11 דורות של ילדים התחלפו מול עיניו של נסים מימון מאז החל לעבוד כמאבטח בגן ילדים. מה שלא השתנה בכל השנים הארוכות הללו הוא תלוש המשכורת שלו. ״אני 11 שנה בעבודה ומרוויח כמו אדם שהתחיל לעבוד היום״, הוא אומר. ״25.5 שקל לשעה ואין תוספת ותק״.
מימון, 58, אב לחמישה, מתגורר במושב נחם בסמוך לבית שמש ונוסע בכל בוקר לעבודה בקריית ענבים. ״אני כל הזמן מגלגל הלוואות. כשאתה במצב כזה אתה נוגע בכל החסכונות שלך, בכל אתה משתמש. מה שחסכת כל החיים שלך, את הכל אתה שובר. אין אצלנו בתי קפה או מסעדות, בילוי או סרט. אין. אנחנו מצטמצמים עם מה שיש״.
ההסכם שנחתם שלשום בין ההסתדרות לאוצר בסוגיית עובדי הקבלן לא יביא להעסקתו הישירה של מימון. אך הוא רחוק מלהיות לבד. לפי נתוני ארגון ״כוח לעובדים״, בישראל ישנם כיום כ-400 אלף אזרחים, רובם מהמגזר הציבורי, שכמו מימון, מועסקים באמצעות שיטת מיקור חוץ, או בשמם המוכר יותר: עובדי קבלן.
״ישראל היא המדינה שבה תעסוקת קבלן היא הרחבה ביותר מבין מדינות ה-OECD״, אומר יניב בר אילן מ״כוח לעובדים״. ״בערך 22% מכלל עובדי המגזר הציבורי הם עובדי קבלן -מספר שלא מתקבל על הדעת בכלל״. מדובר בעובדים משוללי זכויות, חסרי קול, שאיש אינו סופר. לא המעסיקים, ועד שלשום גם לא ממש על ידי המדינה, שנהנית משימוש נרחב בהעסקה קבלנית.
כחלון וניסנקורן לאחר ההסכם. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
״רוב השירותים החברתיים בישראל מופרטים״, אומר מרטין וילר מעמותת ״קו לעובד״. ״זה אומר רווחה, חינוך, בריאות. אישי ציבור מדברים הרבה על כמה זה רע, אז במקום לדבר על מה שלא טוב, בואו תשנו את זה. במקום להצהיר הצהרות יפות, לעתים גם חלולות, על חיזוק מעמד העובד בישראל - יש גם צעדים קונקרטיים לעשות״.
"זורקים עצם למדינה"
שלשום, כאמור, נעשה צעד ראשון בכיוון הזה. לפי הסכם שנחתם בין שר האוצר משה כחלון ליו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, ייקלטו בשירות המדינה 15 אלף עובדי קבלן, בהם עובדים סוציאליים, אחיות בבתי הספר, עובדי ניקיון בבתי חולים וסייעות. ההסכם, שהביא להסרת איום השביתה הכללית על המשק החל מהיום, קבע גם כי ישופרו תנאי העסקתם של כ-40 אלף עובדי קבלן נוספים.
אלא שבארגוני העובדים הבשורה התקבלה ברגשות מעורבים. ״אלה 15 אלף עובדים שקודם קיבלו תנאי תעסוקה פוגעניים ועכשיו יקבלו ביטחון תעסוקתי, ועל זה צריך לברך״, אומר וילר. ״מה שכן, אני חושב שזה סוג של עצם שהמדינה זורקת להסתדרות כדי להשתיק או למתן התנגדויות, ובפועל זה לא מצביע על שינוי מגמה אמיתי. כי העסקה באמצעות מיקור חוץ או קבלן זה משהו שהממשלות לדורותיהן עשו כל הזמן. אין פה איזה שינוי מהיסוד״.
״ההסכם מבטיח שילוב של עובדים, אבל זה כולל רק שני אחוזים וחצי מהעובדים בכלל״, אומר בר אילן. ״דבר כזה יכול לקרות ביום אחד, אבל היינו רוצים לראות משהו מקיף יותר. אנחנו לא חושבים שהשיטה של 'שילוב זוחל' היא השיטה הראויה. צריכה להיות שיטה עמוקה יותר של המערכת, תוכנית לאיך קולטים עובדים, ואת זה אנחנו לא רואים כאן. לא הגיוני שכל פעם נעבור את המסכת הזאת כדי שייתנו לעובדים זכויות. לא הגיוני שפעם בשנה אנחנו חוזרים אל הריטואל הזה, מכניסים את המשק לחוסר ודאות, ורק אז יש רפורמה״.
