רצף האירועים של החודשיים האחרונים העלה לכותרות שוב את מסיבות הטבע. המארגנים והבליינים, שמעדיפים להישאר בין העצים עם הבומים והחפירות ולא לצאת לאור, מוצאים את עצמם נאלצים להדוף טענות שכמותן כבר שמענו לא פעם בשנים האחרונות, ושלפיהן מדובר באירועים של חבר'ה מסוממים. שלשום עצרה המשטרה את בן זוגה של החיילת בת ה־20, שמתה החודש ממכת חום בעת בילוי במסיבת טבע ליד צומת גורל שבדרום. עד כה נעצרו שבעה חשודים נוספים, ובהם מעורבים בארגון ובהפקה של האירוע שהתקיים באופן לא חוקי וללא היתרים, וכן מעורבים בשירותי שמירה וניקיון וגם בסחר בסמים.
פחות מחודשיים קודם לכן נדקר למוות צעיר בן 22 בשם משה אשכנזי באמצעות בקבוק זכוכית במהלך מסיבת טבע שהתקיימה ביער אליקים שבכרמל. באפריל האחרון עלה החשד שהשריפה הגדולה ביער דבירה בנגב נגרמה כתוצאה ממסיבה שהתקיימה במקום. "במסיבות כאלה יש לא מעט אנשים שתויים", סיפר בעבר אחד החוגגים שהיה במסיבה שבה נדקר הצעיר. "גם לא מעט סוחרים מגיעים עם כדורים. בתוך שלוש דקות אתה מגיע למי שמספק חומר בכל הצורות".
"איפה שאנשים הולכים לבלות, שם יש סמים", מספר כעת אחד המארגנים של המסיבות הללו ל"מעריב המגזין", "אבל הבעיה היותר גדולה היא האלכוהול. אלה צעירים שיוצאים בכל שישי ובשבילם המסיבה ביער היא עוד בילוי, והם הולכים ושותים ומשתכרים שם, ואחר כך עולים על הכביש. במסיבות של הדור שלנו לא תמצאי אלכוהול. אלה עולמות שונים". פ', בליין קבוע במסיבות טראנס, מוסיף: "כשהמסיבות הופכות להיות ממוסחרות והופכות למועדון טבע של אנשים שלא באים מאהבה של המוזיקה והערכים שלה, אלא מרצון לעשות כסף, מגיעים גם גורמים בעייתיים, ובהם גם קבוצות של אנשים שאפשר להגדיר אותם כערסים ששותים קצת יותר מדי".
למה לא מונעים כניסה מגורמים בעייתיים או לפחות לא מאפשרים להם להכניס בקבוקי זכוכית, כמו זה שגרם למותו של הצעיר?
"במסיבות חוקיות זה יותר מסודר ואפשר לשלוט על הקהל שמגיע ולסנן את הגורמים שנראים כמי שיכולים לגרום בעיות, אבל בשטח, בלילה, את לא בדיוק בודקת מי יושב באוטו ולא יכולה לעשות סלקציה. זו הסיבה שאת יכולה להשתתף באירועים גדולים של אנשים ששותים ולוקחים סמים, אבל יש בהם גם הרבה אהבה, חמלה ועזרה, ויש אירועים שבהם היצרים מתלהטים".
"אם תעשי בדיקה תגלי שמספר האנשים שנפגעו במסיבות טראנס, מכל סיבה שהיא - תאונות דרכים, דקירות, מנת יתר או התייבשות – נמוך הרבה יותר מאירועים גדולים אחרים, למשל במשחקי כדורגל או במועדונים בתל אביב", אומר מצדו אחד המפיקים הגדולים והוותיקים בתחום. "אפילו בטיולים של בית ספר נפגעים יותר ילדים מאשר במסיבות. כשמשהו קורה במסיבות שלנו, זה מאוד יוצא דופן".
"יש מסיבות ענקיות בלי שום אירוע פלילי", מספר גם פ', "יותר מזה: אלו מקומות הבילוי היחידים שאת רואה אנשים שאכפת להם אחד מהשני, אנשים שעוברים ברחבה ומציעים למישהו שהם לא מכירים מים. את יכולה לבוא למסיבה כזו על בטן ריקה ולצאת אחרי כמה שעות שבעה ומרוצה. יש שם אווירה מדהימה של אהבה ואחווה".
