סמוך לשעה עשר בבוקר אתמול (שלישי), דן אהרונסון האט את רכבו. "אוי ואבוי", פלט. מולו נפרשה הגדר המקיפה את שטחי המרעה שלו סמוך למטולה, שהייתה כעת פעורה לרווחה. "יש פה כמה פרות שמטיילות מחוץ לגדר", אמר, אך מיד נרגע. עשר שנותיו כמגדל עגלים במטולה לימדו אותו שהפעם אין מדובר בניסיון גניבה. "בטח אלה מטיילים שרצו לעבור והשאירו אחריהם את הגדר פתוחה", העריך.
"יש כל מיני דרכים לזהות עקבות של גניבה", אומר אדי פולנסקי מקיבוץ אור הנר שבמערב הנגב. "האנשים האלה לא מתוחכמים. חותכים את הגדר כמעט באותו מקום, סדר הפעולות שלהם מוכר וידוע. הדבר הראשון הוא לחתוך את הגדר כדי להיכנס פנימה לשטח. הם בדרך כלל מגיעים בטנדר ארבע על ארבע, ועליו מעמיסים את הסחורה הגנובה. אם זו גניבה של רפתות, אז קושרים את כל העגלים והעגלות בפינה אחת, שיהיה נוח, וככה מעמיסים אותם על הטנדר, ואז אתה קם בבוקר ומגלה שהדיר ריק".
פולנסקי חקלאי כבר 35 שנה ואחראי לכל הרפתות לחלב ולבשר בקיבוץ שלו. המשמעות היא גם צורך בהמון גידולים כדי להאכיל המון פיות. כל אלה, הוא אומר, יעמדו בפני ניסיונות גניבה. זו רק שאלה של זמן. ועוד לא דיברנו על הציוד המכני. "לא פעם אני מוצא אנשים אצלי ביישוב שיש להם כוונה לגנוב טרקטור", הוא מספר. "בשביל זה הם כבר נכנסים ברכב יוקרה, שלא ייראה כמו רכב גנבים. מתחילים להסתובב מסביב לכלים, וברגע שהם יכולים - מתיישבים על הטרקטור ומניעים אותו. הבעיה היא שלנו אין אמצעי מיגון שיכולים לעכב אותם יותר מ־20 שניות. אז הם ישר מניעים את הטרקטור ונוסעים. אם מישהו עוצר אותם - עוצר. אם לא, ממשיכים הלאה".
זה לא שפולנסקי והחקלאים האחרים אינם מנסים לעצור אותם. אלא שבהיעדר מענה אכיפה הולם, לדבריהם, הם נאלצים להתמודד לא פעם מול הפורץ בידיים חשופות. "כדי לעצור אותם אנחנו לא פעם מסכנים את החיים שלנו. אחר כך, כשאתה משחזר מה היה, אתה אומר לעצמך: 'אני מטורף, מסכן את החיים שלנו על 350 אלף שקל'. הבעיה היא שאין מענה מספק לעצור אותם".
בוזזים ונעלמים
פולנסקי ואהרונסון הם רק שניים מאלפי חקלאים שמתמודדים עם פשיעה חקלאית על בסיס יומי. שניהם מעריכים שכבר הפסידו עד היום מאות אלפי שקלים מהגניבות הללו. אלמונים חסרי פנים שעולים מן השטחים שמסביב לקיבוץ או המושב, בוזזים מכל הבא ליד, ונעלמים כלעומת שבאו. לעתים הם נתפסים, ואז אחד מן השניים קורה: מתפתח עימות, לפעמים אלים, או שהחקלאי מצליח להשתלט על הפורץ ולהביאו לתחנת המשטרה. אלא שזה, אומר פולנסקי, נוטה להסתיים ללא תוצאה. "חוק דרומי נתן לנו תקווה", הוא אומר בהגיבו על מקרהו של החקלאי שי דרומי. בינואר 2007 ירה דרומי למוות בגנב שפרץ לחוות הבודדים שלו בנגב, ועורר לחץ ציבורי שהוליד חוק המקנה הגנה מפני הרשעה במקרה של ירי בפורץ בשטח שלך. "אבל גם ההחמרה בענישה נותנת לנו תקווה", הוא ממשיך. "היום אפשר להכניס בן אדם לכלא לחמש שנים על גניבה חקלאית. הבעיה היא שמצד אחד אין אכיפה - ומצד שני, אני אגיד לך את האמת, למרות חוק דרומי אני יוצא עם אקדח בלילה ומתפלל שלא אצטרך להוציא אותו מול גנב, כי אני יודע שאחר כך יהיה לי קשה מאוד להצדיק את עצמי. לפעמים אני נמצא במצב כזה שאני מאבד את העשתונות. לא יודע אם לירות בגנבים או לירות בעצמי".
