משפטנית שמלמדת אזרחות, מנחת קבוצות שמלמדת העשרה שפתית, ישראלית ממוצא קנדי שמלמדת אנגלית וחוקר מוח שמלמד מדע; כך מתנהל מאז 1 בספטמבר בית הספר האלטרנטיבי ביישוב צור משה שבאזור השרון. הסיבה: הורים שמאסו, לדבריהם, בחינוך לא מיטבי ובתשתיות לקויות, והחליטו להפוך למורים ולמחנכים עבור ילדיהם ולהעמיד אלטרנטיבה למערכת הממסדית. במסגרת זו, בחודש האחרון הם מפסידים שעות וימי עבודה ומשקיעים מזמנם בכל דרך על מנת לתפעל את בית הספר האלטרנטיבי שהקימו, לבנות לו תוכנית לימודים וכמובן ללמד בו.
“הבעיות בבית הספר ‘בכר רוסו’, שבו למדו ילדינו, כללו ליקויי בטיחות חמורים ורמה פדגוגית בעייתית”, טוען יו”ר הנהגת ההורים בבית הספר, עו”ד עופר דהן. “הבאנו מכספנו מהנדסי בניין, חשמל ובטיחות, והדוחות שלהם דיברו בעד עצמם: המבנים ישנים מאוד, הרצפה שוקעת ונפרדת מהקירות, יש סדקים וחדירת גשם בחורף, ריקבון בצנרת הביוב, כבלי חשמל חשופים ומסוכנים, קרינה מסוכנת בכיתות, כיתת מדעים שעומדת שוממה כי אין בה ציוד וכיתת מחשבים שנאלצנו לממן מכיסנו בעלות של 140 אלף שקלים. ברמה הפדגוגית המצב היה חמור לא פחות: מ־2009 ועד 2013 ירדנו מציון 100 ל־70 במדד מדלן לחינוך, שמייצג את מבחני המיצ”ב. חלק מהדברים אומנם תוקנו בלחץ שלנו, אבל אין ספק שהייתה פה עצימת עין והזנחה שאנו לא מוכנים לספוג יותר. לצערי, נתקלנו בתגובות מגוחכות כאילו מדובר פה באג’נדה פוליטית, וכמובן אין לזה שחר. אנחנו פה למען ילדינו בלבד”.
"היענות מדהימה"
בית הספר “בכר רוסו” בצור משה מאכלס תלמידים מארבעה יישובים במועצה האזורית לב השרון – גאולים, ינוב, תנובות וצור משה. בית הספר שוכן במבנה בן כ־50 שנה. בנוסף לליקויים שעליהם סיפר דהן, בתחילת הקיץ התבשרה הנהגת הורי בית הספר על צמצום כיתות ג’ מחמש לארבע בלבד, והעלאת מספר התלמידים בכיתה ל־34, לפי המוגדר בתקן של משרד החינוך, במקום 26 בממוצע.
“זה היה הקש ששבר את גב הגמל”, אומרת טליה דניאלי, משפטנית במקצועה ואם לשלושה ילדים, שבתה לומדת בכיתה ג’ בבית הספר האלטרנטיבי. “התרגלנו לקבל בינוניות עם השנים, בתנאים הפיזיים וגם באיכות ההוראה. שלוש מנהלות התחלפו במשך עשר שנים, חסרים כיתות וציוד, ולצערי גם האיכות של חלק מהמורות בעייתית. חלקן שחוקות, חסרות מוטיבציה, חסרות כלים או יכולת להתמודד עם ילדים בעלי הפרעות קשב למשל, או עם ילדים שקשה להם במסגרת. אין מרחב או דשא לשחק בו, מגרש הספורט מוצף מדי חודש למרות ששופץ, היציעים שבורים ועוד. הגענו לשוקת שבורה והחלטנו שלא נשלים עם זה עוד”.
במשך שנים פנו ההורים, לדבריהם, בטלפון ובכתב לרשויות ולמשרד החינוך, נפגשו עם מנהלת בית הספר והמפקחות ואפילו פנו לבית ספר סמוך במועצה שבו פועלת כיתה ג’ אחת בלבד וביקשו להשתלב בו, אך נענו בשלילה בנימוק שאין תשתית ראויה להשתלבות. גם ניסיונות להיפגש עם מנהלת מחוז המרכז במשרד החינוך, עמליה חיימוביץ, לא צלחו. כתוצאה מכך, החליטו דניאלי, דהן ושאר חברי ההנהגה לכנס מפגש הורים, ובו הוחלט כמעט פה אחד על השבתת בית הספר “בכר רוסו” - בכל יום שכבה אחרת לסירוגין - ועל הקמת בית ספר אלטרנטיבי לשכבת כיתות ג’ שיופעל בידי ההורים.
“ההיענות הייתה מדהימה”, מספרת דניאלי. “ועד היישוב נענה לבקשתנו והעמיד לרשותנו את מועדון הנוער וציוד כמו כיסאות ושולחנות. הוקם צוות פדגוגי שאחראי על תוכנית הלימודים, צוות אדמיניסטרציה הממונה על השיבוצים וצוות לוגיסטיקה, והכל פועל כמו שעון כבר חודש”.
