הדס שטייף מתגוננת: "אומרים שאני ציידת, אבל אני דווקא זהירה"

"אני מכבדת רומנים", אומרת הדס שטייף, כתבת המשטרה הוותיקה של גלי צה"ל. “אם לאדם יש אהבה, וזה לא פוגע באף אחד, זה עניין של המצפון שלו וזה עניינו הפרטי, אז למה זה צריך להפריע למישהו? זה עניין לציבור כשזה ניצול מרות והטרדה. אם הייתי יודעת שלסילבן שלום יש רומן מהצד, לא הייתי עושה עם זה כלום".

בשנים האחרונות הציבה את עצמה שטייף בחזית המאבק נגד הטרדות מיניות ונודעה בזכות מלחמתה הבלתי נלאית בעברייני מין. בין היתר, שטייף הייתה בין נשות התקשורת שאספו עדויות על הטרדה מינית לכאורה מצד איש התקשורת עמנואל רוזן, שבגינן עזב את תפקידיו בתקשורת ונפתחה חקירה נגדו. זו בינתיים נסגרה מחוסר ראיות. שטייף ספגה ביקורת כבדה בפרשה לאחר שכינתה את רוזן “אנס" בטרם התקבלה בכלל החלטה בעניינו, ולא פעם טענו כלפיה וכלפי שותפותיה כי הן מנהלת ציד מכשפות.

הפרשה האחרונה שבגינה עלתה שטייף לכותרות היא פרשת סילבן שלום. שטייף חשפה את הפרשה במרץ 2014, והייתה זו שליוותה את המתלוננת מ' בהגשת התלונה נגד שלום במשטרה ובבדיקות הפוליגרף. החודש, לאחר הפרסום ב"הארץ" על עדותה של עובדת לשעבר של שלום נגדו, חשפה שטייף עדויות חדשות נגד שלום בפרשה. הגילויים החדשים הובילו בסופו של דבר לפרישתו של שלום מהפוליטיקה ולפתיחת חקירה נגדו. שטייף אף דיווחה כי אחת הנשים שלכאורה הוטרדו מינית על ידיו היא חברת כנסת מכהנת.

לא פעם שילמה שטייף מחיר אישי על הבחירה להיות מזוהה עם המאבק הזה ולהוביל אותו. “זה גורם לאנשים להיכנס בי", היא אומרת כעת, “ומי שנכנס בי זה או מישהו שחושש שזה יגיע אליו, או מקורבים. זה המחיר שלי, וזה לא מרתיע אותי. אני חושבת שכדי לעשות שינוי את צריכה גם להעמיד את עצמך למטרת חצים. זה לא מפריע לי בכלל".

בכלל?
“אולי בהתחלה התרגשתי מזה, אבל היום לא. כשאמרתי בפרשת עמנואל רוזן שהוא אנס, לא לכאורה ולא על פי החשד, ושיתבע אותי, כולם נכנסו בי: מי אני ומה אני ומה היא חושבת שהיא שופטת. ואני התעקשתי. נשים עוברות תופת, נפגשתי איתן אחת־אחת. זו הדרך היחידה. ועובדה שלא תבעו אותי, אבל קרה משהו אחר: תא העיתונאיות נעמד לצדי. היום יש עמדה ציבורית שאנשים שנטענות כלפיהם טענות מהסוג הזה לא יהיו בצנטרום של מובילי דעת קהל ומנהיגים. זה עשה את שלו. הראיה היא שעמנואל רוזן לא חזר למרכז הבמה התקשורתית. כלי התקשורת החליטו על זה לבד. ואת אייל גולן חלק מהקהל שלו מחרים, אין לנו נשיא מטרידן, וסילבן שלום הלך הביתה".

אבל התיק נגד רוזן, למשל, נסגר מחוסר ראיות. גם התיק של אייל גולן נסגר.
“התיק של רוזן נסגר משום שהעדויות לא הגיעו בזמן וחל חוק התיישנות, ונשים שזה קורה להן היום לא יעידו".

למה?
“כי זה לא קל. כמו בפרשת סילבן שלום, כל אחת חוששת למקום עבודתה וששמה יפורסם ויוקיעו אותה כמו שעשו לי ולמ'. לא לכל אחת יש תעצומות נפש. ואם אני צריכה לקחת על הכתפיים שלי את אלה ששותקות, אז מה".

