טוביה צפיר נזכר במוטי קירשנבאום ז"ל.
כששמעתי על מותו הפתאומי של מוטי, חצי שעה לא ידעתי איפה אני נמצא. רק לפני שלושה שבועות נפגשתי איתו ועם כותבי "ניקוי ראש", אפרים סידון וב' מיכאל. כצעיר ברוחו, מוטי נענה לאתגר לצאת בהפקה חדשה. תכננו להיפגש אחרי החגים.
מוטי ואני התראינו לראשונה ב־1970 כשהוא ליהק את "לא הכל עובר", תוכנית הסאטירה הראשונה של ערוץ 1. זו הייתה פגישה מוזרה שבה הוא תהה על קנקני ורק שאל שאלות ולא בחן אותי. בעבודה על התוכנית, בגילו הצעיר, בנוסף לחכמה שלו ולהומור שבו התברך, כבר הייתה לו נוכחות כריזמטית. זה יצר אצלנו מיד תחושה שהוא המפקד.
ב"לא הכל עובר" היו 12 תוכניות, מדי שישי בערב. הסאטירה שבה הייתה נועזת לא פחות מב"ניקוי ראש", שבאה אחריה ועשתה הרבה רעש. הממשלה עמדה על קצות האצבעות נגדה, וראש הממשלה, גולדה מאיר, דרשה לסגור את התוכנית. כדי שהיא לא תעשה את הצעד הזה, כפי שסיפר לי מוטי, הוא עצמו הוריד את התוכנית וחיכה לשעת הכושר לחזור.
זו הגיעה עם המחאה הגדולה בעקבות מלחמת יום הכיפורים, כשיצר את "ניקוי ראש". תחילה, העובדים בבניין הטלוויזיה לא היו מוכנים לעבוד יותר מארבע שעות במשמרת. רצו להחתים שעון וללכת הביתה. אבל כשהסתמנה ההצלחה, כולם התגייסו לעניין, בהרגשה שהם מטים שכם למשהו חלוצי. אנחנו, שחקני התוכנית, עבדנו למענה סביב השעון.
מוטי ביים אותי גם מחוץ לטלוויזיה. תחילה בהצגת הבידור "ערוץ שתיים" ולאחר מכן ב"יורדים על השבוע" וב"תולדות עם ישראל, השלמות ותיקונים". הוא התגלה כבמאי מיוחד. כינה את עצמו במאי בשיטת קוקוס. סמך על השחקנים ועל החכמה שלו, שהייתה שווה זהב.
אני כבר מתגעגע למוטי. הוא היה בשבילי דמות אב, אהבתי אותו מאוד. הליכתו קשה לי כמו לאבד אבא.