מאבק להכרה: למה כל כך מעט רחובות בארץ קרויים על שם נשים?

מחיאות כפיים סוערות וקריאות הידד ליוו את ישיבת ועדת השמות העירונית במועצת עיריית באר שבע, שנערכה לפני שבוע וחצי. בכל זאת, מדובר בהיסטוריה: המועצה החליטה ש־13 הרחובות בשכונת "כלנית" החדשה בעיר ייקראו על שמן של נשים, רובן מזרחיות. בהחלטתה ביקשה העירייה לצמצם ולו במעט את הפער בין שיעור הרחובות הנקראים על שם גברים לאלו שנשים מונצחות בהם.

"זה חלק מתפיסת העולם שלי - לשילוב נשים בתפקידי מפתח ולשוויון מלא ברשימה שלי לבחירות למועצה", אומר ראש העיר רוביק דנילוביץ'. "לא מתוך טובה או אפליה מתקנת, אלא כי יש המון נשים מוכשרות, וזה משרת את האינטרס הציבורי שאני מוביל. כשמדברים על מודעות, צריך לפעול במעשים ולא רק במילים. ולכן כשנחשפתי לכך שיש פערים אדירים בשמות הרחובות בבאר שבע, וש־90% מהם נושאים שמות של גברים, החלטנו לעשות שינוי".

שמות הנשים שנבחרו לרחובות החדשים בבאר שבע הם דונה גרציה נשיא, הנדבנית שפעלה במאה ה־15 בספרד ובאיטליה; אסנת ברזאני, שעמדה בראש ישיבה בכורדיסטן במאות ה־16 וה־17; סוזן דניאל־נטף, חוקרת יהדות הלניסטית; רחל צברי, חברה בארגון ההגנה; הסופרת שושנה שבבו; הזמרת ברכה צפירה; הסופרת ז'קלין כהנוב; שופטת בית המשפט העליון מרים בן פורת; עדה גלר, רואת החשבון הראשונה בישראל; רוזה גינצברג גינוסר, שכיהנה כיו"ר ויצו העולמית; הפעילה הציונית שרה עזריהו; עליזה בגין, פעילה ציונית ורעייתו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין ופולה בן־גוריון, פעילה ציונית ורעייתו של ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון. "ביקשנו לתת ביטוי לנשים מכל הסוגים והגוונים, כאלו שעד היום די הוסתרו או לא קיבלו ביטוי, כפי שראוי שיקבלו", מוסיף דנילוביץ'. "בסוף, כשילדים הולכים ברחוב ורואים שם של גבר ועוד שם של גבר, זה נכנס לתת־המודע שלהם, ואנחנו חייבים לפרוץ את המעגל הזה".

הצעד של עיריית באר שבע מעיד על המודעות ההולכת וגוברת לצמצום הפערים בין גברים לנשים גם בכל הנוגע להנצחתם בשמות רחובות. כבר ב־2010 הודיעה ראש העין כי תקים שכונה חדשה שכל רחובותיה ייקראו על שם נשים. בדצמבר האחרון אישרה ועדת השמות העירונית של ירושלים כי תנציח ברחובותיה את שמותיהן של דבורה עומר, עפרה חזה ודונה גרציה. באותו חודש החליטה גם ועדת השמות בקריית גת לקרוא רובע שלם באחת השכונות בעיר על שמן של נשים פורצות דרך, בהן חנה סנש, לאה גולדברג, מרים הנביאה, המשוררת זלדה ועוד.

אלא שהמצב עדיין רחוק מלהיות מספק ברוב היישובים בארץ. כשהפעילה החברתית יעל שרר חצתה את תל אביב, היא גילתה כי מתוך 2,439 רחובות העיר, רק 62 נשאו שמות של נשים – שיעור של 2.5%. "עשיתי את הניסוי הזה לאחר שהגיע אלי סיפור מתוך ועדת שמות באחת הערים הגדולות", היא מספרת. "מתברר שבישיבה שנערכה אושרו שמות של פירות, ירקות ושל גנרל כלשהו שהיה אלוף פיקוד באחת ממלחמות ישראל. אבל לא נשאר רחוב לרבקה זיו, מקימת ויצו, אף ששמה היה מונח על השולחן. וכך שוב קיבל גבר רחוב ולא קיבלה אישה".

