארגוני פשע נחושים וקטלניים ביותר.
 

העובדה שהמלחמה ניטשת בכל ערי גוש דן מלבד תל אביב אולי מקילה על החיים במרכז הכלכלי החשוב של המדינה, ומטבע הדברים הובילה לאדישות תקשורתית שהקרינה בשלבים מסוימים גם על המשטרה, אבל אין בה נחמה עבור עשרות המשפחות השכולות של הפשע הישראלי ביתר ערי גוש דן. בערי הלוויין מלקקים את פצעי המלחמה, משל מדובר במלח־ מת הקרטלים מהפרברים של מקסיקו סיטי או בקאמורה מדרום איטליה, וחוששים מאוד מהצפי להתחדשותה כעת ביתר שאת.
 

מיטב המוחות והיחידות המיוחדות של המשטרה הצליחו בשנתיים האחרונות לעצור, באופן יחסי כמובן, את ארגוני הפשע בערי איילון, אבל כל ארגון שהתפרק הגביר את האנרכיה וסיפק חיילים לארגונים מתחרים או חדשים. על כל חייל שנשלח לכלא יצאו שניים בלתי משוקמים ונטולי הרתעה, מחויבים לראשי הארגונים ולחברים שהותירו בפנים ומצוידים בשיגעון גדלות ובאמונה בבוסים העשירים שבחוץ. התוצאה - כל מטאטא יורה, והרחובות בוערים.
 

הפורנוגרפיה הרשמית של הסכסוך יוצרת בשבועות האחרונים מתח רב בעולם התחתון, לנוכח המחויבות לסגירת החש¬בונות אשר נחשפו. לפניכם מפת מוקדי הפשע בגוש דן על פי האקטואליה של האירועים החמורים, הארגונים הרלוונטיים, השמות המפוצצים, החיסולים המהדהדים ותחנות המשטרה הקרובות לבתיכם. הישמרו לנפשותיכם.
 

מרחב איילון וימ״ר תל אביב
 

עד שנות ה-90 המציאות בשכונות כמו תל גיבורים וג׳סי כהן בחולון הייתה קשה. צעירים התמכרו להרואין, בהשראת השכבה הבוגרת שהפעילה תחנות סמים בכל חדר מדרגות כמעט, עם דקירות ויריות על כל חצי גרם. הימים הנוראים חלפו, נרקומנים קשים הלכו לעולמם או שהם שורדים על אדולן וקצבה, והמעטים שנגמלו טענו שהנרקוטיקה יצאה מהאופנה. אלא שהפשע לא נעלם, להפך, הצעירים שפיתחו סלידה משימוש בהרואין תרגמו את החלומות המדוכאים של קודמיהם לחלומות קרימינליים על התעשרות מהירה בסיוע אמצעי לחימה, קוקאין ופשע.
 

קובי ביטון ודניאל זרוג הם שניים מ״הצעירים החדשים״ הללו, אולי הבולטים שבהם. כנערים הם צברו תיקים פליליים בעבירות אלימות וסחיטה, ובגיל 20 כבר היו מעורבים ברצח של חן בניהו, בן למשפחה של ״בחורים טובים״ מיפו וביניהם זאב רוזנשטיין והדוד שלו - חרוש׳קה הגדול. הרצח בוצע (2007) בשל ויכוח שטותי על ״מילה שנזרקה לנערה באירוע״, אבל חשף את הטירוף של ביטון, שותפו הנערץ של זרוג הקטן והקטלני.
 

רק חודשיים קודם לכן ביטון השתחרר מהכלא, ובחולון מספרים שלא עבר יום אחד שבו לא נדקר מישהו או לא נשלף אקדח, הכל כדי לצבור כסף ועוצמה בשכונות הפשע. לילה אחד התקשר אליו חבר מהכנופיה בשם דוד אסולין ואמר לו שהבן של חרוש׳קה זרק מילה לחברה שלו באירוע, והם בדרך לדו-קרב מתחת לביתה של הנערה. ביטון וזרוג חיכו לבניהו עם אקדח שלוף, הוא נבהל וניסה לברוח בר¬כבו, אבל כדור בודד שירה ביטון פגע בזרועו הימנית, חדר לבית החזה, יצע מהצלע השמאלית וגרם למותו.