“זאב בעור כבש"

שטייף, ילידת 1956, נולדה בקיבוץ חוקוק וגדלה בדימונה. היא עובדת כעיתונאית בגלי צה"ל מאז 1989. היא נשואה בשנית, אם לשניים. “הייתי ילדה יפה מאוד, אבל הייתי דיסלקטית עם הפרעות קשב וריכוז, ואז לא ידעו מה זה", היא מספרת. “זה היה סבל נורא, כי הייתי תלמידה מצטיינת, אבל זה עלה לי בדמים, וכשאת נלחמת כל החיים, את הופכת ללוחמת". על הבחירה לעסוק דווקא בעיתונות היא אומרת: "קיבלתי מתנה - מקצוע שבו אני יכולה להזיז דברים. קיבלתי זכות גדולה לעשות את מה שאני עושה, ויש לי תמיכה מצד חברות מסביבי ומצד תא העיתונאיות".

נושא ההטרדות המיניות לא זר לשטייף גם באופן אישי, והיא כבר סיפרה בעבר כי בעצמה עברה הטרדות מיניות. "עברתי מגיל 14 הטרדות מיניות בלי סוף ונלחמתי", היא מספרת. "ביום שהטרידו אותי לא הגעתי לשם פעם שנייה, וביום שקצינים בצבא הטרידו אותי, הם חטפו ואפילו העמידו אותי לדין על העלבת קצין. אף אחד לא פגע בי בשנים האחרונות".

בתוך כל גבר מסתתר מטרידן?
"לא. גברים שואלים אותי מה ההבדל בין להתחיל עם אישה ובין הטרדה. יש בלבול, עוד לא למדנו את הנושא כחברה".

מתי זו הטרדה?
"הטרדה מתרחשת כשאישה אומרת לא, כשהיא מרגישה לא נוח. מהרגע שאתה מתעלם משפת הגוף ומאמירתה הברורה - אתה הופך למטרידן. כשמישהו מלחש לך באוזן, ואת מסיטה את הראש. שפת הגוף היא ברורה. אנחנו חיים עדיין בעידן שוביניסטי. רוב העורכים או מנהלי החברות, למשל, הם גברים, והם אלה שקובעים את מעמד האישה".

מניסיונך, מהו הפרופיל של מטריד מינית?
"אני מזהה אותם לפי המבט בעיניים. זו אינטואיציה, ואני אף פעם לא טועה. כמי שהייתה טרף, אני מזהה טורפים. אני רואה את עור הכבש ואת הזאב שבתוכו. חייבים להודות שהיו גם נשים שבאו להתלונן על הטרדות מיניות וידעתי שהן משקרות. אני מזהה שפה של מוטרדות מיניות. כשהמניע של אישה לבוא אלי הוא נקמה בגבר, והיא לא מדברת על כאבה, זה מעורר אצלי חשד. אישה שעברה הטרדה מתייחסת אל עצמה, לא אל הצד התוקף".

היו מקרים שבהם טעית?
"אני אוהבת את הקטע של לנקות. אני מגדירה את עצמי כפועלת עם מטאטא ביד, ואני אומרת: מתחת לכל אבן יש הרבה נמלים. אז הרמתי אבן אחת, לא את כולן. עד היום אני לא זוכרת שעשיתי עוול, אולי אני לא יודעת. בנושא הטרדות מיניות - לא. יש הרבה גברים לא מפורסמים שיושבים בכלא שלחמתי נגדם, כמו בעל משרד כוח אדם שהביא נשים ממרוקו לטפל בקשישים ובדרך אנס אותן. והיה מורה שנהג לאנוס ילדים כאשר הוא שם סם אונס במשקה שלהם".

אחד המקרים הנוספים שבהם שטייף הייתה מעורבת הוא זה של רוני גלילי, בעל מועדון בתל אביב, שהורשע ב־2010 באונס של שתי נשים ובביצוע מעשים מגונים בהן. “אף אחד לא עשה ממני אז גיבורה ולוחמת כי אלו היו אנשים לא חשובים בעיני הציבור", היא אומרת כעת. “אבל אני הייתי שם. שמו עלי פוקוס רק ברגע שחשפתי מפורסמים, אבל בעיני אותו בעל משרד כוח אדם הוא סיפור יותר גדול מסילבן".

