הנרצחת מהפיגוע בעתניאל "לא נתנה לאף אחד לחשוב בשבילה"

אנשים רבים נחשפו ביומיים האחרונים לסיפורה הייחודי של דפנה מאיר, אם לשישה, שניים מהם ילדי אומנה, וגם אחות בסורוקה ומטפלת ברפואה טבעית, שנרצחה שלשום בידי מחבל בפתח ביתה בעתניאל שבדרום הר חברון. מאיר בת ה־39, שנאבקה במחבל והגנה בגופה על ילדיה, הייתה פורצת דרך גם בחייה, ניהלה בלוג בשם "דרך נשים" בנושא פוריות ומיניות האישה וסייעה רבות לנשים בתחום, לא פעם למרות הביקורת החריפה שספגה מגורמים שמרניים במגזר.

"דפנה כתבה כמה מאמרים ונתנה אלפי תשובות באתר 'קולך' לשאלות הקשורות בפריון ומיניות", מספרת רותי פויכטוונגר, המנכ"לית הפורשת של "קולך", פורום לנשים דתיות פמיניסטיות. "היא, למשל, התנגדה לגלולות בגלל השפעות ההורמונים על מכלול הבריאות הפיזית והעלתה מודעות לאמצעים אחרים. אני זוכרת תשובה שהעניקה וזכתה לעניין בנושא אוננות נשים. היה לה כישרון נפלא לדבר על סוגיות שהן טאבו ושאין מקום לדבר עליהן אפילו בעולם החילוני. היא הצליחה לדבר ישיר, נקי ומדויק. היה לה קול מיוחד בעניין הזה, וזה מרענן מאוד. היא הלכה בדרכה, אמרה כל דבר שחשבה בצורה יפה וברורה. זה המקום שהיא הביאה לידי ביטוי ב'קולך': את הדיבור הישיר. הבלוג שלה עורר המון עניין, אהבו לשאול אותה והיא ענתה בהמון אהבה ובמילים מחבבות כאלה. תמיד איחלה הצלחה. הייתה בה המון אמפתיה. היא לא העניקה תשובות טכניות, אלא תחושה שאכפת לה. לא היה בה פחד, וכשהיא חשבה שצריך לדבר על משהו, היא עשתה זאת בדרך עדינה ורגישה. דף השאלות ותשובות שלה היה הכי פופולרי כי יש חוסר בידע אמין".

"הרצון לשנות בער בה"

אחת הסוגיות המרכזיות שבהן פעלה מאיר הייתה סוגיית העקרות ההלכתית, מצב שבו אישה יהודייה בריאה בעלת מחזור קצר או דימום ארוך אינה יכולה להרות בשל קיום הלכות נידה, שכוללות החמרה על הציווי במקרא וקבעו מינימום של חמישה ימים לזמן הווסת ועוד שבעה ימים נוספים לפרישות מקיום יחסי מין, המכונים "ימי ליבון". הלכות הנידה המחמירות הללו מכונות חומרא דרבי זירא. אף שעל פי דין תורה אישה נחשבת נידה רק שבוע מתחילת הווסת, מרבית הנשים השומרות נידה נוקטות היום בגישה המחמירה יותר וממתינות גם שבוע לאחר סיום הווסת.

עקרה הלכתית היא אישה שזמן הביוץ שלה (כלומר הזמן שבו היא יכולה להתעבר) חל בשבעת ימי הליבון שאחרי הווסת, ובהם לפי ההחמרה אין לקיים יחסי מין, כך שהיכולת של אותה אישה להיכנס להריון היא אפסית. אלא שלמרבה האירוניה, מי ששומרת נידה על פי גזרת רבי זירא, ובכך מונעת הריון, עוברת על המצווה הראשונה בתורה - מצוות פרו ורבו.

על פי הערכות, אחת מכל ארבע עקרות היא עקרה הלכתית. הלכות הנידה המחמירות הללו, שמעוררות פולמוס בציבור הדתי, הן אויב שקט שפוגע כמעט בכל משפחה שומרת מצוות כי הביוץ אצל נשים רבות "נודד" ולפעמים חל לפני הטבילה, ולכן הרבה מאוד מחזורים הם "מחזורים עקרים" (על פי אחד המחקרים, מדובר ב־22%). בנוסף לכך, יכולות לעבור שנים עד שנשים וגברים יזהו את הבעיה ואת מקורה.

על פי רוב, מכונים דתיים לפתרון בעיות פוריות יתמודדו עם הקושי על ידי כך שימליצו לאישה לקחת הורמונים כדי לאחר את זמן הביוץ. אלא שהורמונים אלו עלולים להעלות את הסיכון לסרטן השחלות, הרחם או השד כאשר נוטלים אותם ללא בעיה רפואית.