 אסולין, חבר הכנופיה שהזעיק בסלולרי את ביטון לסייע לו, הפך לעד תביעה נגדו. ביטון נשפט ל-16 שנות מאסר וזרוג לשלוש שנים בלבד. בכלא ביטון נותר מעורב בקווי הלוואות בחולון, ואילו שותפו זרוג שהשתחרר נעצר אין ספור פעמים בחשד למעורבות בפיצוצים ובאירועי ירי, ביניהם רצח עד התביעה אסולין.
 

רק לאחרונה הצליחו בלשי ימ״ר תל אביב להגיש נגד זרוג כתב אישום על ניסיון חיסול ב״קפה ג'ו״ בטיילת של בת ים. במצלמות האבטחה נראה צעיר נמוך חבוש פאה מסולסלת ותיק צד נכנס למסעדה המפורסמת, שולף אקדח ומנסה לירות באחד מיושבי המקום. בזכות מעצור בנשק ניצלו חייו של אותו אדם, שבדיעבד התברר כי הוא מזוהה עם מלווה בריבית מוכר. האלמוני המחופש נמלט במהירות, אבל כעבור שמונה חודשים נעצר זרוג עקב דגימת דנ״א שנתפסה על הפאה המסולסלת אשר נמצאה בחבילה אחת עם האקדח התקול, בפח זבל על דרך המילוט של ״היורה״.
 

בעשר השנים האחרונות עשרות מעברייני חולון הצעירים רכשו קטנועים (וקסקטים) והחלו לעסוק בגביית חובות עבור קווי ההלוואות של האחים מוסלי מחולון ושכונת התקווה מצד אחד, והקווים של ארגון אברג'ל עם שלום דומרני ומוטי חסין בחולון, בת ים וראשון לציון מצד שני.
 

הקרע שנפער בשותפות בין יצחק אברג'ל לבין דומרני, ובהמשך גם המעצר וההסגרה של אברג'ל לארצות הברית, הותירו לזמן מה חלל בצד שלהם ואליו חדר בטבעיות שי מוסלי, שגדל בחולון מאז עזבה משפחתו את כפר שלם. האח הצעיר במשפחה החל להיות מעורב בתחום ההלוואות לאחר שאחיו יוסי נכלא לתקופה ממושכת. לרשותו עמדו סכומי כסף מעסקי המשפחה המתעצמים, והוא חיפש נתיבי כניסה למערכת הבנקאות הלגיטימית, גם בריבית אפסית.
 

חולון הייתה המגרש הביתי, אבל בסיוע אנשים מכפר שלם ושכונת התקווה הם החלו להקים צוותים שדחקו לפינה צ׳יינג׳ים ומתחרים עצמאיים. רונן גבריאלי (35), שי דעבול (36) והשליח על הקטנוע, ירין שאטי בן ה-17 מתל גיבורים, הם רק שלושה מענף ההלוואות והגבייה בחולון אשר לפי המשטרה חוסלו על ידי צוות שהופעל מטעמו של שי מוסלי בחולון. הצוות הזה כלל את עד המדינה הנוכחי ואת קרוב משפחתו, שימי ענו, שלפי כל הסימנים היה המבצע בפועל של שלוש הרציחות, כולל התעללות בגופה של אחד מהם.

 הצוות האכזרי של שי מוסלי והריבית הנמוכה שהציע, היו שני גורמים אטרקטיביים בנישת השוק האפור - הם שידרו אימה והציעו כסף טוב. בזה אחר זה החלו לעבוד איתו בעלי צ'יינג'ים וגובי חובות צעירים מחולון, אבל היחידים ששמרו על עצמאות כלכלית ואף אחד לא התעסק איתם הם שני ״הילדים״, קובי ביטון ודניאל זרוג שניהל את האינטרסים של ביטון והפך לאחד האקדוחנים המחוזרים על ידי ארגוני הפשיעה בגוש דן, וליעד מודיעיני מיוחד של המשטרה.
 

