עוגות גבינה ומגוון גבינות ומאכלים חלביים מקשטים את שולחן החג. רגע לפני שנפצח שוב במנהג אכילתם בשבועות, קצת סטטיסטיקה. לפי נתוני מועצת החלב, שנת 2015 התאפיינה בעלייה בביקוש לחלב ומוצריו בגובה של 2.8%. צריכת מוצרי החלב מייצור מקומי לנפש בשנה שעברה הייתה שקולה ל־175 ליטר חלב בשנה (900 כוסות חלב). הצריכה לנפש של מוצרי חלב נחלקה בשנה שעברה לחלב ומשקאות חלב (52 ליטר), תוצרת ניגרת ומעדנים (22 ליטר), גבינות לבנות (12 ק"ג) וגבינות קשות (4.3 ק"ג). מחיר החלב לליטר גולמי הוזל ב־2015 ב־11% ועומד כיום על 1.84 שקל לליטר.
אבל חלב ומוצריו זה לא רק מספרים ומחירים. לחלב יש היסטוריה משל עצמו, סיפורים נוסטלגיים, והרבה נשמה ועבודה קשה שהושקעו על ידי האנשים שהחלו את תהליך ייצורו בארץ. לרגל חג השבועות החלטנו לנבור בתולדות ענף החלב של ארץ ישראל. בחרנו להציג בתמונות את ההיסטוריה של המחלבות הגדולות והוותיקות, תנובה, שטראוס וטרה (שנולדו עוד לפני קום המדינה), ואת סיפורה המיוחד של מחלבת יטבתה שחוגגת 54 שנה. התמונות הישנות שזורות כמובן בסיפורה של המדינה.
יום הולדת 90
יסודותיה של תנובה הונחו ב־1926, כאשר נציגי 13 משקים חקלאיים הכירו בצורך להקים ארגון עצמאי לשיווק תוצרתם. להתהוותה ולהתפתחותה של תנובה קשר עמוק להתיישבות בארץ. בעשרות שנות קיומה היא איגדה מאות יישובים חקלאיים מכל צורות ההתיישבות וכן מספר גדול של יצרנים בודדים, כשהיא קולטת, מעבדת ומשווקת תוצרת בהיקפים הולכים וגדלים.
מאות משאיות הקירור המובילות תוצרת טרייה הקפידו להגיע יום־יום לכל יישוב ולכל מאחז ברחבי הארץ. ב־1967 קיבלה תנובה את "אות מלחמת ששת הימים" על פועלה בזמן המלחמה. בימים אלה מציינת החברה 90 שנים להקמתה, וכיום היא מייצרת כמיליון ליטרים חלב טרי בכל יום.
במרץ 2015 הושלמה העסקה להעברת השליטה בקבוצת תנובה מקרן אייפקס וחברת מבטח שמיר לקבוצת ברייט פוד הסינית. תנובה מעסיקה כיום כ־6,500 עובדים ב־36 אתרים מקריית שמונה בצפון ועד אילת בדרום. למעלה מ־80% מחומרי הגלם שלה מקורם בחקלאות הישראלית.
רפת קטנה בנהריה
מחלבת שטראוס החלה את דרכה ברפת משפחתית קטנה שהקימו הילדה וריכרד שטראוס ב–1936 בחצר ביתם בנהריה אחרי עלייתם מגרמניה. השנים הראשונות לא היו קלות. תושבי נהריה, רובם יקים מהגרים גם הם, התנגדו להקמת הרפת. לרוב החלב לא היה שימוש, ומצבם הכלכלי של בני הזוג היה רע.
באחד הימים הציע ידיד משפחה להילדה להכין גבינות מעודפי החלב. היא נענתה לאתגר והחלה לייצר במטבחה הקטן גבינות ממתכונים שפיתחה בעצמה. ב–1939 החליטה המשפחה לסגור את הרפת ולהקים במקומה מחלבה. הגבינות יוצרו ביד, נמכרו למסעדות ולחנויות בעיר והחלו לצבור מוניטין.
בשנת 1957 חזר הבן, מיכאל שטראוס, מלימודי טכנאות חלב בשווייץ, כדי להשתלב במפעל המשפחתי, והכניס לו את מוטיב החדשנות. בשנת 1969 חתמה שטראוס שותפות ראשונה עם חברת דנונה בגרמניה, שסימנה את כניסתה של שטראוס לתחום מעדני החלב והיוגורטים.
