שי: "בוקר טוב, קופיקס?"
אבי כץ: "מי זה?"
גוטליב: "זה שי, אורי, לאה לב ו...".
לאה: "ודוד ליפשיץ".
גוטליב: "ודוד ליפשיץ. אנחנו בשידור חי ברדיו ב-103".
שי: "מזל טוב. אנחנו רוצים לברך אתכם על הסניף ברוסיה".
אבי כץ: "אהלן".
גוטליב: "כן".
לאה: "אבי כץ בכבודו ובעצמו".
שי: "אתה אבי כץ, כן כן".
לאה: "יש לי שאלה רגע, כמה יעלה שם קופיקס?"
אבי כץ: "אלי כולכם? כל השלושה מדברים אלי?"
לאה: "ארבעה".
אבי כץ: "ארבעה, או וואוו".
ליפשיץ: "אני לא דיברתי אבל".
שי: "אם היו פה חמישה אז היה ממש קופיקס... חמישה...".
אבי כץ: "כן, אה? היינו מוכרים אתכם בתוך שקית כזאת.
לאה: "יש לי שאלה באמת חשובה. אמרו פה שמוכרים הכל בחמישה רובל. באמת מעניין אותי מה המחיר".
אבי כץ: "חמישים רובל, חמישים".
לאה: "חמישים? כמה זה יוצא בשקלים? זה יוצא איזה עשרה...".
אבי כץ: "זה שלושה שקלים".
לאה: "מה?"
אבי כץ: "שלושה שקלים בדיוק".
שי: "אז למה אתה מוכר?..."
גוטליב: "זול".
שי: "אז למה אתה מוכר?..."
ליפשיץ: "אז למה אתם יקרנים בארץ לוקחים חמישה?"
שי: "קורעים אותנו".
אבי כץ: "קודם כל זה עניין של כוח קנייה, מה זה יותר זול? זה עניין של כוח קנייה. שם חמישים רובל הרבה יותר משמעותי לבן אדם מאשר פה חמישה שקלים".
גוטליב: "אה".
שי: "רגע רגע".
אבי כץ: "עובדה שהעלויות, עובדה שהעלויות שם להגיע לרווח הגולמי, שפה קשה לנו להגיע, שם אפשר להגיע בקלות, עדיין כשאתה מוכר גם בשלושה שקלים".
שי: "תגיד, אני, כל הזמן יש לי תחושה, אני עובר ליד סניפים של קופיקס, ואני רואה כאילו אנשים שותים, אוכלים וזה וזה וזה, ויש לי תחושה שאתם לא מרוויחים שם כסף באמת".
גוטליב: "איך אתה יודע?"
אבי כץ: "אבל אתה יודע, אתה יודע, אני רואה שאתה בכלל לא בשוק ההון...".
שי: "אתם מחכים שמישהו יקנה אתכם".
אבי כץ: "אתה חי בעולם משלך, הנה הסגרת את עצמך. 'קופיקס' זו חברה ציבורית וכל רבעון, כבר מזה שמונה רבעונים, היא מפרסמת תוצאות והיא מרוויחה שניים חצי מיליון שקלים ברבעון, אחרי שנדמה לך שלא מרוויחים".
שי: "מה זה שניים וחצי מיליון שקל? אתם עשרה שותפים".
אבי כץ: "ברבעון, ברבעון, אח שלי".
לאה: "מדהים".
גוטליב: "ברבעון, אח שלו".
לאה: "ויש לכם זכיינים והכל, בואנ'ה, אפשר גם אחד?"
שי: "אני...".
לאה: "תביא אחד, תביא סניף".
אבי כץ: "יש רשימת המתנה של מאה וארבעים איש. אני אדלג אותך למאה".
לאה: "אבי, חשבתי אנחנו יותר מזה, מה זה מאה?"
אבי כץ: "לא, חכי, השנייה התקשרת אלי מחסום, אנחנו כבר יותר מזה?"
גוטליב: "תגיד, אבי, כולם יודעים שאני בעסקי הקפה...".
שי: "הוא, נכון".
אבי כץ: "כן".
גוטליב: "רציתי לשאול אותך...".
שי: "יש לו קפה טוב".
