הרדמה כללית: הקלות הבלתי נסבלת של המתת כלבים נטושים

כלב בולדוג צרפתי בן שנתיים, העונה לשם בולט, הובא לפני כשלושה שבועות למשרדים של אגודת צער בעלי חיים בתל אביב, מאורע המתרחש מספר פעמים ביום. הכלב הורדם למוות בהחלטת הצוות במקום לאחר שלושה ימים בלבד, גם כן אירוע המתרחש בכל יום ובכל הארץ. אולם הפעם זה לא היה סתם עוד אירוע. המוות של בולט הצית מחאה שנושאת את השם "צדק עבור בולט", שבה פעילים למען בעלי חיים בכל רחבי הארץ דורשים שינוי מיידי במדיניות ההמתות בצער בעלי חיים בתל אביב.

בדף הפייסבוק שפתחו הפעילים, הנושא את השם "אגודת צער בעלי חיים תל אביב הורגים ללא רחמים", הם כותבים: "שנים מדברים על הזוועות שנעשות בצער בעלי חיים בתל אביב ולא עושים כלום חוץ מתחקיר אחד. הנה ההזדמנות להגיש תביעה גדולה נגדם על עבירות ברורות, כמו להמית כלב בריא אחרי שלושה ימים בהסגר, כשהחוק דורש עשרה ימים לפחות".

המאבק שלהם חושף שוב את הנתונים המבהילים: עשרות אלפי כלבים בריאים בישראל מורדמים למוות בכל שנה. מנגד טוענים אנשי "צער בעלי חיים" כי כמות בעלי החיים הנטושים המגיעה אליהם מדי שנה, לא מותירה להם ברירה אלא להמית את חלקם, וכי הם עושים הכל למען רווחת בעלי החיים.

"בכל רגע יכול כל אדם לגשת לאגודת צער בעלי חיים בתל אביב, למסור את הכלב שלו, לשלם ולבקש שירדימו אותו למוות. למה? כי הוא לא מסתדר איתו, או לא רוצה אותו, או כי הוא מבוגר", כך טוען א', פעיל למען בעלי חיים. "לא מדובר בכלבים חולים שעבורם מדובר בהמתת חסד, אלא בכלבים שכל חטאם הוא שהחוק מאפשר זאת. גם כלבים שלא מוצאים בית מורדמים בצער בעלי חיים בתל אביב, ובכמויות. על זה אנחנו מוחים".

אין ספק שהמאבק של הפעילים למען חייהם של בעלי החיים הומני
"מתברר שהאגודה קולטת כמויות גדולות של בעלי חיים בריאים, ומסיבות שונות ומשונות ממיתה חלק גדול מהן ללא הנד עפעף", קובל קובי הרצשטרק, מיוזמי המחאה. "כמו במקרה של בולט, שהומת לאחר שהגיע לשם בריא ושלם. כל העמותות האחרות בארץ קולטות בעלי חיים, וגם כשאין מקום במתקניהן, הן מאחסנות אותם באומנות ובפנסיונים פרטיים, ונלחמות על חייהם בשיניים תוך התמודדות כלכלית קשה, ובוודאי שהם לא ממיתים בעלי חיים בריאים. אפילו חלק גדול מההסגרים העירוניים אינם ממיתים בעלי חיים בריאים, ומוצאים להם מאמצים בעזרת עמותות, מתנדבים ואפילו בימי אימוץ שההסגרים עורכים בעצמם".

הערכה לוקה בחסר

על פי נתוני משרד החקלאות, נכון ל־2015 רשומים בישראל 397,931 כלבים, כשרק 60 אחוזים מהכלבים הזכרים ו־48 אחוזים מהכלבות הנקבות מעוקרים ומסורסים. מהי כמות ההמלטות מדי שנה? איש אינו יודע. כמה מוצאים בית? גם כאן איש אינו יודע בדיוק. כמה כלבים נטושים מסתובבים כיום ברחובות תל אביב? שאלה טובה, ובעיקר: כמה כלבים בריאים מורדמים למוות? גם כאן לאיש אין מספר מדויק לגמרי.