שרר החליטה לפתוח את מפות ישראל ולבחון את המצב: "ראיתי שיש רחוב אספרגוס, חילזון ולימון, ואין רחוב רבקה זיו. יש רחוב השחף, הטווס, ואין רחוב רבקה זיו. מהר מאוד התברר לי שנשים הן במקום נמוך יותר מהמקום האחרון".

לפי נתוני רשות האוכלוסין נכון לשנת 2014, המצב אכן אינו מזהיר. בירושלים, למשל, 72 רחובות נקראים על שם נשים לעומת 1,035 על שם גברים; בחיפה 48 רחובות נקראים על שם נשים לעומת 442 על שם גברים; בבת ים שבעה רחובות נקראים על שם נשים לעומת 109 על שם גברים; ואילו בהרצליה 29 רחובות נקראים על שם נשים לעומת 209 על שם גברים.

בתגובה לנתונים הללו החליטה שרר לפני כשנתיים להקים את פרויקט "רחוב משלה", מאגר שמות ומידע של נשים משפיעות והיסטוריות, הראויות על פי כל קנה מידה להנצחה בשמות רחובות. "כשדיברתי עם אנשים, התגובה הייתה שאין נשים ראויות לקרוא על שמן רחובות", היא מספרת. "בנוסף, חברי ועדות שמות במקומות שונים בארץ טענו שלא מציעים להם שמות של נשים. הדבר הזה הימם אותי. הרי יכולתי מיד לנקוב בשמות של 20 נשים ראויות שלא מספיק מונצחות בערים, כולל גולדה מאיר, האישה היחידה שהייתה ראש ממשלה בישראל".

פרויקט "רחוב משלה" לא נאבק רק על הנצחת שמות נשים, אלא גם על שינוי התיאור שמוצמד להן. כך למשל, לאחרונה צוין בדף הפייסבוק של "רחוב משלה" מאבקה של תמר וייס, שהצליח, מול עיריית ירושלים סביב שינוי התיאור על השלט של רחוב רות מ"אשתו של בועז, סבתו של דוד המלך" ל"גיבורת מגילת רות, אם סבו של דוד המלך".

לא בשיטת הריצ'רץ'

שמות הרחובות ביישובי ישראל נקבעים באמצעות ועדת השמות העירונית. כל אזרח יכול להציע שם, והוועדה מחויבת לדון בכל ההצעות. "בדקתי את הפרופילים של האנשים שמציעים הצעות לוועדת השמות", אומרת שרר. "מי שמציע זה או בני משפחה שחשוב להם להציע את קרוביהם שנפטרו או חובב ההיסטוריה המקומי, לרוב גבר שיש לו נטייה לשלוח שמות גנרלים, מבשרי השכלה מגרמניה של שנות ה־30 או רבנים אזוטריים שכתבו ספר אחד".

במקרים מסוימים מועצת העיר מעלה שמות לדיון, וגם ראש העיר יכול להציע שם, כפי שהיה בתל אביב כשראש העיר לשעבר רוני מילוא הציע להחליף את שמה של כיכר מלכי ישראל לכיכר רבין.

"מדובר בפוליטיקה של זהויות ובמאבק על יוקרה והכרה", אומר פרופ' מעוז עזריהו מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה. "שמות רחובות הם פנתיאון. בישראל לא בונים מונומנטים ואנדרטאות כמו שהיה מקובל באירופה. יש הרבה דורשים, והמשאב מצומצם, וכאן נכנסת הפוליטיקה. שמות רחובות הם פונקציה של הלחצים שמופעלים על הוועדה, ואי אפשר להאמין למספר המכתבים שמגיעים אליה. למשל, של משפחות של נפטרים שלוחצות להנציח את שמם. הרי אנשים משקיעים מיליונים רבים כדי ששמם יתנוסס, למשל, באגף של בית חולים, ובמקרה זה שם של רחוב הוא הנצחה חינם, וגם כאן יש להם דרישות: אנשים רוצים שם, אבל ברחוב גדול בצפון העיר ולא בסמטה קטנה בדרום".