האם הבעיה בעינייך, בין היתר, היא בטיפול המשטרתי בהטרדה מינית?
"תעודת העניות היא לחוק. המשטרה דווקא עשתה כמה צעדים קדימה בתחום, למשל בקביעת תקנון שלפיו נשים יחקרו נשים בנושא הטרדות מיניות. ברור שהחוקרת לא תמיד משדרת אמפתיה לנחקרת. זה קרה לי לפני שבועיים, כאשר נחקרת סיפרה לי שהחוקרת שחקרה אותה הייתה לא נחמדה ולא האמינה לה. הבעיה היא ברמת החוק. חוק ההתיישנות הוא מאוד בעייתי, כי הרבה נשים מודות בפני עצמן שהן נאנסו אחרי הרבה מאוד שנים, לוקח להן זמן, ואז מופעל חוק התיישנות כמו זה שחל על מ' מפרשת סילבן שלום. לקח למ' הרבה זמן להתחזק, כולל נשים בכנסת שלא חושפות את עובדת היותן קורבנות לאלימות מינית. נשים לא רוצות להיתפס כטראבל מייקריות".

ולך לא אכפת?
"לא אכפת לי איך יתייחסו אלי, מה ידברו עלי. בסוף הדרך שלי כעיתונאית אני רוצה להגיד שעשיתי משהו קטן, וזה הדבר היחיד שעומד בעיני. זה אש בעצמותי. כל פגיעה בילדים, בקשישים, בנשים מכל סוג - הוא משהו שאני לא עומדת בפניו".

היו איומים על חייך?
"חטפתי איומים על חיי בלי סוף. גלגלי המכונית שלי ראו הרבה סכינים ודקירות. אז מה? לא מפחיד אותי. אני את הפחד השארתי מאחור לפני הרבה שנים".

מאיפה זה מגיע?
"אולי מתוך ההבנה שאם אדם עושה מה שהוא רוצה וצריך, שום דבר לא יקרה לו".

"אביר עם חרב"

לטענת שטייף, למרות התדמית שדבקה בה, אין לה רתיעה מגברים באשר הם. "אין לי שום הסתייגות מגברים", היא אומרת כעת. "יש לי המון חברים גברים שמחזקים אותי".

כשאת עולה על סיפור גדול, את שמחה שמחת עשייה עיתונאית, או אבלה?
“בימים אלו על שולחני עומדות שתי פרשות גדולות שאני עובדת עליהן בשקט. חוץ ממפקד גלי צה"ל וחבר טוב שלי, איש לא יודע על זה. התהליך ארוך וכואב, והשמחה היא בסוף, כשהתהליך נגמר בתיקון עוול. אני לא שמחה שסילבן הלך הביתה, כן מדאיג אותי נורא שאנשים בעלי השפעה נמצאים שם. אולי כשהייתי צעירה הייתי שמחה, אבל היום זה לא משמח אותי. אני פשוט הולכת לישון כשיש בי עצב אמיתי. כשאנשים ונשים בוטחים בי, זה משמח אותי. אני לא מועלת באמון שלהם. אני הולכת בקצב שלהם. הייתה מישהי, למשל, שלפני שהיא פנתה אלי, היא פנתה לעיתונאית אחרת, שהתלהבה מהסיפור. אבל אותה אישה הרגישה שזה לא זה ובאה אלי, ואני בניגוד לעיתונאית אמרתי לה: לא מפרסמים, צריך עוד. אבל כשהיא פנתה אל העיתונאית הראשונה ואמרה לה שהיא לא מעוניינת לחשוף את סיפורה, העיתונאית ההיא צרחה עליה. היא אמרה לי שהיא הרגישה שאונסים אותה בפעם השנייה. בעיני זה חמור שמקליטים נפגעת ועושים מזה סיפור ללא אישורה. אם הייתי משתמשת בקבצים שיש על שולחני, הייתי מטלטלת מדינה שלמה. אז כשאומרים שאני ציידת, אני יודעת שזה לא נכון. אני זהירה. חודש וחצי לקח לי לפרסם את פרשת סילבן שלום. רק כשהיועץ המשפטי לממשלה נתן אוקיי לזמן את סילבן לחקירה, זה פורסם".