אז למה יצא למסיבות האלו שם רע?
"כי אנשים משתוללים, לוקחים סמים ובגדול עושים דברים שביומיום הם לא עושים, וזה מושך תשומת לב שלילית, אז למה לא להדביק לזה דברים שליליים?”
לעקוב אחרי נייר טואלט
מסיבות יער, טבע או טראנס התחילו בסוף שנות ה־80 בגואה שבהודו. עם התפתחות הז'אנר המוזיקלי, הגיעו המסיבות למדינות המערב, וכמובן גם לישראל, שממנה יצאו אלפי תרמילאים לתור בתת־היבשת המהפנטת. הם חזרו לארץ עם האהבה למוזיקה ולסצינת המסיבות, ולא הפסיקו לרקוד עד אור הבוקר ולתת בראש גם אחרי שהתבגרו והפכו להורים. "זה המקום הכי בטוח בשבילי", אומרת אורית קליזו, אם לשני ילדים.
"אנחנו חבר'ה בני 40 פלוס שנפגשים במסיבות במקום לשבת מול הטלוויזיה. אנחנו בטבע, צוחקים ורוקדים, וזה הבילוי של יום שבת שלנו. אחרי שסיימתי עם הכביסות והבישולים של הבית, אני מתחילה להרגיש את הקוצים, וחסר לי אם אני לא הולכת שבועיים למסיבה. לפני הטיפולים הכימותרפיים שעברתי הייתי הולכת למסיבה, לספוג את האנרגיה. זה מחזיק אותי. אומרים שהמסיבות הן רק סמים ובלגן, ואת זה אומר מי שלא היה שם. זה הכי רחוק מהמציאות. לא כולם צורכים סמים ולא כולם משתכרים. סקס? בכלל לא. כשאת ברחבה, זו אנרגיה מטורפת".
בשנות ה־90 נהגו לקרוא להן מסיבות אסיד, והמשטרה הייתה פושטת עליהן בחיפוש אחרי סמים וכדי לעצור את המארגנים. במטרה לנסות לנקות את שמם, התקיימה בשנת 1998 מסיבת טראנס המונית בשם "תנו צ'אנס לטראנס" לאור יום, בכיכר רבין בתל אביב. 40 אלף צעירים היו שם. כיום המשטרה דורשת היתר מיוחד לקיומן של מסיבות טבע שכולל תנאים כגון ביטוח והוצאת אישורים שונים. במקרה של מסיבות טבע מחתרתיות היא מגיעה לא פעם למקום האירוע, עוצרת את המוזיקה ומפזרת את הבליינים.
יש למעשה שלושה סוגים של אירועים: הפקות גדולות ומאושרות, מסיבות בינוניות ללא אישור ומסיבות חברים קטנות. את מיקום המסיבות שאינן חוקיות מקבלים המשתתפים כמה שעות לפני האירוע, בדרך כלל כמסרון לטלפון הסלולרי שמכיל את הנ"צ או מספר טלפון שכשמתקשרים אליו - עוברים לתא הקולי שמספק הנחיות. "מפני שאין אישור לאירוע, ההפקה רוצה למנוע מאנשים לא רצויים ומהמשטרה להגיע למקום", אומרת א', אם לשלושה ומחובבות הז'אנר. "כשיורדים מהכביש הראשי ועוברים לדרכי עפר צריך לעקוב אחרי ניירות הטואלט שמובילים לאוהל של המסיבה. יש בזה משהו מאוד מחתרתי".
"לפי המארגנים, אפשר לדעת איך תהיה המסיבה", מוסיפה קליזו. "לכל מפיק יש את הקהל שלו שהולך אחריו, ולא משנה איפה הוא יעשה את המסיבה, אם זה בטבריה או ביער בדרום. לא תמיד משנה מי הדי־ג'יי, העיקר האווירה".
