בגלל הלילה ההוא: הרופא שטיפל ברבין מספר על הרגעים האחרונים

“כרופא בבית חולים אתה יודע שהחיים מביאים מחלות, פציעות ודברים שאנשים לא מצפים להם בתחילת היום”, הסביר פרופ' קלאוזנר. “ההלם היה שאתה מטפל באדם אהוב ומוערך, אבל אתה עדיין פועל כאיש מקצוע. חושב כל הדרך האם כולם ערוכים, נכנס ללהט של גיוס מקסימלי כדי לנסות ולהציל חיים, ובשוליים מבין שזאת טרגדיה נוראה”.
 

“זה היה נשמע קיצוני ביותר. קיבלתי דיווח מפרופ' מוטי גוטמן, שהיה אז סגני, ומפרופ' יורם קלוגר, שניהל את מערך הטראומה. היה ברור שזה מאבק נואש על החיים, ובמידה רבה מהרגע הראשון זה היה נראה די אבוד”.

פרופ' קלאוזנר הגיע לחדר הניתוח תוך 12 דקות. “המקום היה מלא בצוותים, האנשים הכי בכירים”, הוא מספר. “לא רצו לוותר. סירבו להפסיק את תהליך ההחייאה גם כשהיה ברור שאין סיכוי. למעשה היה צריך לקחת פיקוד ולהגיד שזה נגמר. אנשים ישבו ובכו”.

איך נראה האירוע ממרחק 20 שנה?

"האירוע חקוק וחרות גם במוח וגם בלב. הוא משפיע עד היום לצערי על החברה שלנו. ראיתי ברבין איש שהייתה בו תקווה”