מלבד צער בעלי חיים תל אביב, מורדמים כלבים למוות גם בהסגרים רשותיים כמעט מדי יום, וההסגרים האלו אינם מדווחים על כמות ההרדמות. גם לא למשרד החקלאות. גם וטרינרים פרטיים אינם מדווחים על כמות ההרדמות למוות שהם מבצעים.

"יש לנו דוח שבו אנו מעריכים את מספר הכלבים הבריאים שמומתים מדי שנה בישראל בכ־67 אלף", אומרת דנה שבת, דוברת "תנו לחיות לחיות", אחת העמותות המוכרות בישראל שאינה ממיתה כלבים. "בנוסף, מבדיקה שערכנו עולה כי על כל כלב אחד שמאומץ מכל העמותות והכלביות עירוניות, שישה כלבים מומתים. אצלנו יש בכל רגע נתון בערך 450 כלבים, כשברגעי השיא היו לנו גם 500. הכלבים האלו בחלקם יחיו איתנו כל חייהם, כי הם לא מתאימים לאימוץ ואנחנו לא מרדימים אותם. ב־2015 טופלו במרפאות החיצוניות במימון העמותה למעלה מ־2000 כלבים וחתולים והיו לנו 1,650 מקרי אימוץ".

מעבר לשאלת כמות ההמתות המתרחשת מדי שנה, נשאלת שאלה נוספת: כמה כסף מעורב בכך? בישראל פועלות מספר עמותות גדולות למען בעלי חיים ולצדן מאות עמותות קטנות, ופעילים המצילים בעלי חיים באופן פרטי. מלבד נתוני העמותות הגדולות, החשופים לציבור (מחזור הפעילות של תנו לחיות לחיות, למשל, עמד בשנת 2014 על עשרה וחצי מיליון שקלים). איש אינו יכול לכמת כמה כסף משקיעים פעילים פרטיים, קבוצות ותורמים, בטיפול, בהצלה ובעיקור וסירוס בעלי חיים.

"ההערכה השמרנית היא שרק לכלביות העירוניות והפרטיות מגיעים כ־60 אלף כלבים מדי שנה. כל כלב שנקלט במכלאה מטופל שם לכל הפחות עשרה ימים. עלות הטיפול בכלב כזה הינה לפחות 450 שקל", אומרת שבת. "לכן, לפי ההערכות החסר, עלות הטיפול בכלבים אלו למשק עומדת על 27 מיליון שקל בשנה. את הכסף הזה יהיה אפשר להפנות לעיקורים, לסירוסים ולהסברה".

"מה את מצפה שצער בעלי חיים תל אביב יעשו?", שואל מ', המשמש בית אומנה לכלבים ולחתולים נטושים. "אני אמנם לא בעד הרדמה למוות של בעלי חיים, אבל מה אפשר לעשות? אין יום, יום אחד, שבו לא מגיעות אלי בקשות דחופות לאומנה, לאימוץ או לסיוע כספי לפעיל או פעילה, שקרסו כלכלית ומחזיקים בביתם לעיתים עשרות בעלי חיים. בחצי השנה האחרונה אני לא עונה לפניות האלו. אין לי מה לתת, אין לי מקום בבית, אין לי כסף והאמת היא שלרובנו אין. אפילו העמותות הגדולות והמוכרות, שיש להן תקציב ותרומות וצוותים בשכר, פונות כל יום לציבור בבקשה לתרומות עבור טיפולים לבעלי חיים.