ביום ראשון השבוע זה קרה שוב. תושב בית אלעזרי, בסמוך לגדרה, חשוד בכך שירה למוות באדם שניסה לגנוב את המשאית שבה הוא נוהג. אף שאין מדובר בחקלאי, פולנסקי, אהרונסון וארגוני החקלאים בישראל, רואים במקרה הזה המשך ישיר למה שעובר עליהם מדי יום, וביתר שאת בשני העשורים האחרונים. אתמול הגיעו בהמוניהם למושב כדי לקרוא לרשויות, שוב, שיושיט להם יד.
"הסוד הוא שאי אפשר למנוע גניבות, אפשר רק להעביר אותן לשכן", אומר אהרונסון. "הוא יפסיק לגנוב אצלי כי אני מקשה עליו, אבל הוא לא יפסיק
לגנוב. גנב מחפש חיים קלים, הוא רוצה לבוא, לראות שיש לו בעל בית שישן בלילה כמו שצריך ושהעגלים בהישג יד. ואם זה לא יהיה ככה, אז ילך לשכן ממול".
בעקבות סיור בגולן לפני עשר שנים החליט אהרונסון לעקור מן העיר, לעזוב את עסקי היהלומים ולהשתקע בחקלאות על גבול הצפון. אלא שבשנתו השנייה הבין כי פשוט זה לא יהיה. "יום אחד אני בא בבוקר לסיור שגרתי, ואני שומע ארבע או חמש פרות גועות על הכביש. מסתכל ורואה שהן סוחבות עטין מלא בחלב. לא תיארתי לעצמי שהייתה גניבה, והתחלתי לחפש את העגלים".
רק כשהתקרב לדיר העגלים הבחין כי הוא פרוץ לרווחה. "לקחו שישה-שבעה עגלים. בפעם השנייה שזה קרה לקחו שישה. פניתי למשטרה, תיעדו את טביעות האצבע ובאו גששים". אבל דבר לא קרה. ההפסד המצטבר - של כ-50 אלף שקל עד היום - גורם לו להעריך מחדש את התחום. "בדיעבד, אם היה לי אומץ לא הייתי ממשיך להיות חקלאי", הוא אומר היום. "העבודה קשה מאוד ויש המון סיכונים בדרך, אבל אם אתה אוהב משהו, אתה מסתכל גם מעבר למה שאתה מרוויח".
להוסיף איתורנים
בחודש שעבר קיימה הכנסת דיון מיוחד בנושא בראשות ח"כ חיים ילין (יש עתיד), לשעבר ראש המועצה האזורית אשכול, אחד האזורים המוכים ביותר בישראל בגניבה חקלאית. דוח מיוחד שהכין מכון המחקר של הכנסת לקראת הדיון דווקא הציג שיפור במצב לעומת העבר.
על פי המשטרה, נטען בדוח, בשנת 2011 נפתחו 1,299 תיקים הנוגעים לפשיעה חקלאית, זאת לעומת 811 בלבד בשנת 2015. אלא שלדברי ארגוני החקלאים וארגון "השומר החדש" מדובר באשליה. יוזמת האכיפה הפרטיזנית נולדה מייאוש החקלאים מרשויות האכיפה. ייאושם העמוק של החקלאים בישראל מביא לידי כך שרק 15% עד 25% מהמקרים מגיעים אל המשטרה. השאר נסגר בלחישה.
"אנחנו פונים למשטרה, עובדים עם משמר הגבול", אומר פולנסקי. "הם מגיבים מהר מאוד, אבל צריך לתפוס את האדם על חם. אם לא, אין לך מה להתלונן. קורה שאנחנו מוצאים אנשים בכוונת גניבה אצלנו בשטח. כשכבר מביאים אותם לבית המשפט, שלב ההוכחות קשה מאוד. הגנבים כבר יודעים מה לעשות. הם מסתובבים, למשל, בנעלי ספורט גדולות מהם בכמה מידות כדי להקשות על החוקרים".
"למשטרת ישראל אין משאבים לטפל בפשיעה חקלאית, כי זה פחות פופוליסטי", אומר אורן הוכסטר, האחראי לגידולי השדה בקיבוץ מגל ויושב ראש הוועדה החקלאית במועצה האזורית מנשה. "הענישה על גניבות חקלאיות פשוט לא קיימת. לפני שנתיים תפסנו גנבים אצלנו בשדה, הבאנו אותם לתחנת המשטרה, ואת הגנבים שחררו עוד לפני ששחררו אותנו. אותנו השאירו לגביית עדויות וכו', והם כבר שוחררו לחופשי. בסוף קיבלנו מכתב שהתיק נסגר מחוסר עניין לציבור, כי הרי תפסנו אותם. אתה מבין את האבסורד?". לדבריו, גניבות של ציוד חקלאי הן עניין שבשגרה ביישובי עמק חפר, והגדוד עובר בסך. "אף אחד לא עושה עם זה שום דבר, חוץ מחברות הביטוח שמחייבות אותנו להוסיף איתורנים ונעילות", הוא מוסיף. ואם מפלס הגניבות עולה עוד יותר, יש שחברות הביטוח אינן מסכימות לבטח יותר את הציוד.
