״התמונות והצרחות החזירו אותי לאסון, הכל צף וחוזר״, כך אומרת לירון בן־דוד (41) מירושלים, שהיא ובעלה נפצעו קשה באסון באולמי ורסאי בירושלים ב־24 במאי 2001. 23 חוגגים נהרגו ומאות נפצעו בקריסתה הפתאומית של רצפת האולם.



״הסרטונים שרצים ברשת מזכירים מאוד את אסון ורסאי״, ממשיכה בן־דוד, ״נכון, אצלנו היו יותר הרוגים ופצועים, אבל האנשים עוד לא מבינים לקראת מה הם הולכים וכמה האסון הזה הולך ללוות אותם כל החיים. אני אישית עברתי כמה ניתוחים, אבל עיקר הקושי הוא להתמודד עם הכאב כל החיים. זה משהו שמלווה אותי כל הזמן. אתה חי בתחושה ששום דבר לא בטוח, שבכל רגע אפשר להיפצע או לאבד את החיים.

"צפיתי בסרטון שהתפרסם ברשת ושמעתי את הצרחות. זה הזכיר מאוד את מה שעברנו. לבי עם המשפחות, כי זה לא משהו שעובר. זה ילווה אותם כל החיים שלהם, גם את אלו שישבו באירוע ולא קרה להם כלום. לא למדו כלום מהאסון שלנו".

בן־דוד משחזרת את האירוע הטראומטי בערב ההוא במאי 2001: ״החתן היה קולגה של בעלי. הגענו לרחבת הריקודים וכשאני רוקדת, פשוט ראיתי את הרצפה נפתחת תחתי. למזלי בעלי אחז בי ונפלנו יחד. איבדתי את ההכרה, ובתוך ההריסות הוא לא עזב אותי וקרא בשמי. לא האמנתי שאצא מזה. הייתי אמא לילד בן שנה וחצי, והייתי בטוחה שזהו, שאני לא יוצאת מזה בחיים. שמעתי צעקות וצרחות של אנשים שקוראים לעזרה ולאלוהים ומילות פרידה, ותוך כדי כל הבלגאן הזה בעלי חפר חור והצליח לקרוא לעזרה.
״באותו זמן לא הבנתי את חומרת הפציעה שלי. הייתי פצועה קשה ורק אחרי שנכנסנו לאמבולנס ראיתי שגם בעלי פצוע קשה. אושפזנו באותה מחלקה. עברתי ניתוחים רבים ורק רציתי להמשיך הלאה, אבל זה לא עוזב, לא מרפה״.
מורן אסרף (31) הייתה רקדנית בחתונה. ״האסון ביבנה החזיר אותי לאסון ההוא. הרגשה מפחידה. אומנם נפלתי שלוש קומות, אבל יחסית, הפציעה שלי הייתה קלה. יצאתי בנס עם חתך עמוק מאוד ביד וכמובן - חבלות בכל הגוף. אבל זה בעיקר נפשי״.

אסרף מוסיפה: ״14 שנה אחרי ועוד אין התקדמות מבחינת הפיצויים, האחראים לא ממש שילמו את המחיר אז הרשלנות ממשיכה. אנשים לא מפחדים״.


אסרף. "יצאתי בנס". צילום: מרק ישראל סלם

אסון ורסאי: רצפת האולם קרסה, 23 חוגגים נהרגו
 
במהלך חתונתם של בני הזוג קרן ואסף דרור, שנערכה ב־24 במאי 2001 באולמי ורסאי בשכונת תלפיות בירושלים, קרסה רצפת האולם שהיה בקומתו השלישית של המבנה. 23 מאורחיהם נפלו אל מותם וקרוב ל־400 אחרים נפצעו, כשברקע מתנגן השיר "לב זהב" של שרית חדד, שמאז כמעט שאינו מושמע בישראל. האירוע כולו תועד במצלמות הווידיאו שצילמו את החתונה.
 
חקירת האסון העלתה כי הבנייה במקום - בשיטת ה״פל־קל״ - הייתה בלתי תקנית, וזמן קצר לפני האסון אף הוסר קיר תמך בבניין, מה שהביא לשקיעתה של רצפת אולם האירועים. במקום לתקן את הבעיה כנדרש פשוט ריצפו אנשי הבניין את האולם מחדש. נגד בעלי האולם, המהנדסים וממציא שיטת ה״פל־קל״ הוגשו כתבי אישום והם הורשעו בגרימת מוות ברשלנות. בעלי האולם נשלחו לשנתיים וחצי מאסר, ממציא השיטה, המהנדס אלי רון, נידון לארבע שנות מאסר ושלושת מהנדסי המבנה נשלחו ל־22 חודשי מאסר.
 
בעשר השנים האחרונות מנהלים הפצועים ומשפחות ההרוגים תביעות נזיקין במטרה לקבל פיצויים על מות יקיריהם ועל הסבל שנגרם להם. התביעה נידונה בבית המשפט המחוזי בירושלים, אולם איש לא קיבל עדיין כסף, בין השאר בשל שאלת האחריות, שטרם התבררה. בני הזוג דרור עזבו את הארץ זמן קצר לאחר האסון ומאז מתגוררים בארה״ב.