"נכון, במשך שנים אומרים שלצער בעלי חיים תל אביב יש המון כסף. אני לא יודע מה זה המון כסף, אני לא יודע כמה עולה להם לתחזק את כל הכלבים שמגיעים אליהם, אז אני עוצם עיניים. אני יודע שהם מנודים בקהילת הפעילים למען בעלי חיים, שבמשך שנים יוצאים נגדם. קל מאוד להגיד להם 'תפסיקו להרדים', אבל מישהו בדק באמת אם זה אפשרי? מה יעשו עם כל הכלבים והחתולים האלו שלא מאמצים? ישחררו ברחובות?".

12 מיליון שקל

"קל מאוד לצעוק די להמתות, קל מאוד להפריח באוויר סיסמאות לחיים לבעלי חיים. זה קל ואפילו פופוליסטי וחביב על כמה מחברי הכנסת, אך סיסמאות שגויות אלו גורמות להנצחת סבלם של בעלי החיים", מסביר מנגד גדי ויטנר, דובר צער בעלי חיים תל אביב.

מנתוני האגודה לשנת 2015 שהוצגו בפנינו, נראה כי מרבית ההמתות הן דווקא של חתולים וגורי חתולים, ואם אכן מומתים בישראל מדי שנה כ־67 אלף כלבים, הרי שרוב ההמתות אינן מתרחשות בעמותה. על פי הנתונים עולה כי באותה שנה נערכו 235 המתות הומאניות של כלבים חוסים. לדברי ויטנר מדובר בכלבים שאינם ברי אימוץ: גורים בני יומם, גורים שנדבקו במחלות זיהומיות, כלבים מבוגרים מאוד וסובלים, כלבים עם פציעות קשות מאוד, כלבים עם בעיות התנהגות קשה.

בנוסף, באגודה נערכו 479 המתות כלבים יזומות על ידי הבעלים מפאת זקנה, תאונות, פציעות קשות ומחלות הגורמות לסבל. כמו כן בוצעו 830 המתות הומאניות של חתולים, בעיקר גורי חתולים בני יומם וחתולים שאינם ברי אימוץ בשל מחלות קשות, פציעות או בעיות התנהגות. מנגד, 695 כלבים אומצו במסגרת פעילות העמותה ועוד 184 חתולים.

גם על הטענות הכספיות הגיב ויטנר בשם צער בעלי חיים, והוא חושף את הנתונים במלואם: "12 מיליון שקל סגורים בקרן פעילות 'הקדש' על שם הילדה פרידשטיין ז"ל, יושבת ראש האגודה שפעלה בהתנדבות למעלה מ־50 שנה. הכסף חייב להיות סגור כדי שמדי חודש בחודשו נקבל את הריבית לפעילות השוטפת. עוד 4.5 מיליון שקל מכספי תרומות אמורים לעבור להקדש. גם בכסף הזה אסור להשתמש לפעילות שוטפת, אלא רק לקבלת הריביות לשימוש שוטף. בנוסף, יש לנו חמישה מיליון שקלים בבנק לטובת פעילות שוטפת. לצערנו הריביות נמוכות, אך אסור לנו להשקיע את הכסף בניירות ערך או בספקולציות כאלו ואחרות. מעבר לכך, המשרד להגנת הסביבה תמך בפרויקט גדול באגודה ב־411 אלף שקל".

הסכומים הללו גורמים לקובי הרצשטרק לכעוס. "על צער בעלי חיים תל אביב לנצל חלק גדול יותר מהתקציב לטובת עיקורים וסירוסים ללא עלות או בעלות סמלית. בכך הם יקטינו את מספר בעלי החיים הנטושים, זאת במקום ש־12 מיליון שקל ישכבו בבנק ויעלו עובש".