מרחב איילון, ימ״ר תל אביב, יאחב״ל
 

התיאוריה החברתית על הגמילה ההמונית מהרואין בשנות ה-90 והמעבר לפשיעה כאמצעי לעשיית כסף יפה לכל הערים שבהן עסקינן, על אחת כמה וכמה לבת ים, העיר שיצאו ממנה מאות יבואנים וסוחרים בינלאומיים של המוות הלבן, ומגיפת נייר האלומיניום הכתה ללא רחם בשכונותיה הגובלות ביפו. 

בניגוד לחולון העממית והענייה, בת ים הגאה הייתה תמיד מקום של כסף גדול, ובהתאמה גם כמויות הקוקאין שייבאו וצרכו בה בעידן החדש, כמו גם המוני המהמרים ולקוחות השוק האפור.
 

על הרקע הזה, הריביירה של בת ים הייתה מקור השראה לארגון הפשע של יצחק אברג׳ל בשיא כוחו עד חודש יולי 2008, עת התרחשה ״התקלה״ שהובילה לרצח מרגריטה לאוטין בחוף טובאגו. בדיוק כאשר היחידה הסמויה של יאחב״ל תצפתה על ארבעה מבכירי הארגון - יוסי קסטרו, מוטי חסין, סימנטוב מחטייב ורמי עמירה - נופשים שם בטראסה המרכזית, הגיח מתנקש על אופנוע וירה לכיוונו של עמירה, בעל ״בנק פרטי״ שלא נשמע להוראות הארגון ויחד עם שלום דומרני פתח קו אשראי נפרד לאיש עסקים מראשון לציון שהיה מחויב לארגון אברג׳ל (״רפי הדתי״, כיום גולה בדרום אפריקה).
 

מעבר לקרע הגלוי עם עמירה ודומרני, מותה של לאוטין באירוע המקולל הזה סימל את סופו לכאורה של ארגון הפשע החזק במדינה. הזעזוע הציבורי האיץ את משטרת ישראל והרשות האמריקאית למלחמה בסמים (DEA) להגיש בקליפורניה כתב אישום נגד אברג׳ל ואחרים באשמת רצח וסחר בסמים.
 

ככל שמועד ההסגרה לארצות הברית התקרב, שי מוסלי ואנשיו החלו להאיץ את החדירה אל השוק רווי המהמרים והצ'יינג'ים בראשון לציון ובת ים, הם רק לא העריכו נכונה את המחויבות של מרבית העבריינים בערים אלה ליצחק אברג'ל באופן אישי. מחויבות שהיא אידיאולוגית ממש, אפילו מיסטית. המחויבות הזאת תקפה היום אף יותר, עם השחרור הקרב בעוד כשנה וחצי, בזכות קרב המאסף שלפי המשטרה ניהל מוטי חסין נגד הארגון הפולש, מרביתו בגזרת ראשון לציון.
 

מרחב איילון, מרחב שפלה, ימ״ר תל אביב, ימ״ר מרכז

ראשון לציון, עיר בורגנית שנחשבה לידידותית ומנומנמת, מלקקת את פצעיה. היא הקריבה למעלה מעשרה מבניה הצעירים, העבריינים יש לומר, בשלב הראשון של המלחמה בשנים 2010 עד 2012.
 

שוק המהמרים והצ'יינג'ים בעיר הרביעית בגודלה בישראל מבוסס על ״עשירים חדשים״, משפרי דיור מבת ים, חולון ויפו אשר מרוכזים בעיקר בחלק המערבי החדש, חלקם שכירים מבוססים ואחרים בעלי עסקים עצמאיים. בני הנוער כאן לא ידעו מחסור, להפך, הם ילדי שמנת שמרביתם סיימו לימודים בתיכון וחלקם אף שירתו בצה״ל, ועדיין, רבים מהם נמשכו להילה סביב נישת ההימורים וההלוואות של ארגוני הפשע.
 

עם כל הכבוד למאזדות הכסופות (מההורים), לאופנועי הטימקסים ולקסקטים, מרביתם היו רק ״חיילים פרילנסרים״, גובים בשירות ארגוני הפשע, מחסלים שכירים אטומים ואכזריים, ללא גישה לבוסים האמיתיים. רק למתי מעט בעלי ניסיון מבצעי ופז"ם בכלא, נפתחה גישה לפרסונות כמו מוטי חסין או שי מוסלי, הם התגאו בכך והפכו למנהיגי הקבוצות, מה שסימן אותם מיד בקבוצה המתחרה, ובמשטרה.
 