בשנת 2000 הסתיימה הקמתה של המחלבה החדישה של שטראוס בפארק התעשיות בר–לב. המחלבה, המשתרעת על פני כ–100 דונם וכוללת קווי ייצור משוכללים, מהווה לאורך השנים מקור תעסוקה לתושבי הגליל.
משק תל אביב
סיפורה של מחלבת טרה מתחיל בשבע משפחות רפתנים משכונת נחלת יצחק, שחברו יחדיו בשנות ה־30, בתקופת המנדט הבריטי, והקימו רפתות. את החלב שחלבו ידנית מכרו הרפתנים מדי יום לתושבי תל אביב. בשיאה באותן השנים ייצרה שכונת נחלת יצחק כ־10% מכל תצרוכת החלב בארץ.
בתחילת שנות ה־40 כבר פעלו בנחלת יצחק כ־40 רפתנים, ולכל אחד מהם היה משק פרטי משלו. בימי מלחמת העולם השנייה נוצר מחסור במזון לפרות, והמפקח על המזונות מטעם הממשל הבריטי חילק מספוא באופן מרוכז ובמנות קצובות. אך הרפתנים העסוקים, שהיו שקועים בעבודתם לאורך רוב שעות היממה, התקשו להתפנות, להגיע למשרדים ולהשיג את הרשיונות הדרושים. לכן, כדי לנהל מו"מ עם השלטון הבריטי ולהשיג מספוא בתנאים נוחים, החליטו כמה מהרפתנים להתאגד. הם רכשו מגרש של חצי דונם, במקום שהוא היום רחוב יגאל אלון 116, והקימו עליו בשנת 1942 מחסן ותחנת חלוקה לתבואה. עד מהרה נוסף למקום גם חדר קירור שבו ניתן לשמור את החלב מהרפתות בשבתות ובחגים.
התחנה הקטנה לחלוקת מספוא ולאיסוף חלב זכתה לפופולריות רבה, והשותפים ביקשו להרחיבה. הם אף החלו להרהר באפשרות להקים במקום מחלבה. אחד השותפים, מאיר ברמן, שהתמצא בסבך הבירוקרטיה הבריטית, נשלח ליפו, ל־Food Control, כדי להנפיק רישיון כנדרש. ישב ברמן מול הפקיד הבריטי, זה הביט בו ושאל "מה שם המחלבה?". ברמן ענה בספונטניות: "Let's call it Tara".
בשנת 2014 עבר הייצור הסדיר לעיר נתיבות, למחלבה מתקדמת וחדישה, שמשלבת את מיטב הטכנולוגיה העדכנית בתחום.
כנגד כל הסיכויים
מחלבת יטבתה, הממוקמת בקיבוץ יטבתה, מציגה סיפור של הגשמת חלום וציונות ישראלית לפי החזון של דוד בן־גוריון. בשנת 1959 הוקמה בקיבוץ יטבתה רפת, על אף התנגדותם של כל מומחי החלב בארץ שטענו כי בתנאי האקלים של המקום לא ניתן לגדל פרות המניבות חלב.
כעבור שלוש שנים, ב–1962, בעזרתו של משה הס מחולדה, הוקמה מחלבת יטבתה שנועדה לייצר חלב עבור העיר אילת שהייתה אז בראשית ימיה. בתקופה הראשונה סיפקה המחלבה בין 500 אלף ל–800 אלף ליטר בשנה לצורכי השוק באילת, עם סל מוצרים מצומצם שכלל חלב, לבן, אשל ושמנת.
באותה תקופה עבדו במחלבה ארבעה חברי קיבוץ בלבד. בשנת 1968 ייצרו במחלבה בפעם הראשונה את השוקו, שהפך למוצר המוביל שלה מאז ועד היום. משנת 1979 המחלבה התרחבה והחלה לשווק את מגוון מוצריה לכל רחבי הארץ.
החלב, שמשמש כחומר גלם עיקרי בייצור, מסופק מהרפת בקיבוץ ומרפתות נוספות באזור הערבה ורמת הנגב. בשנת 1997 שטראוס נכנסה לשותפות עם קיבוץ יטבתה ורכשה 50% ממחלבות הקיבוץ שבדרום. במחלבה עובדים כיום כ–170 תושבי הקיבוץ וגם תושבי אילת והאזור.
רפת יטבתה מחוברת בצינור למחלבה ומספקת 7 מיליון ליטר חלב בשנה, המהווים 10% מכמות החלב השנתית שהמחלבה קולטת. התחזית היא שבשנת 2016 יטבתה תייצר יותר מ–30 מיליון בקבוקים של חלב ושוקו במכונה חדשנית לניפוח עצמי, בנוסף למוצרים האחרים של המחלבה.