כשנשאל מדוע קצפם של המפגינים יוצא נגד האגודה התל אביבית, שהרי היא לא היחידה שממיתה כלבים, עונה הרצשטרק "ההסגרים הם גופים ממשלתיים או רשותיים שמקיימים את החוק כלשונו, לפי פקודת הכלבת. הם אינם מתיימרים לשמור ולטפל בבעלי החיים. אבל צער בעלי חיים היא לא הסגר, אלא עמותה שחרתה על דגלה את הטיפול בבעלי חיים, בעיקר

נטושים. היא מתרימה כספים למטרת הצלה וטיפול בבעלי חיים, וכל התורמים חושבים שכספם מועבר לרווחת בעלי החיים - אין להם מושג שלמעשה מספר ההמתות אדיר".

פתרון חוקי

בשבוע שעבר אושרה בקריאה טרומית הצעת חוק שיזמה ח"כ נורית קורן (ליכוד), שצפויה להסדיר את הפיקוח על הכלבים. במסגרת החוק יועבר תקציב מיוחד לרשויות המקומיות עבור עיקור וסירוס. כך יצטמצם קצב ההתרבות של כלבים נטושים ולרשויות ישתלם לעקר ולסרס אותם ולא להמיתם. אבל עד שנראה את הדבר משפיע בצורה משמעותית ייקח זמן רב.

"הצעת החוק לצמצום ההמתות חשובה גם מההיבט הכלכלי", אומרת שבת מעמותת "תנו לחיות לחיות", שפתחה באחרונה בקמפיין הקורא לאנשים לאמץ, להעניק אומנה זמנית, לסרס ולעקר ולהימנע מרכישת כלבים. "בהחלט נדרש שינוי בסדרי עדיפויות ובהקצאת המשאבים במדינה".

אבל גם ההצעה שעברה פה אחד לא מנעה את הפגנת המחאה בשבוע שעבר מול צער בעלי חיים בתל אביב. "הקלות הבלתי נסבלת בהמתת כלבים מסיבות שונות ומשונות, ובלי באמת לחפש פתרונות, חייבת להיפסק", אומרת ח"כ יעל גרמן יו"ר השדולה למען בעלי חיים, שהשתתפה בהפגנה. "אין לי שום דבר אישי נגד צער בעלי חיים בתל אביב. השדולה מובילה מאבק ממושך נגד המתת כלבים בריאים, ואשתתף במאבקים בכל מקום שבו זה קורה".

גם חבר הכנסת איציק שמולי, המכהן בתפקיד יו"ר ועדת המשנה לצער בעלי חיים, נדרש לסוגיה הכואבת. "אני מתנגד באופן מוחלט להמתת כלבים

וחתולים בריאים", הוא אומר. "היקף ההמתות הגיע לממדים מפלצתיים ממש, והוא גדל משנה לשנה. הכי גרוע שהמדינה לא טורחת כלל לאסוף מידע ואין לה מושג מה היקף התופעה, בעיקר לא בכלביות הפרטיות. זה מראה יותר מהכל כמה לא אכפת לה מהעניין. הפתרון חייב להיות מדורג ומורכב ממספר צעדי מדיניות שונים, ובראשם מבצע מאסיבי של עיקורים וסירוסים, עידוד משמעותי יותר של אימוצים, הרחבת המקום בכלביות הציבוריות, החלת חובת דיווח על המתה ומסירת בעלי חיים. הצעדים יגדילו באופן משמעותי את ההיצע ובהדרגה יקטינו את מספר ההמתות".

גם להרצשטרק יש פתרונות: "בטווח המידי אנו דורשים שצער בעלי חיים תל אביב תנצל את כל שטחי הקרקע באגודה להקמת מכלאות נוספות. במקרה של ניצול מלא של מתקני האחסון במקום, תעביר בעלי חיים לפנסיונים פרטיים כפי שנוהגות העמותות האחרות. בנוסף, אנחנו מבקשים להרחיב את ימי האימוץ. אם העמותה תכריז שהיא מפסיקה את ההמתות, יבואו אליהם מתנדבים רבים ומספר האימוצים יגדל פלאים".