סיפורו של ג'ורדן אזולאי ממחיש את התהליך הזה. הוריו עולים חדשים ממרוקו גידלו אותו במסירות אין קץ בבית נורמטיבי על הגבול בין מערב למזרח ראשון לציון. בגיל 17 נכנס לכלא על עבירת אלימות והיה בלתי ניתן לעצירה. במאסרו השני בגיל 19, על ירי לעבר צעיר שזרק מילה לחברה שלו בבאר יעקב, הוא הספיק לדקור ב״פוסטה״ ללא סיבה עבריין ממשפחת פשע מפורסמת, ושובץ מיד בתאי הפרדה ארצית בכלא באר שבע.
 

שנתיים תמימות היה בהפרדה, בשכנות לפרסונות מוכרות כמו יוסי מוסלי ואלי נעים (״קוסם״) הירושלמי. בשלב מסוים שובץ לתאו דניאל זרוג, אבל כעבור זמן מה התחוור לזרוג שג'ורדן עבד בחוץ על קווי ההלוואות של קובי ביטון, שותפו הנערץ מרצח חן בניהו. הם בקושי הספיקו להתווכח על זה, כי באחד הלילות הבאים ג'ורדן התעורר בזעקות שבר, מישהו בתא ההפרדה הרתיח מים עם המון מרגרינה וסוכר, והשליך את זה עליו בשנתו. הסוהרים מיהרו להפריד בין השניים, והחשבון נשאר פתוח. או שלא.
 

עם השחרור מהכלא ביקר את ג׳ורדן בבית הוריו ״קוסם״, אויב מושבע של אברג׳ל, המתפקד כצייד כישרונות מטעם ארגון מוסלי. ״קוסם״ חיבר את ג׳ורדן לחבר׳ה של שי מוסלי, שהציעו לו להזרים צ'קים דחויים של בעלי עסקים בריבית אפסית, ועשו לו הצגות תכלית עם אלכוהול ובחורות יפות בקזינו ברומניה וב״קראון פלזה״ בעזריאלי. באחד הימים לאחר בילוי בעזריאלי התעקש ג׳ורדן להסיע את ״קוסם״ חזרה לירושלים ברכב עם נהגו הפרטי. כאשר חזר לחבריו בראשון לציון המזוהים עם אברג'ל וחסין הוא הפליג בשבחים על הריבית הזעומה שמוסלי גובה ממנו על צ׳קים, ובתיאורים על החוויות הבלתי נשכחות ברומ¬ניה ובעזריאלי. באותו הלילה, 27 בספטמבר 2011, נעלמו עקבותיו עד היום הזה.
 

הכאוס בראשון לציון כלל חיסולים של חברים על ידי חבריהם באמצעות ירי ומטענים רבי עוצמה. הוא לא פסק גם אחרי שימ״ר תל אביב עצרו את תושב העיר מוטי חסין ואחרים בתיקי הרצח של אבי דוד בבת ים ואיציק גפן בחו-לון, עוד שני בעלי צ׳יינג׳ים המזוהים עם ארגון אברג׳ל שעברו לעבוד עם מוסלי. להפך, הכאוס רק התפשט עם חיסול של אחד מנאמני שי מוסלי במזרח ראשון לציון, וחיסול כפול של שני חיילים המזוהים עם חסין במערב העיר.
 

שלוש יחידות עילית של המשטרה ניסו להבין מי נגד מי בראשון לציון, וכתב האישום שהוגש נגד חסין ואנשיו בסיומה של חקירה המבוססת על תיאוריה מודיעינית חברתית, וטכנולוגיה עתידנית ממש של ימ״ר תל אביב, היה אמור לשלוח אותו לשנים ארוכות בכלא ולהרגיע את הגזרה, או שמא להותיר אותה בשליטה של אנשי מוסלי. לשווא.
 

