"החיבור שלי לדת ולאלוהים לא מותנה בגוף ממשלתי שקורא לעצמו רבנות או בשם כזה או אחר", אומר בנחרצות ובכעס בלתי מוסתר אדם גנשאפט בן ה־27, שנולד באוקראינה לאב יהודי ולאם לא יהודייה ועלה ארצה כשהיה בן 4. "יש משהו מצער בכך שאנשים מנסים להיאחז באובססיה שלהם לשליטה".
גנשאפט מתייחס כמובן לחוק הגיור החדש, שאושר בוועדת השרים לענייני חקיקה. לאחר שבשנה שעברה הרכב מורחב של תשעה שופטי בית המשפט העליון, בראשותה של הנשיאה מרים נאור, אילץ את המדינה להכיר בגיורים פרטיים אורתודוקסיים הנערכים בישראל ולהעניק אזרחות על פי חוק השבות, הוחלט בתחילת השבוע להשאיר את החלטת בג"ץ התקדימית על הנייר. חוק הגיור הממלכתי למעשה משאיר בידי הרבנות הראשית את המונופול על הגיור, ולא רק זה - הוא גם קובע כי גיורים פרטיים ייפסלו באופן רטרואקטיבי. כצפוי, ההחלטה עוררה התנגדות חריפה מקיר אל קיר: שר הביטחון אביגדור ליברמן ציין כי החוק הופך את ישראל למדינת הלכה, ומפלגתו ישראל ביתנו הגישה ערר על ההחלטה; ח"כ יאיר לפיד טען כי מדובר בסטירת לחי לציונות הדתית; ונתן שרנסקי הזהיר שיהודים יפסיקו לבקר בישראל.
"מבריחים אנשים מהדת"
בתווך, מחוץ לקלחת הפוליטית, נמצאים מי שעלולים להיות מושפעים באופן ישיר מההחלטה: רבים שעברו בשנים האחרונות תהליך גיור באופן פרטי, ואילו עתה גיורם מוטל בספק.
כזה הוא, למשל, אדם גנשאפט. מרבית חייו הוא חי בארץ, גדל כישראלי וכיהודי ושירת בצבא. לפני כמה חודשים עבר גיור אורתודוקסי דרך "גיור כהלכה", רשת בתי דין עצמאיים אורתודוקסיים לגיור.
שלשום הוא התבשר כי יכול להיות שהגיור שעבר לא יוכר על ידי המדינה. "עברתי את התהליך הזה כי רציתי שיהיה מוסכם שאני יהודי", הוא אומר. "אני גר בישראל, חונכתי כמו כל ילד ישראלי, למדתי על החגים כמו כל ילד ישראלי, אני מקבל את המצוות הרבה יותר מאנשים שנחשבים יהודים".
מדוע לא עברת את התהליך דרך הרבנות כדי שיהדותך לא תוטל בספק?
"הדרישה של הרבנות לא תואמת את אורח החיים שאני מנהל. בן אדם צריך להיות לא רק אורתודוקסי, אלא אורתודוקסי קיצוני. זה לא אורח החיים שלי ואין לי כוונה לעשות דברים אחרת. שמעתי סיפור על מישהי שעברה תהליך ארוך, מעל שנה, וכשהגיעה לרבנות עם בעלה, שעובד כדי־ג'יי, נדחתה בגלל עיסוקו. יש פה גוף מיושן, עיקש, שרואה את עצמו מעל האנשים ולא כמשרת את העם היהודי, אלא כמשרת את הרבנות ואת הכוח שלה. אין לי צורך להתיישר לפי גוף כזה או אחר".
ח', שארבעת ילדיו עברו גיור דרך "גיור כהלכה", מספר שזוגתו נתקלת בקשיים בלתי אפשריים בקבלת אזרחות ישראלית. "בת זוגי היא אזרחית פיליפינית ויש לה קושי בקבלת מעמד בארץ, אפילו מעמד זמני, כי לטענת משרד הפנים חסרים לה כמה טפסים", הוא מספר. "היא רוצה להתגייר, הילדים שלנו לומדים בבתי ספר דתיים, אנחנו מנהלים אורח חיים יהודי ככל בית בישראל, אפילו אפשר להגיד שמעבר לכך, מקיימים בית מסורתי".
