ב־31 בינואר 2012 הגיעה משפחת שליט לביתם של נלי ודודי ברק בערד מלווה באנשי צבא. גלעד נראה נרגש לפגוש את בני המשפחה וסיפר להם בכנות על כניעתו לאנשי חמאס ועל תקופת השבי. "ראינו שלא קל לו, אז לא הכבדנו עליו בשאלות", אומרת נלי בראיון מיוחד שיתפרסם מחר ב"המוסף" של "מעריב־סופהשבוע" במלאת עשור לחטיפה ולנפילת בנה, סגן חנן ברק ז"ל, מפקדו של שליט. "היה לי חשוב לראות את החייל שחנן פרש עליו חסותו, וזה הספיק לי. גלעד סיפר ששוביו ניסו לשכנע אותו להתאסלם ושהאזין לתחנות רדיו מישראל, וכך ידע שעומדים לשחרר אותו. הרגשתי שחנן שמר עליו בשבי גם לאחר מותו, לא הפקיר אותו לרגע".
את סבורה שחנן היה מסוגל להיכנע וליפול בשבי ללא קרב?
"לא נראה לי. זה לא הסגנון שלו".
היה לך קל יותר לדעת שגלעד נלחם במחבלים שרצחו את הבן שלך?
"לא בטוח שהוא היה נשאר בחיים כדי לספר את מה שקרה. זה היה גלעד נגד שני מחבלים, ולא התרשמתי שמדובר בטיפוס של לוחם. אני מאמינה שהוא נלחץ באירוע. גלעד היה ילד שניסה להינצל, ואין בלבי כל כעס עליו, רק הזדהות".
אחרי השחרור מהשבי החל שליט לבנות את חייו מחדש. בשנים האחרונות הוא נעדר מהאזכרות שעורכת משפחת ברק לבנה. "ראיתי אותו בעיקר לאחר שחזר מעזה", מספרת נלי, "חוץ מהביקור אצלנו בבית הוא הגיע לאזכרה הראשונה ולתחרות היאבקות על שמו של חנן. כשבעלי דודי נפטר לפני ארבע שנים גלעד בא גם לשבעה. מעבר לכך אין כל קשר בינינו ואני לא מתכוונת ליצור קשר ביוזמתי.
"היה נחמד אם הוא היה מגיע מדי פעם לאזכרה, ואני חושבת שמי שרוצה מוצא את הדרך", ממשיכה נלי, "אני מדברת מדם לבי ויודעת שחנן לא ויתר עליו כאיש הצוות שלו, אז הייתי שמחה לראות שגלעד מחזיר לו אותה הערכה. גם שיחת טלפון שנתית תספיק".
"לא כועסת, רק כואבת"
"אני יכולה להבין את הרצון של גלעד להתרחק קצת מהטראומה ולבנות את חייו מחדש, אבל נראה לי שהוא התנתק מספיק. להגיע לאזכרה פעם בשנה לא נראה לי מורכב, הרי חיילים אחרים של חנן מגיעים גם פעמיים בשנה. אם גלעד יגיע לאזכרה השנה זו בהחלט תהיה הפתעה מבורכת, וכל הבא ברוך הבא. אני לא כועסת, רק כואבת. מי שרוצה מוצא את הדרך להגיע, לכבד או לשמור על קשר".
תגובתו של גלעד שליט או מטעמו לא התקבלה עד לשעת סגירת הגיליון.
הראיון המלא מחר ב"מעריב-סופהשבוע"