חסין ואנשיו זוכו מאשמה בזכות קו ההגנה הנועז שאותו נקט חסין אשר הואשם ברצח חברו אבי דוד במסגרת תרגיל ״כיפה אדומה״, בשעה שישב איתו במסעדה: ״אני עבריין פעיל בשוק האפור שמוגדר במשטרה כמאוים ברמה גבוהה...״, הצהיר בנאום ההשבה על האשמה. ״לקחתי אחריות על נוכל חשבוניות פיקטיביות שעקץ עבריינים, כולל את המנוח, ומהסיבה הזו נמלטתי מזירת הרצח... אני מתרגש, אני נאשם ברצח חבר טוב שלי״.
 

הזיכוי יעמוד בקרוב למבחן בית משפט העליון בערעור של המדינה, אבל כבר עכשיו נראה כי החשדות שמייחסת כעת המשטרה לבכירי ארגון מוסלי, קשירת קשר לניסיונות חיסול של מוטי חסין, וחיסול שלושת רוצחיו של אבי דוד, רק מחזקים בעצם את קו ההגנה של חסין עצמו.
 

בינינו? אקס טריטוריה שאף אחד לא באמת יודע מה קורה בה, ואולי גם לרבים לא ממש אכפת על אף המערב הפרוע שנפתח שם. כי כאשר מדברים על כל מטאטא יורה, זוהי יפו, אקדוחנים ואופנוענים למכביר, ואיזה מסכנים השוטרים ששוכבים עכשיו בבוץ של מתחמים אימתניים כמו פרדס אבו סייף או מתפלשים בכאוס המודיעיני של חמולות הפשע המקומיות - חמאד, טורק, עשור.

אירועי ירי הם עניין על בסיס יומיומי כמעט בעיר שהבוהמה הישראלית הנדחפת תרמה לה אומנם את חלקה המכובד עם הסרט ״עג׳מי״ ובתי קפה מצודדים, אבל לוטשת את עינה אל כל פיסת נדל״ן פנויה בה, מה שמעשיר את המקומיים אומנם אבל מגביר את החיכוך ביניהם על בסיס כלכלי ולאומי. אין קשר למלחמת הצ׳יינג׳ים שמשתוללת בערים האחרות.

תחנת גלילות, ימ״ר תל אביב, ימ״ר מרכז
 

העיר של האליטות מספקת לעולם ארגוני הפשיעה בעיקר טאלנטים, והשנים האחרונות מלמדות שמדובר בטאלנטים מבצעיים ובעלי משקל לא מבוטל. כיום מדובר שם בכנופיה עצמאית המשכירה את שירותיה לארגוני פשיעה גדולים, אם מאידיאולוגיה ואם בשכר. בראש הכנופיה עומד אביאל וואהל, שעצור כעת עם שניים מאנשיו הקרובים, ליאור גרינברג ומאור כהן, בחשד לתכנון וביצוע שלושה מעשי רצח בראשון לציון ובת ים מטעם ארגון מוסלי.
 

טיב החשדות עדיין אינו ברור, אבל הסיפורים על הצוות הזה, שכולל עוד כעשרה מקומיים ״קרביצים״ המוזנקים לכל פקודה יכולים לפרנס כתבה נפרדת, למשל עבודת חוץ של הצתת מועדון ״שאטו״ בטבריה שביצע אביתר שמש לפי הזמנה פרטית של הגורו, מולנר.
 

הפשע בעיר רמת גן התייצב בעשור האחרון על מה שהוגדר כ״ארגון הפשע של עמיר מולנר״. שילוב של בוגרי כנופיית רמת עמידר מינוס האחים הררי שעזבו את העיר פלוס עבריינים מקומיים נחושים ביותר. בשנים האחרונות התפלג הארגון לשלוש קבוצות עצמאיות, שראשיהן נותרו ביחסי חברות קרובים והם נכונים לעמוד זה לצד זה ככל שמתעורר איום חיצוני.
 

מולנר נחשב למי שעומד בראש הקבוצה החזקה. בהיעדרו, תחומי העיסוק של אנשיו הם בעיקר פיקוח על עסקים שבשליטתו, אבל כוח הם כמעט לא צריכים להפעיל, שכן רמת ההרתעה הגבוהה של מולנר עדיין תקפה. האחים רמי וטל יוסף מנהלים ביד רמה עסקי הימורים ושוק אפור, וניתן לראות אותם כל יום כמעט בקפה ״אילן׳ס״ שבכניסה לבית גיבור ברמת גן - לוקיישן המשמש מעין משרד בימים שבהם הם לא שוהים בקזינו ברומניה. הקבוצה השלישית והמצומצמת מזוהה עם בן כהן, שמתמחה בפרויקטים ייחודיים של גבייה בקרב אנשי עסקים בכירים עם נגישות לשוק ההון.
 