פרופ' עזריהו משווה את הלחץ שמופעל על העיריות השונות להנציח נשים בשמות הרחובות למחלוקת הוותיקה סביב היעדרן של נשים משטרות הכסף, שגרמה לאחרונה לבנק ישראל להוציא שטרות חדשים עם דמויותיהן של המשוררות רחל ולאה גולדברג. "פקידים ואנשי ציבור פוחדים מהצל של עצמם ומתנהגים כאחרוני הקונפורמיסטים בגלל הלחץ הציבורי שצריך ייצוג של נשים ומזרחים", הוא אומר. "אני חושב שצריך להנציח אנשים לא בגלל המגזר שלהם, אלא בגלל מה שהם עושים, אבל מי כמוני מכיר את הלחצים שמופעלים על הוועדות. נכון, יש בעיה אמיתית: ייצוג הנשים בשמות הרחובות נמוך. ללא ספק חלק גדול מהבעיה הוא שנשים עד לפני כמה שנים לא היו חלק מהזהות הציבורית. הרעיון של שילוב נשים בפוליטיקה המקומית הוא חדש, אחרי שהתחום היה לחלוטין עסק גברי. השינוי אומנם מחלחל לשמות הרחובות, אבל מדובר בתהליך שלוקח זמן".

אחת הטענות שעולות בהקשר זה היא שלא נבנים מספיק רחובות חדשים לקרוא לנשים על שמן. "נכון, יש עיריות שאין בהן תוכניות להגדלת העיר, לא צפויים להיבנות רחובות חדשים וקשה לתקן את המצב, ולכן המקרה של באר שבע וקריית גת הוא חשוב", אומרת שרר. "באר שבע פועלת אחרי אפליה של עשרות שנים, שבהן נשים זכו בפרס נובל, השיגו הישגים, תרמו לתרבות, לפוליטיקה ולבניין הארץ, ומגיע להן בזכות ולא בחסד. יש עיריות שאומרות לנו שעכשיו הן התחילו לקרוא לרחובות בצורה שוויונית, אבל כך הן לא עוזרות. אם מאז שקמתם, קראתם לרוב המוחלט של הרחובות על שם גברים, ועכשיו אתם פועלים בשיטת הריצ'רץ', לא צריך להיות גאון במתמטיקה כדי להבין שהפער עדיין יישאר גדול. אז אם לאותן עיריות יש 50 רחובות חדשים, שיקראו לכולם על שם נשים".

נשים במקום מספרים

אלא שבישראל לא ממהרים כל כך להחליף שמות רחובות, במיוחד כשמדובר בשם של אחד מגדולי האומה או שם בעל משמעות לאומית או ממלכתית, והדבר דורש אישור של הממשלה או של ועדת שרים מיוחדת. כך הוחלט אחרי שב־2001 בעיריית בני ברק ביקשו לשנות את שם רחוב הרצל לרחוב הרב שך. "אנחנו, כמובן, לא רוצים לקחת מאף אחד את הכבוד", אומרת שרר. "לא אקח רחוב שנקרא על שם גבר ואשנה את שמו".

שרר מצביעה על כך שיש בערים רבות בארץ רחובות שעדיין לא ניתנו להם שמות, ובמקומם מופיעים מספרים; כך, למעשה, מזוהים הרחובות בוועדת התכנון המחוזית. "מדוע לא חושבים להפסיק להשתמש במספרים ולקרוא לרחובות האלו על שם נשים?" היא קובלת. "מה עם ריטה לוי־מונטלצ'יני, זוכת פרס נובל, או פעילת השכונות והמשוררת ויקי שירן? אי אפשר למצוא סמטה אחת שתיקרא על שמה? ומה עם הנדבנית הנרייטה דיאמונד? יש ערים שקיבלו כסף רב ממנה, אבל אין בהן רחוב על שמה, לעומת ערים שבהן יש רחוב על שמו של הברון רוטשילד אף שהוא לא תרם להן כספים. זה אבסורד".

במאגר של "רחוב משלה" יש כיום יותר מ־300 נשים מובילות בתחומן, וכל איש ואישה יכולים לגשת לרשימה ולבחור בשם של אישה שיוכלו להגיש לוועדת השמות באזור מגוריהם. "אם העירייה רוצה להשוות את המצב, יש לי מספיק נשים לתת לה", אומרת שרר. "אנחנו שמחים לגלות שיותר ויותר אנשים משתמשים במאגר שלנו, ויש שמות של נשים על השולחן. בכלל, השנה האחרונה הייתה מדהימה. ראינו נכונות לשיתוף פעולה ושיח פורה ומהלכים שבאו מתוך העיריות עצמן. אבל אני לא אפסיק עד שאראה שינוי גדול יותר במצב".