נתחיל מהשורה התחתונה: כשליש מהמזון שמיוצר בעולם מתבזבז ואינו מגיע לצלחת. כך עולה ממחקר שביצע בשנת 2011 ארגון המזון והחקלאות של האדם.
הכמות מסתכמת ב-1.3 מיליארד טון בשנה ונאמדת בכטריליון דולר. וזה עוד לא הכל: אילו רק היה ניתן להציל 5% מהמזון שנזרק, אפשר היה להאכיל בעזרתו ארבעה מיליון רעבים מדי יום.
הבזבוז מתקיים לכל אורך שרשרת המזון: מהחקלאים שזורקים סחורה בשל אי כדאיות כלכלית, תכתיבים של רשתות השיווק וגם בשל אחסון לא נכון. אצל יצרני המזון נובע הבזבוז מתוקף מוצר קצר תוקף וגם מאריזות פגומות. רשתות השיווק הן מהבזבזניות הגדולות: גם בשל העובדה שהן מחזיקות מלאים גדולים, גם בשל לוגיסטיקה לא נכונה ואחסון לקוי.
בסוף שרשרת המזון, בקרב הצרכנים, עומד הבזבוז על 50%-30%. כלומר, בין שליש למחצית מהמצרכים שנרכשים לשימוש ביתי במדינות המפותחות מוצאים את עצמם בפח האשפה.
מלבד האובדן הכלכלי הכבד והפגיעה ההרסנית באיכות הסביבה, בזבוז המזון משפיע על היעדר ביטחון תזונתי. זו הסיבה שברחבי העולם קמו מספר רב של ארגונים שפועלים להצלת מזון. כלומר, שימוש בעודפי מזון שהיו מיועדים לזריקה וחלוקתם לנתמכים. בארץ עוסקת עמותת ״לקט ישראל״ בהצלת עודפי מזון למען אלה הזקוקים לכך. ויש גם בנק מזון בינלאומי (gfb), שמסייע לבנקי מזון באזורים שונים בעולם.
גם בישראל
המצב בישראל לא שונה משאר העולם: לפי תחקיר של התוכנית ״המערכת״ עם מיקי חיימוביץ', ששודר לפני מספר חודשים, חצי מכמות הפירות והירקות שנרכשת בארץ נזרקת. רבע מהמזון שנקנה ומבושל מגיע לפח. סך הכל: כשני מיליון טון בשנה.
״אני חייב להודות שיש יותר מודעות לנושא בזבוז המזון, גם בארץ״, אומר ג׳וזף גיטלר, יו״ר ומייסד ״לקט ישראל״. ״הנושא הופך להיות יותר ויותר טרנדי. הוא נמצא בשיח בתקשורת ומעניין את מקבלי החלטות, וגם חלק מהציבור, אך עדיין רחוק מלהיות מקיף ומספק״.
בתחילת החודש פורסם דוח מבקר המדינה, בו התייחס המבקר, יוסף שפירא, לנושא בזבוז המזון. ״יש מחסור מתמיד במשאבים ושיעור גדול של אוכלוסייה ענייה וחסרת ביטחון תזונתי״, כתב המבקר. ״נושא אובדן המזון לא זכה עד כה לבחינה ממשלתית כוללת, ולא הוכנה תוכנית פעולה מערכתית להתמודדות עם התופעה. בישראל לא נאמדו עד כה כמויות המזון האובד בשרשרת אספקת המזון מהיצרן לצרכן. הנושא בכללותו לא זכה להתייחסות משמעותית מטעם גופי השלטון״.
המבקר ציין כי ניתן להציל פי עשרה משיעור ההצלה הנוכחי של המזון. הוא סימן את הרשויות הממשלתיות, ובראשן צה״ל, כמקור הבזבוז העיקרי. שרידי המזון מהווים 38% מהפסולת הצה״לית, יותר מבתי עסק ופסולת ביתית. במקביל, צה״ל החל לעבוד עם ״לקט ישראל״ ומעביר מזון לטובת נזקקים.
״אם קוראים את דוח מבקר המדינה בנושא, אנחנו למדים שיש לנו עוד דרך ארוכה לעבור כאן בישראל״, אומר גיטלר. ״צריך להפוך את הנושא לפרויקט לאומי, להתייחס אליו בכל המישורים: כלכלי, חברתי וגם חינוכי. כמובן שהממשלה צריכה להוביל את המהלך, ולקט ישראל' תהיה חלק מזה, עם כל הניסיון והידע שנצבר".
את ״לקט ישראל״ הקים גיטלר בשנת 2003. הוא היה אז רק שלוש שנים בארץ, עולה חדש מקנדה שהחליט לקחת שבתון של מספר חודשים כדי לסייע לאוכלוסיות נזקקות שאותן פגש במסגרת עבודתו כאיש שיווק ומכירות.
״אחת הסיבות שעליתי לישראל היא שזוהי ארץ זבת חלב ודבש״, הוא אומר. ״אנחנו יודעים לייצר כאן כל כך הרבה דברים טובים ומיוחדים, אבל לא צפיתי את הכמות הגדולה של האנשים שזקוקים לעזרה. בדרך כלל כשמדברים על נזקקים, דבר ראשון שעולה לראש זה נושא המזון. לכן גם אני נשאבתי למקום הזה. השיגעון השני שלי הוא בזבוז. אני לא יכול לסבול לראות משהו מתבזבז, לכן שילבתי בין שני התחומים״.