על כל אלה ניתן להוסיף את ערן חייא מרמת גן, בנו של איתן חייא, שהשתחרר ממאסר ממושך. מדובר בחבר נפש של מולנר ובעל יכולות בינלאומיות הממגנט אליו צעירים ממיטב הז'אנר, ונחשב בעצמו לאחד המסוכנים. מבחינה כלכלית הוא מסודר, מתוקף הייחוס המשפחתי. חייא ג'וניור ואביו מצויים ביחסים קרובים עם משפחת מוסלי, אבל גם בסכסוך עיקש ומתמשך עם איציק כהן, עבריין בינלאומי מרמת גן וגיסו של בן כהן. מולנר, שמקורב מאוד לשני הצדדים, כשל בכל ניסיונותיו להשכין שלום ביניהם, והפיצוץ השבוע בגבעתיים נתן לכך גושפנקא כמעט רשמית.

אחרי המיפוי הזה נותרו עוד כמה שאלות פתוחות בתעלומת מולנר, הן על רקע השהייה הממושכת בגלות תאילנד והן לנוכח השאלה באיזה צד הוא, שכן רבים מאנשיו נטמעו בארגון מוסלי על כל המשתמע מכך, ובמיוחד מדובר בחבורה מסלמה ג', רמת השקמה הסמוכה לכפר שלם, בסיס האם של משפחת מוסלי.

מחוז תל אביב, ימ״ר תל אביב
 

השול הכי דרום-מזרחי של תל אביב, מקום מושבה מימים ימימה של משפחת מוסלי אשר צמחה בצלן של אגדות פשע כמו עמוס מסיקה ויחזקאל אסלן, שעם יציאתו מהמשחק לטובת עולם טוב יותר השתלטו האחים מוסלי ואנשיהם מהכפר על כל הקלובים בשכונת התקווה - כמה מאות קלפנים ומטילי קוביות על בסיס יומיומי.
 

הדרך הזאת לא הייתה קלה והיא כללה עימות עם אויבים מרים משכבר הימים כמו בן סוטחי ושרון קאהין, שגם הם מחוץ למשחק היום, אבל מאחורי הסורגים. כאשר מדברים על השתלטות, הכוונה היא שאין מקום למיזמי פשע ללא אישורם בטריטוריה שלהם - כפר שלם, התקווה, יד אליהו עד גבעת ״בטיח״ בגבול גבעתיים, וכולל סלמה ג' בגבול רמת גן. עשרות, אולי מאות, עברייני פרוטקשן, קווי הלוואות, גבייה, צ'יינג'ים, הימורי בטים, מפיצי סמי פיצוציות, הידרו וקוקאין, כולם מחויבים לארגון מוסלי בכל חבל הארץ הזה, גם אם הם לא ממש משתייכים אליו.
 

במשטרה מסמנים את עזרא (עוזי) בר ציון מסלמה ג' כמי שמקורב מאוד לנסים מוסלי ונחשב לאיש השטח הבולט של המשפחה כיום, אסיר משוחרר בעבירות אמל״ח עם שליטה בעשרות עבריינים ומספר עסקים פרטיים באזור מגוריו. מלבדו אפשר להזכיר גם את עמי בוסי, שעל פניו מנותק מענייני פשיעה ותפקידו מתרכז בתחומים עסקיים, נדל״ן, בירוקרטיה עירונית ויחסי ציבור בקהילה. או למשל, החיבור לקבוצת הכדורגל של בני יהודה, שהמנכ״ל המיתולוגי שלה משה דמאיו נחשב למקורב למשפחת מוסלי, ובתו, עורכת דין אזרחית צעירה בשם קרן דמאיו, הגישה לאחרונה תביעה של יוסי מוסלי ומשפחתו נגד איש יחסי ציבור שלא סיפק להם את הסחורה, לטענתם.