הסוג השלישי של המסיבות הוא כאמור מסיבות חברים. מספר המבלים בהן נמוך משמעותית ממסיבות אחרות, ומאוד קשה להתוודע אליהן, אלא אם אתם, ובכן, חברים. "משלמים במסיבות האלה בשיטת הכובע", אומר פ'. "מעבירים כובע בין המבלים, וכל אחד שם כמה שנראה לו. לא תמיד מצליחים לכסות את העלויות, אבל את המסיבות האלה לא עושים כדי להרוויח, אלא כדי ליהנות".
"חוסר אחריות"
למרות הניסיונות לעצור את המוזיקה, בשנים האחרונות הפכו מסיבות הטבע לז'אנר בילוי להמונים. "בהתחלה היינו סוג של אאוטסיידרים", אומר המפיק הוותיק. "היינו קבוצה יחסית קטנה שעשתה דברים לא מקובלים. התאחדנו כדי להיפגש ולעבור ביחד חוויות מרחיבות תודעה. היום, כשאני עושה מסיבה, אני מביא 2,000 איש בני 45 בממוצע. הם באים כדי לראות אחד את השני. זה כמו פגישה חברתית. היום המסיבות הן כמו מועדון שנמצא בחורשה. ככל שיהיו יותר מסיבות, כך יהיו גם יותר אירועים חריגים, ועדיין זה לא מגיע לרמה של האירועים החריגים שקורים בחוף הים, למשל".
החוגגים הוותיקים מבקשים לערוך הבחנה בין המסיבות של בני גילם לבין מסיבות של צעירים, שלדבריהם בהן יש יותר אירועי קיצון. "היום המסיבות הפכו למיינסטרים", אומרת קליזו. "הקהל התעצם, והקצב של המסיבות מטורף. בכל שבוע יש כמה מסיבות, זה לא היה כך בעבר. פעם זה היה יותר סולידי ואינטימי, היו מגיעים אנשים איכותיים, בוגרים, בעלי משפחות וממקצועות חופשיים. היום כל ילד בן 15 לוקח בוקסה ומרים מסיבה, ונהיה בלגן".
"יותר מדי גורמים לא רצויים התחילו לעשות מסיבות מתוך ראיית רווחים נטו. אין שום פסול בלהרוויח כסף ממסיבות, נהפוך הוא: זה הישג אדיר, אבל תוך כדי שמירה ולקיחת אחריות על חיי אנשים", כתב בדף הפייסבוק שלו אחד מהמפיקים המוכרים של הסצינה. "אני יודע שזה לא פופולרי להגיד, אבל כמה שזה מגניב מסיבת מחתרת, רוב המחתרות היום נוהגות בחוסר אחריות ממדרגה ראשונה".
"אין הרבה כסף כמו שחושבים", אומר מצדו המפיק הוותיק. "במסיבה חוקית מעל 100 איש מחייבים אותך להביא אמבולנס ומאבטחים, ללכת לחברות ביטוח שלא תמיד מעוניינות לבטח את המסיבות שלנו, לקבל אישורים של כיבוי אש ועוד דרישות מהמשטרה. כך שאם יש מפיק בינוני שעושה מסיבה לא גדולה, זה הופך עבורו להיות לא כלכלי. זה גורם להרבה מפיקים לפנות לדרך לא חוקית".
"מאיפה שאני באה, אנשים יודעים לדאוג לעצמם", אומרת א', בליינית במסיבות. "לדעתי צריכה להיות כאן אחריות משותפת של המפיקים ושל המבלים. אנשים צריכים לדאוג לעצמם למים ולא להפריז עם הסמים, ואם הם רואים מישהו שלא מרגיש טוב צריך לעשות הכל כדי לעזור לו ולא לסמוך על המארגנים שיעשו את זה, כמו שקרה במסיבה שבה מתה הבחורה הצעירה. המארגנים צריכים לדאוג למאבטחים ולגדר את המקום, אפילו שבעיניהם מסיבה עם גדר היא לא מחתרתית. צריך שיהיו רופא או חובש, אוהל מוצל, רכב שטח, שיוכל לפנות מהמקום את מי שזקוק לעזרה מיידית וגם אנשי הפקה מחייכים שיוכלו לעזור למי שקצת איבד את הכיוון. והכי חשוב שהמשטרה לא תסגור את המסיבות באמצע ותגרום לאנשים שתויים או מסטולים לעלות על הכביש. זה מאוד מסוכן".