העיתונאים גלעד שלמור וברהנו טגניה מגישים ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" תוכנית חדשה על מאחורי הקלעים של עולם הפשע. המרואיין הראשון בתוכנית הבכורה היום (שני) היה זלמן אלפרון, בן למשפחת הפשע המפורסמת, שהתייחס למעצר של מיכאל לוי בחשד לחיסול שי שירזי. "לכל אחד יש את הבעיות שלו. לפעמים הסכסוכים האלה יכולים להיות על מילה, על סתם מילה. זה בא להגן על זה, ההוא בא להגן על ההוא, יכול להיות סכסוך בשניה, סכסוך מר אפילו. אני לא כל כך בברנז'ה היום, אבל אנחנו מכירים כל כך הרבה מעצרים שאנשים השתחררו מהם, בלי בית משפט ובלי כלום. אני הייתי בזה כל כך הרבה פעמים. גם המשפחה, אחרי תרועה ורעש, בסוף זה נגמר בקול ענות חלושה. אבל אנחנו בפנסיה כבר, זהו. אני גמלאי. מאכיל יונים אצלי בשכונה, יש לי מלא".



על העבריינים של ימים אלה הוסיף אלפרון: "מלא מלא חמומי מוח. כל אחד רוצה לתפוס שם. כל אחד, 'אני התעסקתי עם ההוא, אני רבתי עם זה'. סולחות, ישיבות, הם אוהבים את הרעש הזה. אין כבר כבוד, מזמן כבר אין כבוד. לא יודע, אנשים פחדנים. הם פוחדים לבוא לבן אדם ולהגיד לו פנים אל פנים, יש לי איתך בעיה. יש להם מלא כסף, מלא מלא כסף לעבריינים האלה, ומה זה בשבילם להוציא 10, 20, 30 אלף דולר? (על חיסולים)".



האם העבריינים לא חוששים מהכלא?


"אף אחד לא חושב על זה באותו רגע. הוא יודע, 'אני מבצע את זה, אני אעשה את זה מתוכנן, אני אתכנן, אני אצא מזה נקי, שלום להתראות'. ידאג לו לאליבי, ידאג לו למשהו".



זלמן אלפרון דיבר גם על חיסול אחיו יעקב: "הייתי אצל עורך הדין שלי, כשהתחיל לקבל טלפונים וסמסים. הבנתי איפה זה היה, עליתי על האופנוע והגעתי עד לשם. הבנתי שמשהו קרה לאחי אבל אני שמח שלא התקרבתי יותר מדי". כשנשאל אם הוא יודע מי חיסל את אחיו אמר: "יש לנו באוויר כל מיני, אבל איך אני יכול להגיד? אנחנו לא רוצים להתעסק עם זה, אנחנו משאירים את זה למשטרה. אני גם כן מפחד על החופש שלי, יש לי שבעה ילדים, אני לא יכול לעשות צחוק מעצמי ולרוץ היום אחרי חארות. מחר יבוא חרא אחר. יש פחדנים מוגי לב".




"מתייחסים לאסירים כמו כלבים"


אלפרון גם השווה בין תנאי הכלא של פעם והיום: "אני הייתי אסיר בשנות ה-70 וה-80, היו עושים קידוש ביחד, אוכלים יחד, יושבים יחד. לא היה את כל התככים האלה, לא היה את כל הכנופיות האלה. היו עושים ספורט ביחד. לא היה מה שיש היום, היום המשטרה שולטת בשירות בתי הסוהר. הם מתייחסים לאסירים כמו כלבים. שעה ביום טיול, 23 שעות סגור בתא. את האוכל דוחפים להם ברגליים. מתייחסים אליהם ככה כדי ללחוץ ועוד ללחוץ ועוד ללחוץ על האנשים. יש כאלה שלא ייצאו חיים או בריאים מבית הסוהר. לא ייצאו. כמו אסי אבוטבול, כמו ריקו, מסכן, שאני אוהב אותו מאוד. ויש עוד מלא, שלא ייצאו נורמליים. ייצאו ישר לבית חולים לחולי נפש. כי אי אפשר לחיות בתנאים האלה".






"הילדים זה מה שחשוב לי", הדגיש זלמן אלפרון, "אני מחנך אותם שילכו בדרך טובה, שיהיו על הכיפאק, שיהיו בסדר, שישרתו את המדינה. יש לי ילדים קצינים, יש לי ילדים טובים. הם בצבא, הכל בסדר. עכשיו אחד הולך לקרבי. הדם שלנו על הגבולות, אסור לשכוח את זה אף פעם. אחי הבכור, ראובן, נהרג במלחמת ההתשה. אנחנו נאמנים אבסולוטית למדינה, אבל המשטרה זה עניין אחר".

האם היו מקרים בהם ילדיו הוקנטו בגלל שם המשפחה שלך?
"היו מקרים, אמרתי להם 'תדעו איך לסדר את זה, מחר אתם תהיו חברים. הכל יהיה בסדר'". טגניה שאל על אחיינו של זלמן, דרור אלפרון, שנשאב לעולם הפשע למרות שניסה להישאר בחוץ. "ראית בדיוק איך זה קרה", השיב זלמן, "זה התחיל במלון דניאל. אתה רוצה לפגוש בן אדם, תקבע איתו ביער, מה אתה קובע איתו בבית מלון כזה, שהיה שם כנס של בעלי עסקים".

מתוך תוכניתם של גלעד שלמור וברהנו טגניה, כל יום חמישי ב-23:00, ב"רדיו ללא הפסקה 103FM"