"המדינה הפקירה אותנו", אומר דובי אמיתי, נשיא התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל. "זה היה רק עניין של זמן עד שחקלאי שרואה את כל עולמו מתרסק לנגד עיניו, יפעל בייאוש להגן על נפשו ורכושו". מאמציו, הוא אומר, מופנים גם כדי להביא את חברות הביטוח לידי שינוי הגישה. "אנחנו עוסקים כבר כמה זמן בכמה שינויי חקיקה שרלוונטיים לשיפור הזיהוי והענישה של הפושעים, תוך פיזור הערפל ואי-הוודאות ששורים על סוגיות מעין אלה".
מטרקטורים ועד ברזים
סיפורי חוסר אונים של חקלאים הסובלים מגניבות ומהשחתות לא חסרים. ליהודה מרמור ממושב יבנאל השחיתו את הגדר ב-12 מוקדים, הרגו עגלים והשליכו את פגריהם, עקרו עצים ושרפו את שדות החיטה בנקמה על שפנה למשטרה. לאלעד הוכברג מבית לחם הגלילית גנבו 98 כבשים מהדיר לאור יום בתוך חצי שעה. הסבו לו נזקים של רבע מיליון שקלים, ואלה גרמו לו לחסל את המשק והניסו אותו לעבודה באפריקה. לנעמן דג מלכיש הציתו 25 טון קש כותנה וקש חיטה, הציתו 13 טון חציר, הציתו 6,000 דונם של שטחי מרעה וגנבו 150 קילו דבש - וכל זה בשישה חודשים בלבד. לנסים פרץ מחוות אמירי יוסי בדרום גנבו 80 טלאים במכה אחת, הפסד של רבע מיליון שקלים, ולאורן הוכסטר מקיבוץ מגל גנבו בעיקר אבוקדו, אבל גם מגידולי השקדים, הזיתים וכרמי היין שלו. "מאות אלפי שקלים", גם הוא מעריך את הנזק לאורך 25 שנותיו כחקלאי, בפרט מאז שנת 2008, שאז נערכה אולימפיאדת בייג'ינג אשר הביאה לזינוק בגניבת המתכות. "רק לפני חצי שנה גנבו שלושה טרקטורים מתוך שטח הקיבוץ", הוא אומר.
"זה לא משהו חדש", אומר חיים חבלין, האחראי לחקלאות בתנועה הקיבוצית. "הרי הקיבוצים נמצאים לאורך קו התפר, ברמת הגולן, בגליל העליון, וכולם חשופים. בתחילה אלה גניבות של טרקטורים, גנרטורים, בקר - ואחר כך ברזים ואפילו יבולים מהשדות עצמם. היקפים של הרבה מיליונים. חושב שאין קיבוץ שלא חווה דבר כזה". את האשמה הוא תולה בגורמי אכיפת החוק, שלדבריו נוכחותם בחבלי הארץ הללו נמוכה, למרות תלונות חוזרות ונשנות מצד תושבי המקום. לא כולם מסכימים איתו.
"להגיד שזו המשטרה זה לגעת בקצה קצה של הבעיה", אומר יואל אהרונסון, מנכ"ל ארגון "השומר החדש". "מדינת ישראל מתירה תרבות של השלמה עם כל עולם העבריינות, הפרוטקשן. תסתכל על עולם הבנייה, על בעלי עסקים באזורי תעשייה – אין בעל מלאכה שלא נותן פרוטקשן לקבוצות עבריינים. זה בדיוק מה שקורה להמון חקלאים, שנאלצים לשלם לעבריין כדי שלא יזיק להם. ואלה אותן קבוצות של עבריינים, שגונבים בלילה וביום, ולך תדע אם בסופו של יום אלה אותם אנשים שפורצים לבית שלך ושלי. יש פה תחושת חוסר משילות מוחלטת. כל הזמן מנסים להאשים את המשטרה ומג"ב, אבל זו האשליה הכי גדולה. המשטרה פה לא זוכה לאמצעים הנדרשים כדי לאכוף את הפשיעה החקלאית כמו שצריך, אבל היא לא מכוונת לטפל בזה. אף אחד לא מבקש ממנה תוכנית רב-שנתית. זה נושא שפשוט לא כזה חשוב למדינה".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "נושא עבירות הרכוש רגיש וחשוב, ומשטרת ישראל פועלת באמצעות כל המשאבים העומדים לרשותה כדי לטפל בנושא ולחזק את תחושת הביטחון בקרב התושבים. אף שאי אפשר להבטיח הגנה מלאה, אלפי שוטרים, מתנדבים ולוחמי מג"ב עושים לילות כימים כדי לחשוף את מבצעי העבירה ולמנוע אותה בעוד מועד".
מהמשרד לביטחון הפנים לא נמסרה תגובה.