אתמול (שבת) אחר הצהריים נדם לבו של חברנו רן פקר. רשימת הטייסים והמפקדים של חיל האוויר לדורותיו היא ארוכה, מרשימה ומשמשת מקור גאווה לחיל. ברשימה מצומצמת יותר נכללים הבולטים והמעצבים את חיל האוויר - וברשימה זו לרן יש מקום בולט ונכבד. הוא היה "טייס טבעי", "טייס בנשמה". הוא חי את הטיסה כאילו היה חלק בלתי נפרד מהמטוסים שהטיס. טיסותיו היו מדויקות, חדות ומלאות ביטחון ועוצמה.
ב־28 השנים שבהן שירת בחיל האוויר רן היה תמיד בחוד החנית של החיל. מפקד על טייסות ויחידות מבצעיות, מוביל מבצעים מן הבולטים והחשובים שחיל האוויר ביצע אי־פעם. באישיותו ובסגנון פיקודו על הקרקע ובאוויר היה רן מופת ודוגמה לחיקוי. הוא הוביל את חבריו בטייסת לניצחון היסטורי במלחמת ששת הימים. במלחמת ההתשה, כאשר מטוסו של שמוליק חץ מפקד טייסת הפאנטומים הופל והוא נהרג, רן עדיין מעולם לא הטיס פאנטום. ובכל זאת, מפקד חיל האוויר מוטי הוד הזעיק דווקא אותו למלא את מקומו של חץ. רן התייצב ובתוך דקות הפך למפקד סמכותי והוביל את המבצעים הנועזים והמסובכים במלחמה ההיא.
חבר למופת, איש רעים שפיתח קשרים הדוקים עם מפקדי צה"ל. בהשראתו גובשה רוח חיל האוויר והוא היה שותף לפיתוח האסטרטגיה ותורת הלחימה האווירית ולכתיבתן. רן מעולם לא הפחית ולו במעט את קשריו ואת מעורבותו בחיל. קשרי הידידות עם חבריו הלוחמים לא דעכו, אלא אף התהדקו. הוא הקפיד להופיע לפני צעירי החיל והעביר להם בשפתו המיוחדת את מורשת חיל האוויר לדורותיו. עד ימיו האחרונים המשיך להתנדב. הוא הקים והוביל את פרויקט "צהלה" לחינוך נוער שוליים ולהכנתם לשירות צבאי ואזרחות טובה. הבוגרים - במקום להידרדר לשוליים, הפכו לקצפת שבפסגתה. היה שלום, חבר וידיד. לאחר נחיתתך האחרונה תמריא במבנה עם מלאכי שמיים המלווים את המדינה, כמו שאתה רגיל - מהגובה.
הכותב היה מפקד חיל האוויר