"אין תרופה להיסטריה"

עבור בולט הצעדים האלו, אם יקרו, יגיעו מאוחר מדי. "לא היה שום צורך להרדים אותו", אומרים הפעילים ומוסיפים כי ניסו בדרכים רבות למנוע את המתתו ולהחזיר אותו לעמותה שממנו אומץ לראשונה.

בתגובה לדברים הללו אומר וטרינר מצער בעלי חיים כי הכלב עבר ידיים רבות, אומץ והוחזר וננטש שוב ושוב, עד שלבסוף נקשר ברחוב ונאסף משם על ידי פקח. "בשל העובדה שהכלב היה תוקפני, ובהתייעצות מקצועית של צוות העמותה הוחלט כי לא ניתן למסור כלב כזה לאימוץ ויש להרדימו", הוא מוסיף.

"אין אף מקלט במדינת ישראל שאינו נאלץ להרדים בעלי חיים" אומר ויטנר. "זה מוזר שהם מכנים את עצמם no-kill shelter. זוהי תרמית. מקומות רבים אינם מעודדים ולא מחנכים את הציבור לבצע ניתוחי עיקור וסירוס, לא לנטוש בעלי חיים ולא למסור אותם הלאה בצורה לא אחראית כאשר משהו לא מסתדר עם בעל החיים. האם ניתן לשקם כלב מסוכן ותוקפני ולקחת את האחריות שבמסירתו לאימוץ? האם צריך לטפל בבעל חיים חולה בכל מצב, לא משנה כמה יסבול, כמה זמן יימשך הטיפול, או אם הוא ימות בתהליך? אלה שחושבים כך פשוט עוצמים את עיניהם אל מול המציאות ואת לבם בפני הסבל.

"כמה פעמים אנשים באים לבית המחסה שלנו, כשבידיהם גורי חתולים שזה עתה נולדו ודורשים שנדאג ליצורים חסרי ישע אלה. לרוב הם מחזיקים אותם בידיהם במשך כמה שעות, קוראים לאנשים אחרים להגיש עזרה, בוכים בהיסטריה. זה לא הוגן כלפי העובדים שלנו, שרואים כל היום בעלי חיים במצוקה, שבאמת מבקשים לעזור ואינם רוצים לראות את הגורים האומללים האלה מתים לאט ובייסורים בידיהם של אותם אנשים. וכשהחתול מת אנחנו עדיין הרעים. זוהי היסטריה של אנשים שאינם באמת עוזרים, שאוהבים את בעלי חיים מרחוק, מהכורסה או ממסך המחשב. אין תרופה עבור האנשים ההיסטריים והצבועים. לבם, עיניהם ואוזניהם סגורים בפני האמת, כי זה כל כך הרבה יותר קל מאשר באמת לעזור".

ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "המשרד רואה חשיבות רבה בכל הקשור לרווחת בעלי חיים ולמניעת צער בעלי חיים. המשרד מקדם בימים אלה תיקון לתקנות צער בעלי חיים, בנושא עיקור וסירוס לפני אימוץ בעלי חיים מכלביות עירוניות ומארגונים למען בעלי חיים, וממשיך לפעול להרחבת החקיקה בנושא. החוק בישראל אוסר על הימצאות כלבים משוטטים ללא בעלים, והמתות כלבים נעשות על פי שיקולים מקצועיים של רופאים וטרינריים רשותיים.

"במסגרת נוהל כלביות עירוניות שפרסם המשרד, על הרשויות להעביר נתונים אודות המתות כלבים, ואף ניתנו הנחיות ברורות בנוגע לתנאים נאותים שיש להעניק לבעלי החיים בזמן שהותם בכלביות. השירותים הווטרינרים עורכים ביקורות בכלביות באופן שוטף ויזום, בכדי לשמור על רווחת בעלי החיים. על אף שהאחריות להפעלה של כלביות היא של הרשות המקומית, המשרד תמך בהקמה ובשיפוץ כלביות וממשיך לפעול במהלך שנת 2016".