מי חיפש את ברכה ולמה?
לפני כמה ימים כתבתי מאמר תחת הכותרת ״מי מחפש את תנ״צ ברכה״. כתבתי שם כי ״לאחרונה יש פרסומים רבים על חשדות "חדשים" נגד תת־ניצב אפרים ברכה. מדווחים שהמשטרה חוקרת אותו, שעומדים להשעות אותו, יש עיתונים הנוזפים ביועץ המשפטי ובמפכ״ל על שאינם משעים את ברכה כבר עכשיו, מיד, אתמול.
המאפיין שבלט לי בפרסומים אלה (חלקם הקטן גם ב״גלובס״ ובעיתונים אחרים), היה היעדר ראיות מוכחות נגד ברכה. זה לא הפריע לאתר ״מחלקה ראשונה״ לכנות אותו, את ברכה, ״פושע״, למרות שמעולם לא הורשע. היו נגדו כמה חקירות על טענות כאלה ואחרות, שנבדקו ונמצאו ללא בסיס עובדתי. כלומר, ברכה, ככל שאנו יודעים - הוא אדם נקי לחלוטין, והוא נשאר כזה כל עוד לא הוכח אחרת, אפילו אם נכתב אחרת.
אבל חלק מהתקשורת שחיפשה את ברכה רצתה בכוח לתת לו דימוי של אדם מושחת. למה? הרי זה לא הגיוני. כי מה שאנחנו כן יודעים על ברכה זה שהוצע לו שוחד של 200 אלף דולרים, והוא עמד בפיתוי הגדול, והלך למשטרה לדווח על כך - מה שהתחיל את פרשת פינטו.
אותה פרשה שכנראה גם חרצה את גורלו. כי פינטו ופינטואים מכל הסוגים ומכל המגזרים לא שוכחים. אם פגעת בהם, לא ינוחו עד שיחסלו אותך. יש מקומות שבהם החיסול נעשה באמצעות כלי נשק. יש מקומות שבהם הנשק הוא השמצות והכפשות. בשני המקרים יש בדרך כלל אנשים שמכוונים -ומשלמים. ולפינטו ושכמותו יש את הכסף והקשרים כדי לנהל קמפיין כזה.
החקירה צריכה להתמקד בשתי שאלות: האחת -מי עמד מאחורי הקמפיין נגד ברכה? השנייה - למה? מה היו המניעים? האם היה מישהו שניהל? ואולי גם שילם? החקירה חשובה לא רק בגלל המקרה הספציפי, אלא כי התופעה של האשמות ללא עובדות מוכחות קיימת לא רק בעיתונים שציינתי, היא תופעה די כללית שכמותה ניתן לראות גם בעיתונים ארציים גדולים. זו תופעה הרסנית, המכרסמת במרקם החברתי. היא הופכת את האדם לשבוי בידי התקשורת, היכולה לנהוג בו כרצונה בגלל אינטרסים שאינם תמיד מקצועיים, ולעתים יכולים להיות פליליים. לכן צריך לחקור את המקרה של ברכה - גם לגופו וגם כדי להילחם בתופעה.
לא אגודת העיתונאים האנמית, לא שום חקירת פרווה אחרת ובטח לא לצאת ידי חובה עם הביטוי ״חשבון נפש״. יש משטרה. אחד מאנשיה הופל בקרב קשה ואכזרי. היא זו שצריכה לחקור באופן יסודי, והיועמ״ש הוא זה שצריך ליזום, לפקח, וללוות את החקירה. הציבור זכאי לדעת מי פה היה הפושע האמיתי.
הטור פורסם ב״גלובס"