גיטלר, תושב רעננה, התחיל עם התקשרויות לבתי עסק באזור מגוריו. אולמות, חברות קייטרינג, מסעדות. הוא ביקש מהם לתרום את עודפי המזון שנותרו בסוף יום. רובם ככולם ענו בחיוב. בהתחלה היו מאוחסנות קופסאות המזון במקרר הביתי, אך עד מהרה הוצבו עוד ועוד מקררים בבית ובחצר, עד שהמקום היה צר מלהכיל אותם. העמותה, שכבר העסיקה מתנדבים רבים, שכרה מחסנים וצי של מכוניות. במקביל, פתח גיטלר ביוזמה נוספת, לאיסוף יבול חקלאי שאינו נאסף על ידי החקלאים.
האמנת שהיוזמה הביתית הקטנה תהפוך אותך לאחד מ־50 היהודים המשפיעים בעולם, כפי שהכתיר אותך בשנה שעברה ׳׳ג׳רוזלם פוסט"?
״לא יכולתי להאמין שנגיע להיקפים של ארגון 'לקט ישראל' כיום. אף יזם מתחיל, בתחום העסקי ובתחום הפילנתרופי, לא מאמין שיגיע לממדים עצומים. אני יכול להעיד על ההתחלה שלנו. עשינו תוכניות שונות ושיננו אותן שוב ושוב עד שמצאנו את הדרך הנכונה. חשבתי שאתפנה למיזם הזה לשלוש שנים ואחזור לעבודה מסודרת, אבל חלפו כבר 12 שנים. היום, במבט לאחור, ברור לי שכבר אינני אותו אדם צעיר שדפק על דלתות המטבחים לפני 12 שנים. הקמת 'לקט ישראל' והובלתו שינו את נקודת מבטי, וגם את חיי. בשנים האלה ראיתי מכאובים ומצוקות שלא דמיינתי שקיימים בישראל של המאה ה-21. ומנגד, פגשתי כאן הרבה אנשים נפלאים, בעלי לב ענק, שמוכנים תמיד לתרום, לסייע ולהקל בכל מה שניתן. למדתי שארצי החדשה היא לעתים אכזרית ולעתים נדיבה, אטומת לב אך גם מיטיבה. ולשמחתי הרבה, מצאתי דרך לצרף גם את כוחי שלי אל הצבא הישראלי החזק מכל: חיל האכפתיות והנתינה״.
האם היית מעורב בפרויקטים למען הקהילה גם לפני עלייתך לארץ, בשנת 2000?
״לפני שעליתי ארצה הייתי מעורב בפעילות למען הקהילה, אך לא ברמה שבה אני מעורב היום עד כדי כך שעזבתי את כל עיסוקי, עבודתי, והתמסרתי לכך כל כולי. בארצות הברית הייתי מעורב בעיקר בתחומים פוליטיים למען ישראל, באמצעות קרן איפא״ק״.
מזון ומחשבה
כדי להעלות את המודעות לבזבוז המזון בישראל, יזמה "לקט ישראל", יחד עם שוק הנמל בתל אביב, את פסטיבל ״מזון ומחשבה״, שיתקיים היום (החל מהשעה 17:00) ובו הרצאות ללא תשלום בנושא אוכל וקיימות ומסיבת ענק שכולה בישול משותף.
האירוע מתבסס על Disco Soup, הפנינג שמתקיים בשנים האחרונות במדינות אירופיות רבות ומטרתו לעורר מודעות לכמויות הגדולות של מזון שנזרקות מדי יום.
״לקט ישראל״ תרמה חומרי גלם רבים מחקלאים. מספר שפים בכירים יכינו מטעמים שונים בחינם. הקהל מוזמן להגיע עם חומרי גלם שנמצאים בבית ומיועדים לזריקה. בסיום האירוע ייתרם המזון שלא נעשה בו שימוש לבתי תמחוי ברחבי העיר.
״אנחנו נמצאים בתקופה שבה מערכת המזון העולמית נמצאת במשבר״, אומרת שיר הלפרן, יוזמת שוק הנמל. ״רעב ובזבוז מזון הם תופעות קריטיות עם השפעות סביבתיות ובריאותיות כאחד. במקביל אנשים נהיים מודעים יותר ויותר למה שהם מכניסים לגוף. האירוע שיזמנו נועד לקדם מודעות לקשר בין המזון שאנו אוכלים והסביבה שבה אנו חיים. רצינו גם שנושאים חשובים במיוחד כמו בזבוז מזון, תעשיית הבשר, מחזור פסולות, חקלאות חדשה ותזונה בת קיימא יצליחו לגעת גם במי שלא מודעים אליהם ביומיום״.
בין היתר ייערכו באירוע הרצאות של מיקי חיימוביץ', שתדבר על הנזק האקולוגי של תעשיית המזון מהחי, הב-לוגרית הטבעונית אורי שביט על אכילה מודעת, ד״ר אורי מאיר צ'יזיק, ד״ר להיסטוריה של הרפואה והתזונה, יעסוק בתזונה ובצרכנות מקומית, והחקלאי ובעל טור המתכונים הדיי עפאים ידבר על מודל לחקלאות בת קיימא בין שתי שנות שמיטה.
״חייבים להפוך את נושא בזבוז המזון לפרויקט לאומי״, מבהיר גיטלר. ״רק כך אפשר יהיה לפתור את כל החסמים, לגעת ולהשפיע על כל הגורמים שנמצאים בשרשרת האספקה״.