ח' טוען שעל אף אורח החיים המסורתי שהם מקיימים בביתם, דרישות הרבנות היו מוגזמות עבורם: "את הרבנות זה לא מעניין, מעניין שהאמא תתגייר ואז הילדים באופן אוטומטי ייחשבו כיהודים כל עוד הם מתחת לגיל 13. ב'גיור כהלכה' קיבלנו יחס מדהים, בניגוד לרבנות".
מה דעתך על אישור חוק הגיור?
"חבל שבגלל אינטרס פוליטי מחזירים אותנו לתקופות חשוכות. עד עכשיו קשה לי להאמין שבגלל פוליטיקה יזרקו יהדות של הרבה מאוד אנשים לפח. לא מדובר רק בארבעת הילדים שלי, אלא באלפי אנשים. הרבה אנשים שגרים כאן, חלקם נולדו בארץ ולא מכירים שום דת אחרת. הם מבריחים אנשים מהדת שלנו במקום לחבק".
חוה, שעלתה ארצה מארצות הברית, ניסתה אף היא ליישר קו עם הגיור המסורתי והגיעה לרבנות במטרה לעבור את התהליך כהלכתו, אלא שאז ספגה ביקורת על סגנון חייה, מה שגרם לה לחפש אלטרנטיבה אחרת. "ביקשו ממני לספר על החיים שלי", היא מספרת. "אמרתי שגדלתי במקום בלי יהודים בכלל ובית הכנסת קרוב ביותר היה במרחק שעה נסיעה. כשהם שמעו את זה הם טענו שהצורה שבה ההורים שלי גידלו אותי לא הייתה בסדר. אמרתי להם להתראות. אני לא רוצה להיות עם אנשים שחושבים שהחיים שלי לא היו בסדר".
גם רות (33), שעלתה ארצה מרומניה בגיל 13.5, רצתה לעבור הליך גיור ברבנות. "ברבנות ציפו מבן זוגי, שהיום הוא בעלי, שיהיה חסידי", היא טוענת. "אמרו לי שאם אני רוצה לעבור דרכם את התהליך אני צריכה להיפרד ממנו. לא הסכמתי לזה כי זו כפייה. אני מוכנה להיות יהודייה, אבל לא בכפייה. בן אדם שהופך להיות דתי לא הופך להיות דתי ביום אחד, הוא צריך לעבור תהליך שלוקח זמן. היינו מאורסים והם פשוט אמרו לי לעזוב את בן זוגי ו'אנחנו נמצא לך בן זוג בשידוך'. אמרתי שזה לא הולך ככה".
המדינה מתפצלת לשניים
הרב ד"ר שאול פרבר, ממייסדי "גיור כהלכה" ומי שהקים לפני 15 שנה את עמותת עתים, הנותנת סיוע והכוונה בשירותי הדת במדינה, מסביר כי הכל החל עם העלייה מברית המועצות לשעבר. "מבחינה היסטורית זה היה אחד הניצחונות הגדולים של מדינת ישראל, שהצליחה לאפשר לאנשים האלה לעלות ארצה. הבעיה הייתה שחלקם לא היו יהודים על פי חוק ההלכה", מסביר פרבר. "כיום 374 אלף איש שעלו ארצה במסגרת חוק השבות רשומים במרשם האוכלוסין כחסרי דת. במילים אחרות, כ־6% מהאוכלוסייה היהודית־ישראלית הם לא יהודים על פי ההלכה. העלינו מאות אלפי אנשים, והם לא יכולים להתחתן כאן".