מאיר הייתה מודעת לקושי סביב הסוגיה הזאת ופעלה רבות כדי לשנותה. באתר "קולך" מופיעות חלופות מכתבים שלה בנושא עם גורמים רפואיים והלכתיים. מדבריה עולה הרצון לחולל שינוי מהותי של "התרת נדרים כללית", כך שלא כל זוג שיש לו בעיה יעשה דין לעצמו. היא גם חלילה לא קוראת למרד במוסדות ההלכה התורניים. "יוצא לי לטפל בנשים עם עקרות הלכתית, וזה כואב לי מאוד", כתבה מאיר בעבר ברשת. "אני יודעת מה הסיכון שבו הן נמצאות, כאשר המטרה להביא ילד לעולם בטהרה, ולהיות בקונצנזוס ההלכתי והחברתי, מקדשת את כל האמצעים, כלומר מעמידה את בריאותן כקורבן אפשרי. זהו מצב מתסכל מאוד עבורי, אף שלא זכיתי להיות בו. גם אני שותפה להעלאת הנושא לסדר היום הציבורי ומגלה מדי יום שנשים כלל אינן יודעות ששבעה ימים נקיים אינם מדין התורה. עם זאת, אני מאמינה שהשינוי שיבוא מאיתנו, הנשים, יבוא בצורה הטובה ביותר באופן ציבורי. עוד אני מאמינה שאם הרבה רופאים יסרבו לשתף פעולה עם המצב הזה ויסרבו לטפל בעקרות הלכתית על ידי תרופות, הלחץ על הרבנים הרדומים יגבר, והם ייאלצו לחשוב ביחד על פתרון.

"אני טוענת שזהו עניין ציבורי, ויש מקום לדרוש מרבני כל המגזרים לדאוג להתרת נדרים ציבורית", כתבה עוד מאיר. "מאז התחברתי לנושא לפני כמה שנים, גיליתי שיש נשים שאינן סופרות שבעה ימים נקיים, ויש נשים שכלל לא למדו בהדרכה לחתונה על בדיקות (ובהן גם חרדיות)".

"דפנה הייתה דוגמה לבחורה שמחויבת להלכה, שלאט־לאט מפנימה שיש תהליכים שמחויבים לקרות בתחום ההלכתי של כל מה שבינו לבינה", מספר ד"ר דניאל רוזנק, רופא נשים בכיר בהדסה הר הצופים, שעמו הייתה מאיר בקשר מכתבים בנושא הזה ממש. "היא הייתה אמיצה, פורצת דרך, ועם זאת דתייה אורתודוקסית לחלוטין. היא לא נתנה לשבלונות להשתלט עליה. היא הייתה בודקת הכל בעצמה ולא נותנת לאחרים לחשוב בשבילה. בער בה הרצון לשינוי".

בלי תחושת קיפוח

כאחות המתמחה בפוריות, מאיר עזרה לנשים רבות להביא ילד לעולם. "אני מלמדת נשים לזהות את מצב הפוריות שלהן באופן יומיומי, על ידי מעקב אחר ההפרשות הטבעיות, מצב צוואר הרחם וחום הגוף", העידה על עצמה מאיר באחד מפרסומיה באתר "קולך".

בבלוג שלה מאיר לא התעסקה רק בסוגיה של עקרות הלכתית, אלא העזה לגעת בשלל סוגיות שבמגזר הדתי לרוב מעדיפים להצניע. כך למשל, מאיר כתבה מאמר שעוסק בשימוש באמצעי מניעה ופורש את היתרונות והחסרונות של כל אחד. במאמר זה היא אף מעזה לכתוב ש"האחריות על בריאותנו נמצאת בידינו, ולא בידי הרב או הרופא. אם לא חקרנו מספיק בכוחות עצמנו, לא נוכל לבוא בטענות כלפי הרב, שנתן לנו את הפסיקה ההלכתית על פי דעתו והבנתו, חינם בדרך כלל, אחרי שאנו פנינו אליו לשאול בעצתו".

בין היתר, עסקה מאיר גם בסוגיות כמו דיכאון אצל נשים, שימוש בתרופות פסיכיאטריות, חיסונים נגד סרטן צוואר הרחם ועוד. כמו כן, היא סיפקה תשובות לשאלות בנושאים כמו שפיכה מוקדמת, הסרת שיער ערווה, קרום הבתולין והימנעות ממין בעקבות טראומה מינית - שלרוב נחשבים לטאבו במגזר.

"דפנה נכנסה לתחום דרך השיטה הטבעית, שיטה שקשורה למניעה ופריון שבעצם עוזרת לנשים לא להשתמש באמצעים הורמונליים לתכנון המשפחה", סיפרה שלומית קופלנד, חברתה של מאיר מעתניאל. "דפנה עברה הכשרה בנושא, ומשם התחילה כל ההתעסקות שלה בתחום ההדרכה וליווי נשים. כמו כל דבר, גם זה הפך לג'וק שלה והיא הלכה איתו עד הסוף. כל הנושא פחות מדובר בחברה הסרוגה. לפני 12 שנה, כשהיא נכנסה לתחום, הנושא הזה בכלל לא היה מדובר, ונשים עם קשיים ושאלות נאלצו ללכת לרב גבר, שזה מעמד לא נעים בשאלות אינטימיות. לא שמעתי את דפנה מדברת על קיפוח של נשים, ובפועל היה לה חשוב שלנשים תהיה בחירה. היא עסקה בכך, אבל לא דיברה בצורה לוחמנית או קורבנית. היא עסקה בהעצמת נשים ממקום לא ממורמר, זו הדרך שחוויתי אותה. גם אני, שעובדת בתחום הטיפולי, כשהתייעצתי איתה על נשים שנתקלות בקשיים, זכיתי להתייחסות עניינית. הלהט האידיאולוגי לא היה ממקום פמיניסטי, אלא מההתייחסות שלה לחיים. היא התעסקה גם בנושאים אחרים, למשל אופנה לנשים דתיות, ותכננה להוציא קו אופנה ייחודי כדי שנשים דתיות יוכלו ליהנות מבגדים כמו כל אישה". 

בהכנת הכתבה השתתפה גלית עדות