עבור הבדואים, המחאה היא המוצא האחרון

סלים דנפירי, גבר בשנות ה־50 לחייו, יושב בתוך אוהל המחאה בכפר הבדואי ביר הדאג’ בנגב הצפוני, בסמוך לקיבוץ רביבים, ולוגם קפה בדואי מהביל שהוכן במדורה. כמו יתר תושבי הכפר, גם הוא מודאג מעתידו של היישוב וחושש שהניסיון להסדירו יסתיים גם הוא בפינוי אלים, ממש כמו במקרה של אום אל־חיראן. “הם רוצים להפוך אותנו ליישוב אזרחי ולא חקלאי”, הוא אומר. “הובטח לנו עם ההכרה בכפר שכל אב בית יקבל חמישה דונמים - אחד למגורים ועוד ארבעה לשימוש חקלאי. כל האנשים כאן מגדלים כבשים וגמלים, חיים מהם. רוצים להפוך אותנו למעמסה על לשכות האבטלה”.
 

היישוב ביר הדאג' הוכר בשנת 2003 לפי החלטת הממשלה על הקמת יישובי קבע לבדואים בנגב, כחלק מהמועצה האזורית אבו בסמה. על פי ההסכם המקורי, התושבים היו אמורים לקבל 6,500 דונם למגורים ועוד 1,900 למכלאות, והיישוב היה אמור להיות מוכר כחקלאי.

החל מנובמבר 2012 נכלל היישוב בתחומי מועצה אזורית נווה מדבר. תהליכי ההסדרה של ביר הדאג' נערכים כבר שנים רבות, אך בחודשים האחרונים עלה המשא ומתן בין התושבים לרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב על שרטון, והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות.
 

בשנת 2014 מועצת מקרקעי ישראל בראשות השר אורי אריאל, שכיהן אז כשר הבינוי וכיו"ר המועצה, אישרה מתווה חריג ומיטיב עבור תושבי ביר הדאג'. על פי ההחלטה שהתקבלה אז, לכל משפחה הוצעה נחלה בגודל חמישה דונמים לעומת מגרש של כ־800 מטר שמוענק בהסדרים הרגילים. בנוסף, הפיצוי הכספי בביר הדאג' הוגדל ל־100 אלף שקלים לעומת עשרות אלפי שקלים בודדים בהסכמים הרגילים עם התושבים הבדואים במקומות אחרים.

לפי התוכנית, תחום השיפוט של הכפר יורחב ל־12 אלף דונם כאשר המכלאות יהיו בתוך שטח היישוב. ההסכם החריג שאושר במועצת מקרקעי ישראל היה תולדה של התחייבות היסטורית לתושבי הכפר משנת 2006. ברשות הדגישו כי "הסדרת ביר הדאג' הייתה אמורה לצמצם את הפלישה משטח של 20 אלף דונם ל־6,500 דונמים בלבד". 

 

אלא שלאחר כניסתו של מנכ”ל הרשות יאיר מעיין לתפקידו לפני כשנתיים, חלו שינויים בתוכנית. לדבריו, התוכנית ירדה מהשולחן בגלל חוסר היענות של התושבים. בספטמבר 2016 אישרה מועצת מקרקעי ישראל בראשות השר משה כחלון תוכנית חדשה, שיזמה הרשות, ובה מובטחים לתושבים 6,500 דונם למגורים ועוד 5,000 דונם לחקלאות. כמו כן, היישוב החוקי יכלול כ־1,600 יחידות דיור במגרשים בני דונם אחד, כמו גם אזור תעשייה.
 

עם זאת, התושבים טוענים כי התוכנית אינה מיושמת. לטענת התושבים, יש ניסיון להפוך את היישוב מחקלאי לעירוני על ידי הקצאת קרקעות למגורים בלבד ללא הקצבת מים לחקלאות. כמו כן, לדבריהם, תושב שכבר בנה את ביתו ביישוב לפי ההסדר החדש – לא קיבל נחלה חקלאית כפי שהובטח לו.
 

בעקבות כישלון המשא ומתן והניסיון, לטענתם, להגביל את שטחי המחיה שלהם, יצאו תושבי הכפר לפני כחודש למחאה רחבה נגד הרשות. בשבוע שעבר מאות מהם הפגינו מול משרדי הרשות בבאר שבע בקריאה לסגור אותה ולהפסיק את מדינית הריסות המבנים בנגב.

בין היתר, הם אחזו בשלטים שעליהם נכתב: "כן להכרה, לא לעקירה" ו"עקירת בתים היא פשע נגד אזרחים". התושבים מוחים על הניסיונות, לדבריהם, לשנות את ייעודו של היישוב ודורשים את יישומה של תוכנית המתאר מ־2003. 
 