לפני כשנה וחצי קמה קבוצת רבנים מהזרם המרכזי בציונות הדתית, ובהם הרב פרבר, ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים הרב נחום רבינוביץ', רב היישוב שוהם ויו"ר ארגון רבני צהר הרב דוד סתיו, רב המועצה המקומית אפרת הרב שלמה ריסקין ועוד רבים אחרים במטרה להביא לשינוי. "הקמנו רשת של בתי דין פרטיים. כיום יש לנו 25 רבנים שמגיירים בהם, ובתוך שנה וחצי גיירנו כ־20% ממה שהמדינה מגיירת", אומר הרב פרבר וטוען כי החרדים מאוימים מהאלטרנטיבה שצצה לפתע ועברה אפילו את בג"ץ. "החרדים מאוד מאוימים בגלל בית הדין שלנו ומפחדים גם מהרפורמים ומהקונסרבטיבים, ולכן החליטו להעביר את החוק בוועדת השרים לענייני חקיקה, חוק שייתן להם את כל הכוח", הוא אומר. אני כל כך כועס על זה כי סוף־סוף, אחרי יותר מ־15 שנה, יש גוף אורתודוקסי שיש לו פתרון לנושא הגיור, יכולים לגייר עשרות אלפי אנשים, ואז המדינה באה ובמקום לחבק סוגרת את הדלת".
מבחינת הרב פרבר מדובר בסטירת לחי ליהדות ארצות הברית: "אני דואג לעתיד העם היהודי. היום, בעידן ה־ BDS, אנחנו צריכים תמיכה. אנחנו צריכים את החברים בארצות הברית, ופתאום אנחנו אומרים להם שהם לא רצויים כאן ושהערכים שלהם לא רצויים כאן".
מה אתם מתכננים לעשות בעקבות אישור חוק הגיור?
"אנחנו לא יכולים לשבת בשקט כשדבר כזה קורה. אנחנו מנסים לגייס תמיכה מהעולם היהודי, ללכת לראש הממשלה ולהגיד לו שזה לא בסדר ושיעצרו את החוק עכשיו, 'תקבור את החוק ותתחיל לתמוך בגיור הפרטי'. אנחנו נדבר עם חברי כנסת, מקבלי החלטות. לא מתכננים כרגע פעילות משפטית, אבל נצטרך לראות לאן זה מתגלגל".
"או שיש כאן טעות או ששיש הטעיה של רבים מהשרים שהצביעו בנושא הזה", אומר יו"ר רבני צהר, הרב דוד סתיו. "אני מקבל טלפונים משרים שאומרים לי שאמרו להם שהחוק מדבר רק על חוק השבות ורק כנגד גיורם של עובדים זרים, וזה לא נכון. בתזכיר החוק אין התייחסות לאריתראים, לאזרחים לא ישראלים. הוא עוסק בנושא הגיור ואומר שלא תהיה שום נפקות חוקית לגיור שלא נעשה על ידי מנהל הגיור. נכון להיום, אם אדם עבר גיור פרטי, אף שהרבנות לא מחויבת להכיר בו, אם בית הדין הרבני יתרשם שמדובר בגיור ראוי, הוא יכול להכיר בו. זו פגיעה במאות אלפי אנשים שהתגיירו בגיורים אורתודוקסיים. זה פוגע באלפי אנשים שעברו גיור ב־20 השנים האחרונות וימנע מהם את ההכרה ביהדותם. זה לא חוק נגד אריתראים או סודנים, זה חוק נגד כל בתי הדין של הציונות הדתית שעוסקים בגיור של ישראלים, עולים שחפצים להיות חלק מעם ישראל. מטרתו היא לגרום לכך שלא יהיה גיור כלשהו זולת זה של מנהל הגיור".
מה הלאה?
"אם חלילה החוק יתקבל באופן סופי, לא יהיה גיור במדינה. נכון להיום, מנהל הגיור מגייר כ־1,600 מהמגזר הרוסי, המספר הנמוך ביותר מאז העלייה הרוסית. נולדים בישראל מדי שנה כ־5,000 ילדים לא יהודים, שהרבנות מסרבת לגייס אותם. תתרחש קטסטרופה, כי המדינה תתפצל לשניים - לחברה יהודית ולא יהודית".