גם חברי הקואליציה הארצית להעסקה ישירה קיבלו את בשורת ההסכם בחשדנות. ״לצערנו, לא הונחה התשתית לפתרון ארוך טווח לבעיית עובדי הקבלן״, אמרו שם עם היוודע דבר ההסכם. ״אין ספק שמדובר בצעד ראשון בצמצום התופעה הבזויה של העסקה קבלנית ופוגענית, אך אין התחייבות לאיסוף מידע מקיף ואמין על אודות עובדי קבלן. אין הגדרת מקצועות שבהם אסור יהיה להעסיק בצורה ישירה או עקיפה עובדי קבלן או תוכנית אופרטיבית רצינית לצמצום התופעה במשרדי הממשלה והרשויות המקומיות״.
"אין ביטחון״
בתחום ההוראה הבעיה חמורה במיוחד. זה מתחיל בהיעדר אומדן מדויק של עובדי הקבלן המועסקים בעקיפין על ידי משרד החינוך. ״כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו מפוטר בכל רגע נתון״, אומרת טלילה אילון, מורה לאנגלית בתוכנית היל״ה לבני נוער נושרים. תוכנית הלימוד כולה מופרטת על ידי מכרז שמשרד החינוך מוציא כל כמה שנים, וככזו היא משתנה עם כל מכרז חדש. ״עד לפני שלוש שנים היינו מקבלים משכורת לפי שעה״, היא מספרת. ״וגם זה רק בשעות שבהן הגיעו נערים ללמוד. זאת אומרת, אם לא הגיעו תלמידים, לא היית מקבל תשלום, גם אם הגעת. בחופשות של משרד החינוך לא קיבלנו תשלום בכל מקרה״.
ההסכם בין ההסתדרות והאוצר לא משנה את מצבה של אילון. למעשה, הוא לא הופך אף מורה עובד קבלן לכזה שמועסק באופן ישיר על ידי המדינה. היא מתנחמת בעובדה שבעקבות מאבק פרטי שהיא וחבריה לתוכנית היל״ה ניהלו בסיוע ״כוח לעובדים״, תנאי ההעסקה שלה שופרו. את גזרת עבודת הקבלן גם הם לא הצליחו להסיר. ״כל פרק זמן מסוים המכרז מסתיים, ואני והמורים האחרים צריכים לחכות לראות מה יעשו איתנו״, אומרת אילון. ״לראות אם יוציאו מכרז חדש עם תנאי העסקה חדשים, אם המעסיק שלנו ישתנה, או אם בכלל הוא ירצה לקחת אותנו למכרז החדש. אין לנו שום ביטחון״.
הבשורה על אי השינוי במעמדם של רוב עובדי הקבלן בזמן הקרוב - לפי ההסכם, ההסתדרות לא תוכל לקיים שביתות בגין הסוגיה הזו עד סוף 2016 - היא חדשות רעות במיוחד לא', מאבטחת בבית ספר בירושלים, עובדת קבלן, שבקרוב תהפוך בעצמה למורה. כמו שזה נראה כרגע, הסיכוי שתישאר עובדת קבלן גם בכובעה החדש כמורה הוא גבוה. ״ביולי-אוגוסט המצב קשה במיוחד״, היא אומרת, ״כי יש תקנים רק לשעות מסוימות, אז זה אומר שאין עבודה להרבה מאבטחים. אם יש, אז השכר מאוד זעום. הוא מתקזז בחצי לעומת מה שקורה במהלך השנה - כי היקף העבודה והמשרה מצטמקים לכלום״.
נסים מימון. צילום: אלבום פרטי
בשלוש השנים שבהן עבדה כמאבטחת של משרד החינוך משכורתה הזעומה ממילא של א' עלתה ב-50 אגורות בלבד. היא מתנחמת בכך שלפחות אין לה משפחה לפרנס: ״אני חושבת על אנשים שהם בגיל של אבא שלי, ואני לא יודעת איך הם מסכימים לזה. אבל איזו ברירה יש להם״.
נסים מימון למד על בשרו כי היא צודקת. ״כעובד משרד החינוך והמשטרה, בחודשי הקיץ מוסדות חינוך סגורים, אז לנו אין עבודה״, הוא מספר. ״אנחנו נאלצים ללכת לחתום בלשכה, לקחת כאילו חופשה ללא תשלום. מקבלים החזר מהביטוח הלאומי, אבל זה יוצא רק 75% מהמשכורת ביולי-אוגוסט. זה גם אומר שבחודשיים האלה אין קרנות פנסיה, השתלמות, ההבראה נפגעת, ימי החופש נפגעים״.
לטענתו של וילר, השינוי יחול רק כאשר ״מקבלי ההחלטות ישנו את המדיניות שלהם בנושא הזה בצורה אמיתית ועמוקה״.
אבל א' לא אופטימית. ״אף אחד לא לוקח אחריות על התנאים הסוציאליים שלנו, על התנאים הפיזיים שלנו״, היא אומרת בתסכול.