"המחאה מבחינתנו היא המוצא האחרון שלנו לאחר כל ניסיונות ההידברות, וכתגובה לשימוש של הרשות בהריסות בתים ואמצעי לחץ אלימים נוספים נגד תושבי הכפר", אומר תושב הכפר אבו עדיסאן. "גם כאשר אנו נאלצים למחות, אנו דואגים לפעול במסגרת החוק והדמוקרטיה".

“זו דמוקרטיה?"

בימים אלה שוררת בביר הדאג’ אווירה של חוסר אמון. חלק מתושבי הכפר שירתו בצה”ל, שניים מתושביו היו מועמדים לראשות המועצה האזורית נווה מדבר, יש בו בתי ספר ומרפאה ותושביו השתתפו גם בהצבעה למועצת האזורית הבדואית, האחראית על היישובים שהוכרו על הנייר. “יש כאן 7,000 תושבים, 35 אלף ראש צאן, ו־%60 עוסקים בחקלאות”, מספרים ביישוב. “ברשות לא רוצים ליישם את תוכנית המתאר המקורית, ומוליכים שולל את כולם. הם משנים את תוכניות המתאר כל הזמן”.
 

ברשות אומנם טוענים כי תוכנית המתאר לא השתנתה, אך תושבי הכפר חוששים כי התפתחות האירועים תוביל לפינוי האלים הבא, כמו זה שהתבצע ביישוב הבדואי הלא מוכר בנגב, אום אל־חיראן, בינואר 2017. כזכור, בטרם החל הפינוי אירעה אז תקרית שבה נדרסו שוטרים על ידי מכוניתו של יעקוב מוסא אבו אלקיעאן, מורה למתמטיקה תושב הכפר. במסגרת התקרית נהרג רס"ם ארז עמדי לוי, שוטר אחר נפצע ואבו אלקיעאן נפצע מהירי ומת.

“עושים ברשות הכל כדי להכין את דעת הקהל בארץ לפינוי האלים הבא”, מתריע כעת אחד מתושבי הכפר, קצין צה”ל במיל’ שמעדיף להישאר בעילום שם. “יהיה כאן מצב לא נעים, אום אל־חיראן 2, כי הרשויות חוזרות בהן מהסכמות קודמות עם תושבי הכפר. הרשות רואה במחאה הלגיטימית שלנו דבר פסול. זו דמוקרטיה?”

 

סלאמה אבו עדיסאן, קצין צה”ל בדימוס, שהיה מועמד לראשות המועצה, אומר מצדו: “לא ניעתר לפניות של הרשות. ננקוט את כל האמצעים הלגיטימיים כדי למנוע פינוי והריסה של בתים כאן”.
 

תושבי הכפר מנסים לצרף גם את אנשי קיבוץ רביבים הסמוך למאבקם. במפגש עם אחד מתושבי הקיבוץ שהתרחש לאחרונה אמר לו תושב הכפר: “יש לכם נדנדות, מגלשות, הילדים שלכם משחקים במקומות מוסדרים, ולנו אין אפילו בתים. אם יהיה רע לנו, יהיה רע לכולם. אתם צריכים להצטרף למאבק הצודק שלנו”. ואכן, שלושה מאנשי הקיבוץ כבר הגיעו והביעו סולידריות עם היושבים באוהל המחאה.
  

 

עבדאללה מראחלה, רועה כבשים, פונה כבר פעמיים מהיישוב עם בני משפחתו. אתמול הגיעו לכפר כוחות משטרה גדולים במטרה להרוס שוב את הבית הארעי שהקים למשפחתו בטענה שמדובר בבנייה לא חוקית. “מדברים על 1,600 יחידות דיור שיימסרו ללא תמורה לזכאים, אך איש מהיישוב לא יודע על תוכנית זו", הוא אומר. "איפה בדיוק נגדל את הכבשים שלנו? ירשנו את גידול הצאן במשפחה. אנחנו לא יודעים לעשות שום דבר מלבד זה, וגם הרשויות רודפות אותנו ממקום למקום וקונסות אותנו בעשרות אלפי שקלים". 
 

"מה הממשלה רוצה? שנבנה שתי קומות, אחת לכבשים והשנייה למשפחה?" תוהה גם התושב ג'ומעה אל־עורג'אן. יש תקווה בימים האחרונים התפרסמו בעיתונות מודעות קול קורא שהרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב הפנתה אל תושבי ביר הדאג', על מנת להסדיר את מעמדם החוקי. 