אבי כץ: "שותה כל בוקר קפה, גם אני הייתי בעסקי הקפה".
גוטליב: "לא, יש לי, אני שותף בחברה של קפה, אל תראה אותנו ככה".
אבי כץ: "לא רואה אתכם בכלל, זה ברדיו כמו שאתה יודע, לא רואה אתכם בכלל, כן".
גוטליב: "בדיוק. ויש לי את התחושה, ויש לפעמים מחשבה כזאתי שהקפה בחמישה שקלים זה לא קפה איכותי כאילו ברמה גבוהה".
אבי כץ: "עכשיו בוא רגע, בנימה רצינית זאת, אנחנו בעולם חכם. עולם חכם זה עולם שההורים שלנו קראו 'פראבדה', אנחנו מחפשים בעיתון מה לא אומרים לנו והילדים שלנו מחפשים באינטרנט מה משקרים לנו".
גוטליב: "אוקיי".
אבי כץ: "בעולם חכם כזה, אם אתה חושב שאתה יכול לא לתת גם וגם וגם, אז אתה חי בחלומות".
גוטליב: "אה".
אבי כץ: "כדי להצליח אתה צריך גם איכות, גם מחיר...".
גוטליב: "שגם יהיה טעים".
אבי כץ: "וגם... (כולם מדברים ביחד)".
ליפשיץ: "אבי נשמע שאתה על כמה קפה טובים עכשיו...".
אבי כץ: "אני כן".
ליפשיץ: "אתה מאוד נמרץ לשעה הזאת".
שי: "תגיד, אתם מוכרים זה...?".
אבי כץ: "אתה מדבר עם בן אדם שעוצם עיניים באחת בלילה ובחמש הוא כבר ער".
ליפשיץ: "נו, אז זו ההוכחה הכי טובה".
שי: "אתם מוכרים גם וודקה שם בחמישים רובל?"
לאה: "כן, יש להם את הבר".
אבי כץ: "לרוסיה עוד לא הגענו עם הוודקה, כי אתה יודע, להסתכסך סופית עם פוטין לא בא לנו, אבל עוד נראה".
שי וגוטליב: "טוב, שיהיה בהצלחה".
לאה: "בוקר טוב".
אבי כץ: "אגב, אם בעניין הצלחה, מהרגע שפתחנו עד עכשיו, לצערנו כולל ביום כיפור, לא מפסיק התור שם".
שי: "פתחתם ביום כיפור?"
גוטליב וליפשיץ: "שם".
לאה: "לא".
אבי כץ: "לא פתחנו ביום כיפור".
לאה: "אה, הם גם סגורים בשבת".
אבי כץ: "דלג על יום כיפור. מהפתיחה בשבוע שעבר עומדים בתור כולל הבוקר".
לאה: "אגב, מה נסגר עם זה, שזה גם סגור בשבת. מה יהיה? אני לפעמים בא לי...".
אבי כץ: "זה לא סגור, שם זה לא סגור".
לאה: "לא, פה".
אבי כץ: "אה, פה שסגור בשבת?"
לאה: "כן, בא לי קפה".
שי: "אז תיסעי לשם, את רוסיה, צ'יק צ'ק נותנים לך להיכנס".
אבי כץ: "את יודעת מה? מול אחת כמוך של 'מה נסגר?', יש את האמא של זאת שעובדת ב'קופיקס', שאומרת 'שחרר את הבת שלי לשבת, שלפחות תגיע הביתה'".
גוטליב: "זה נכון".
לאה: "אני מוכנה לעבוד".
שי: "אני איתך, אבי, אני איתך. סגור".
גוטליב: "לא צריך 'קופיקס' בשבת".
שי: "סגור בשבת. לא נורא שיהיה יום אחד שכולם ינוחו. לא יקרה שום דבר רע".
אבי כץ: "אתם מדברים על אנשים שבחמש בבוקר מתחילים לעבוד. יום בשבוע לא תתנו להם מנוחה?"
לאה: "גם אנחנו מתחילים בחמש בבוקר".
שי: "גם אנחנו, ביי, אבי, להתראות, בהצלחה".
גוטליב: "יאללה, אבי, ביי, בהצלחה".
אבי כץ: "ביי".