שלושה חודשים חלפו מאז נרצחה הדר כהן, לוחמת משמר הגבול בפיגוע דקירה וירי שאירע בשער שכם. הבוקר (שלישי), עופר, אביה של הדר ז"ל, התראיין בגלי צה"ל וסיפר על בחירתה ללכת לשירות קרבי ועל ההתמודדות עם האובדן.



"בגיל 16 היא כבר אמרה לנו שהיא רוצה להיות עם סרט ירוק, להיות לוחמת. היא אמרה לי, 'אבא אני לא רוצה להיות ג'ובניקית, לעשות קפה למפקד, אני רוצה לתרום למדינה'. זה היה רצון אישי שלה, היא הרגישה שהיא צריכה לתרום". לדבריו הוא תמך בהחלטתה: "אמרתי לה שתלך על זה אם היא חושבת שזה מתאים לה. היא עברה את כל המבחנים והמבדקים והתקבלה למג"ב".



"המסעות היו קשים, הטרטורים היו קשים והיו רגעי שבירה שהיא הייתה מתקשרת", הוא סיפר, "אבל הייתה בינינו מילת קוד, 'תהיי חזקה". אמרתי לה שבזמן שקשה לה שתזכור את המילים שלי "תהיי חזקה". גם הייתה תקופה שהיו לה כאבים חזקים ברגל, אמרתי לה שתלך לרופא בבסיס ותסביר שקשה לה והיא אמרה 'לא, נראה לך שאני כמו כל החיילות שהוציאו גימלים? אני לא רוצה להפסיד חומר' והיא המשיכה עם הכאבים, הייתה מורעלת".



"הייתה לי הרגשה שהיא נפצעה"


כשנשאל אם הוא חשש שיקרה לה משהו אמר: "לא חשבתי עד כדי כך על הסכנה אבל כשהיא אמרה לי ערב לפני שהיא יוצאת למחרת לשער שכם, אז אמרתי לה ששער שכם זה משחק אחר לגמרי. 'תשימי לב, זה לא צחוק, תסתכלי אחורה וקדימה' והיא אמרה שיהיה בסדר". עופר סיפר כי כשהאירוע קרה הוא היה בעבודה וקרא באתרי האינטרנט שלוחמות מג"ב נפצעו, "הייתה לי הרגשה חזקה, ידעתי שהיא בין הפגועות בשטח ומיד התחילו שיחות טלפון שלי ושל אשתי להשיג את המפקדת שלה והיא לא ענתה. הזמן חלף ואמרתי שבטח כבר הודיעו למשפחות אז הייתי רגוע, עד שקיבלתי את ההודעה מאשתי שהילדה הגדולה התקשרה להגיד שיש אנשי מג"ב נמצאים אצלנו בבית".



"זו הייתה מכה, מהלומה מאוד חזקה על הראש. באותו הרגע אתה לא יודע מה לעשות" שיתף אביה של הדר. "אני יודע שהיא הייתה אמיצה, היא תמיד עודדה את החברות שהיה להן קשה, תמיד תמכה בהן. היא יזמה את הבדיקה של שלושת המחבלים כדי לראות מה קורה איתם, הם היו נראים לה חשודים. באותו הרגע אחד מהם הוציא סכין והתחיל לדקור את חברתה והדר לא היססה לשנייה ונטרלה אותו ואז הגיע מחבל שלישי מאחורי הדר וירה בה. היא הצילה בצורה ודאית את החברה שלה, ב-100 אחוז, גם לפי מה שמספרת החברה. לפי מה שראיתי בפנים שלה זו ממש הייתה שחיטה, הוא לא ריחם עליה, שיחק עם הסכין על כל הפנים שלה".



על כך שזהו יום זיכרון ראשון ללא בתו הדר: "אני כל שנה מסתכל בטלוויזיה ורואה את המשפחות וכל שנה אני אומר כמה קשה להן והשנה נכנסתי למשבצת הזו וזה מאוד קשה, מאוד אישי וילווה אותנו כל החיים. אנחנו צריכים להמשיך בחיים - יש לנו עוד שני ילדים לגדל למרות הכאב. הדר בטוח הייתה רוצה שנמשיך לחיות". עוד אמר עופר: "השעון שלה, שהיה עליה בזמן האירוע, נמצא עליי ואני תמיד מסתכל וחושב שהזמן לא עוצר ואנחנו צריכים להמשיך לחיות למרות הכאב, להנציח אותה בכל מצב, בכל דרך אפשרית כדי שיידעו מי הייתה הדר כהן".