כמו כן, בשבוע שעבר שיגר שר החקלאות אריאל, הממונה על הרשות, מכתב לחברי הכנסת שבו נכתב, בין היתר: "היישוב ביר הדאג' נבנה כולו באופן לא חוקי, כך קבעו בתי המשפט. התושבים פלשו לאדמות מדינה, ביצעו שם בנייה בלתי חוקית ויש לפנותם. המדינה יזמה הכשרת מגרשים ותכנון יישוב חוקי ומוסדר בתיאום עם התושבים, והמגרשים יימסרו לצעירים במחיר מוזל ולזכאים ללא תמורה... במסגרת מדיניותי להעמקת המשילות בנגב, הצלת אדמות המדינה ושיפור תנאי המחיה של האזרחים הבדואים, אני קורא לתושבי ביר הדאג' להצטרף להסדרה החוקית".

"תושבים שיוסיפו לאחוז באדמות מדינה שלא כחוק יועברו לטיפול גורמי האכיפה, על פי פסיקות בתי המשפט והצווים שהוצאו נגדם".
 

"המדינה הכירה בכפר שלנו לפני יותר מעשור", קובל כעת יו”ר הוועד המקומי ביר הדאג’, סלמאן אבן חמיד. "תוכנית המתאר ליישוב הופקדה ואושרה בשנת 2003, ועדיין אין לתושבי הכפר אפשרות לבנות את בתיהם כחוק בגלל התנהלות הרשות להסדרת התיישבות הבדואים. אנחנו בעל כורחנו ממתינים לאכלוס היישוב. תיאור זה של אריאל מטרתו לא לתאר מציאות, אלא לקבל את אישור ראש הממשלה לפגוע בנו".
 

בתגובה למכתב של אריאל שיגרו השבוע חמיד ויתר ראשי הוועד מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו ולחברי הכנסת, שמגיב לשר אריאל ומכנה את מכתבו “מכתב הסתה”. 
 

“המכתב שנשלח על ידיו מלא סילופים ואינו מדויק, כאשר מטרתו להציג אותנו כסרבני הסדר ובזאת לתת לגיטימציה לשר לממש את תוכניתו לפגוע בנו קשות ולהרוס את כל בתי היישוב ביר הדאג', בשם החוק וללא התערבות ראש הממשלה", אומר חמיד כעת.

"השר אריאל טוען כי ביר הדאג' 'התמקמה בשנת 1994 על אדמות מדינה שלא כחוק', אולם אנו יושבים במקומנו מאז 1995, לאחר הסכם חתום מול ממשלתו של יצחק רבין. אריאל טוען כי 'בתי המשפט פסקו כי עליה להתפנות', אולם לא היה כל דיון או פסיקה של בית משפט על פינוי ממקום מושבנו".

חמיד הוסיף כי: "השר אריאל טוען כי 'נעשו אינספור ניסיונות בידי נציגי המדינה להגיע להסכמה עם תושבי הכפר על מנת להסדיר את מעמדם', אולם הטענה ההפוכה היא המציאות: בכל פעם שהגענו להבנות, העמידו אנשי הרשות להסדרת הבדואים עוד תנאים חדשים, נוספים ובלתי אפשריים, אשר בסופו של דבר מנעו מאיתנו הגעה לאותו הסדר שכל כך רצינו".

"אין לנו הסבר אחר מאשר רצונם של אנשי הרשות לחזור בהם ולבטל את ההסכמים ותוכנית המתאר שאושרה ליישוב בשנת 2003, כתוכנית חקלאית כפרית מינימליסטית".

 

"תושבי ביר הדאג' רוצים יישוב העונה על צורכיהם ומתמודד עם אתגר התעסוקה של התושבים", סיכם חמיד. "אנו רואים בדאגה את הכישלון של העיירות הבדואיות בנגב ואת העוני וההרס החברתי בהן. על כן, אנו מתעקשים על תוכנית מתאר אשר תתמודד עם הרצון שלנו לא להצטרף לעוד סטטיסטיקה של עוני".

"אינטרס זה של התושבים הוא אינטרס של כל השכנים שלנו בנגב והאינטרס של המדינה. תוכנית המתאר שאושרה על ידי ועדות התכנון ושר הפנים בשנת 2003 נותנת תקווה. אנו מודאגים כי אם תוכניותיהם של השר אריאל ומעיין יתממשו, והרס בתינו יתעצם, הדבר יביא לפגיעה קשה בכולנו".
 

אל מול הלחץ שמופעל על תושבי היישוב והריסת הבתים בו, אומר חמיד: "אנחנו נבנה את הבתים שנהרסו מחדש. ההריסות נמשכות כדי לאלץ אותנו לקבל את התוואי של הממשלה, שקובר כל אפשרות שהכפר יהיה חקלאי כפי שהובטח לנו מלכתחילה. לא יעלה על הדעת שכפר ובו 7,000 נפשות נמצא במתחם שלא עולה על 6,000 דונם, ובמקביל המועצה האזורית רמת נגב הסמוכה שולטת על 4.3 מיליון דונם עם אותו מספר נפשות".