סילבן או ג'ודי ניסו לדבר איתך?
"ג'ודי שלחה אלי כל מיני מקורבים באופן עקיף. אני מרחמת עליה".

את חושבת שהיא ידעה על מעשיו לכאורה של בעלה?
"אני יודעת שהיא ידעה, כי חלק מהעדויות הן לגבי זה שהקורבנות שלו אמרו לה".

ועדיין היא נשארה איתו ושתקה?
"כן, וכבר היו דברים מעולם. ואני לא נכנסת לשיקולים הזוגיים שלהם, זה לא מענייני, ואני גם לא שופטת. כל אחד איך שהוא מרגיש בבוץ שלו. אני חושבת שזו חוצפה מצד כל אחד מאיתנו לשפוט אותה. אף אחד לא יודע איך הם חיים, מה עובר עליה. מי שמתערב וכותב דברים נגדה - זו חוצפה. זה העניין שלה".

איך תנהגי אם אדם שאת מעריצה יתגלה כעבריין מין?
"אכנס בו. היה איש ידוע שנשים פחדו להגיש נגדו תלונות, ואני דיברתי איתו, והוא התחנן על חייו והודה והתנצל והאמנתי לו ולא פרסמתי מעולם".

האם ייתכן שאין איש בעל השפעה שחף מעוול כלשהו?
"אסור לנו להגיד את זה, כי אנחנו לא יודעים", שטייף אומרת בנחרצות, אך מיד מוסיפה: "בשבוע שעבר הרציתי בפני קבוצה של מבוגרים, ובסוף ההרצאה ניגשה אלי אישה מטופחת כבת 80 ולחשה לי באוזן איך בכיר בממשלה ניסה לאנוס אותה לפני הרבה שנים, ובעלה ידע ולא היה מה לעשות. היא סיפרה לי מה זה עשה לה".

ההתגייסות שלך לנושא ההטרדות המיניות לא באה על חשבון עיסוק בנושאים פליליים אחרים?
"ממש לא, זה הנושא המפורסם, אבל אני כבר חצי שנה עוסקת בפועלי בניין שנופלים ונפגעים, גם בשופטים שעושים עוול למי שמולם. שלושה שופטים איבדו את כיסאם בגלל העבודה שלי. אני לא מזניחה שום דבר, אפילו לא את הגנבים הקטנים היומיומיים".

איך את מרגישה כאישה בתפקיד כתבת משטרה?
"ההיסטוריה מלמדת שנשים ככתבות משטרה לא מחזיקות מעמד, הן פורשות. אני לא. גם בגלל אופיי, וגם כי זה הדבר היחיד שמעניין אותי בעשייה. אין לי שום רצון להגיש תוכנית או להיות כתבת טלוויזיה. הרדיו זה אני - העכשוויות, וזה שלא רואים אותי. אני מגיעה לטלוויזיה כשיש סיפורים גדולים, כפרשנית, אבל זהו. לצעירים זה חשוב, רוצים להיות מפורסמים, אותי זה לא מעניין".

יש לך בכלל זמן פנוי לתחביבים?
"אני מציירת, מפסלת, כותבת. אני הכי רומנטית, אוהבת סרטים רומנטיים, ספרים, אגדות, חולה על מדע בדיוני. כשאני רוצה לנוח אני רואה אגדות ילדים. זה הכיף הכי גדול שלי. העולם שלי בתור ילדה היה להיות נסיכה, כמו הרבה ילדות, אבל אני צריכה אביר עם חרב".

מליאם הפקות המייצגת את אייל גולן נמסר בתגובה: "מיד לאחר שעם ישראל, פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל הבינו שאייל גולן חף מכל פשע, והמתלוננות העידו עדות שקר, הקהל חזר בהמוניו להופעותיו. אייל גולן עומד בשיא השיאים בשנת 2015 בהופעות הגדולות ביותר במדינת ישראל".

עמנואל רוזן וג'ודי ניר מוזס בחרו לא להגיב לכתבה.