ביוני 2013 צוות של יאחב״ל תפס על חם חוליה של חמישה חברים מארגון מוסלי במהלך חיסול של חייל המזוהה עם ארגון אבי רוחן, גורם חדש אשר נכנס למלחמת הצ׳יינג׳ים על רקע התרחבות ״הבנק״ של מוסלי גם לשוק ההלוואות וניכיון הצ'קים בציר ז'בוטינסקי - מפרדס כץ עד פתח תקווה. הפרדוקס הוא, שהמעקב של יאחב״ל היה אחרי שני אנשים של רוחן, שלפי המידע המודיעיני היו בדרכם לחסל מטרה מארגון מוסלי בחולון, אבל כאשר נתקלו ביעד רכוב על אופנוע הם הפסידו בדו־קרב האקדוחנים שהתפתח אל מול פניהם הנדהמות של בלשי יאחב״ל. האקדוחן של רוחן, משה אברהם, נהרג; החייל של מוסלי, עוז צורף, נעצר עם האקדח המעשן, הורשע, והוא בדרך למאסר עולם; ״הפרילנסר״ של רוחן, אייל בן משה, נמלט מהזירה וחמק מהרשעה בתיק. אלה פני הדברים.

בחוליית הרצח של ארגון מוסלי אשר נלכדה בחולון היו חמישה אנשים משכונת התקווה, חולון ופתח תקווה, ובצמרת המשטרה נוהגים להדגיש כי זו הייתה המכה הקטלנית ביותר לזרוע המבצעית של הארגון. לא מדויק, כי האירוע הזה רק חשף את המלחמה שהתרחבה לטריטוריה של רוחן, ארגון פשע מפרדס כץ ורמת השרון במקור שנכנס לשוק ההלוואות התוסס של פתח תקווה - עם השוק העירוני רווי הסוחרים ומאות קבלני הבניין הנוטלים חלק בתהליך הפיתוח המדהים של העיר.
 

ניסיון חיסול כושל של נציג ארגון רוחן בפרדס כץ, חנן קרקוקלי, לימד על המגמה של ארגון מוסלי להזרים כסף לצ׳יינג׳ים על ציר ז׳בוטינסקי. מיד אחריו התפתחה שרשרת חיסולים מזעזעת של גורמים המעורבים בשוק ההלוואות הסמוך של פתח תקווה, כולל שלושה חיסולים כפולים של גורמים מהשוק האפור אשר התרחשו בזה אחר זה. איכשהו האצבע המאשימה הופנתה תמיד כלפי רוחן ואנשיו, והמניע היה מאבק על ״הבנק״ שיזרים את הכסף לעשרות הצ׳יינג׳ים בעיר.

במסגרת הזאת הפעילו שני הארגונים חוליות חיסול מקומיות שרק לאחרונה הצליחו בלשי ימ״ר מרכז ויאחב״ל לשים עליהן את היד, ואז גם התגלתה רמת התחכום של המחסלים, והשוטרים יש לומר. דגימת דנ״א של בכיר החוליה האחת (וירי אטיאס) נתפסה על מטען שהוסלק בפח אשפה ריק אשר הוצב סמוך לח־ ניית מכונית של בכיר מהחוליה הנגדית (ניר עוזיאל).
 

זמן קצר לאחר מכן עוזיאל נעצר עם ראש החוליה שלו (דוד שימול) בחשד לרצח חייל מהחוליה הנגדית (גיל צרפתי). לפי כתב האישום, הרוצחים השתמשו ברכיב אלקטרוני אשר הוצמד לאופנוע של המנוח ושידר אותות סלולריים אשר נועדו לאפשר להם לנטר את תנועות היעד ולפוצץ אותו במקום ובזמן שנוחים להם - ביציאה מבית הוריו בגדרה.
 

בינתיים, הבוס הגדול אבי רוחן נעצר על תיק הסחיטה של עד התביעה האומלל, שי בכר, והספיק להיעצר ולהשתחרר גם בתיק החיסול של בכר המנוח, מה שלא מנע מראש הארגון בפועל, משה (צ׳יקו) בית עדה, בן אחותו של רוחן, להקים במלון ״הילטון״ בוקרשט קזינו שנפתח רק לאחרונה ומתכוון להתחרות בקזינו של אלי מוסלי גם ברומניה.