בית הספר האלטרנטיבי, שפועל במועדון הנוער בצור משה, כולל חמש כיתות ופתוח לקליטת 130 ילדי כיתות ג’ מהשעה 7:30 ועד 13:30. ההורים גידרו את המתחם והשקיעו בו חזותית על ידי תליית שילוט יצירתי וקישוטים. הלימודים מתקיימים בחדרים שהפכו לכיתות ובפינות הישיבה המוצלות בחוץ.
הארוחות מתבצעות ב”בית הקפה” שהוקם באחת המדשאות. בכל זמן נתון מצויים בבית הספר כ־15 הורים ומתנדבים מהקהילה. יש שני מנהלים המתחלפים לסירוגין, אב בית ומורים. בכל כיתה יש הורה מלמד ואחראי כיתה המשמש כמחנך וכמסייע להורה המלמד, כך שבפועל ישנם שני מבוגרים בכל שעת לימוד. ההורים מעבירים בכל סוף שבוע את הימים והשעות שבהם הם יכולים להתנדב, ומתבצע שיבוץ למערכת שבועית. מקצועות הליבה - מתמטיקה, שפה, אנגלית ומדעים - נלמדים על פי הנדרש, וישנו מנגנון משמעת ברור ומחייב. כל הציוד מרוכז בחדר אחד, ובתחילת וסוף כל יום הילדים אוספים ומפזרים את הכיסאות והשולחנות, על מנת להחזיר את המקום לשימוש החוגים המתקיימים בו.
“יש פה התגייסות מדהימה של כל הקהילה, ולא רק של הורים בבית הספר”, מספר דהן. “יש פה מהנדס תוכנה, חוקר מוח, מאמן כושר, רואה חשבון, משפטנים ועוד, שמעשירים את הילדים. אנשים מביאים מהבית ציוד, עזרים, אמצעי הקרנה ומבחנות ועושים עם הילדים ניסויים. אפילו הצלחנו להגיע בחודש אחד להישגים משמעותיים באנגלית, מה שלא הצלחנו במשך שנה שלמה בכיתה ב’. יש לי כבר רשימות המתנה של מתנדבים, וזה קורה פה, בתוך המושב, כי יש לנו למזלנו קהילה חזקה ונהדרת, שמתגייסת ללא היסוס במאבק על חינוך ילדינו”.
“ביקשו מתנדבים והגעתי”, מספרת שחר מילוורד ממושב גאולים, אחת האמהות שמלמדות אנגלית ובנה לומד בבית הספר האלטרנטיבי. “גיליתי לתדהמתי שהילדים לא בקיאים בשפה. אני מחברת אותם דרך חוויה, בצורה כיפית ולא כמטלה. אני חושפת אותם לצלילים, לשירים ולהמחזה, וזה עובד. אנחנו רואים התקדמות גדולה בחודש”.
מילוורד ושאר חבריה ליוזמה מספרים על התלהבות רבה ושמחה גדולה בקרב הילדים עצמם. “אני מוקסמת מרוח ההתנדבות”, מוסיפה מילוורד. “אנשים לקחו את זה ברצינות רבה והם לא מוותרים. אנשים טובים, אכפתיים, וגם כאלה שלא קשורים כלל לבית הספר, כמו פנסיונרים, מבוגרים ביישוב, סבים וסבתות - כולם רוצים להיות חלק מהאנרגיה המופלאה הזו שהפכה לעשייה נהדרת. כל אחד מביא משהו - קרח, עזרה ראשונה, ציוד שחסר או אפילו מתנות קטנות לחגי תשרי לילדים. יש אווירה טובה מאוד”.
“אני חווה ילדים שמחים”, מעידה פנינה אמיר, פנסיונרית מתחום החינוך וסבתא לשישה נכדים מהיישוב צור משה, שהתנדבה ללמד העשרה שפתית בבית הספר האלטרנטיבי, אף ששום ילד במשפחתה לא לומד בו. “הם חווים חוויית לימוד אחרת, נעימה יותר . אני מדפיסה להם דפי עבודה וחשוב לי שיבינו את ההקרבה של הוריהם שמדגימים מהי דמוקרטיה. יש פה הרבה מחשבה, וזה מאבק ראוי, ולכן נרתמתי למשימה. קהילה נבחנת בפרטים המוכנים להושיט יד ולתרום”.
האמונה בצדקת הדרך
על אף רוח ההתנדבות והמטרה החשובה, המחיר לא פשוט. ההורים נאלצים להקריב ימי עבודה, את שעות הפנאי וניהול הבית, וכמובן עלולים לספוג פגיעה בפרנסה. “זה מאוד קשה להורים”, מודה דניאלי. “אנשים לא הולכים לעבודה, אבל דבקים במטרה. נקודת המאבק זהה לכולם, וזה מה שמאחד. עם כל הקושי של לפנות כמה שעות בשבוע, שואלים מה עומד ממול ומחליטים בכל שבוע מחדש, בלי היסוס בכלל, להמשיך להיאבק למען חינוך מיטבי ברמה ובתנאים ראויים”.
“כשהבן שלי מספר לחבר שלו מבית ספר אחר איך ההורים שלו הקימו בית ספר אלטרנטיבי כי הם מוחים על התנאים ודורשים חינוך ראוי, אני מתמלאת גאווה”, מוסיפה מילוורד. “אני שומעת אותו מתלהב ומספר כמה זה מדהים וכיף לו ושיש לימוד מגוון בכל מיני דרכים, וזה שווה עבורי הכל”.
מה שעוד מייחד את בית הספר הוא העובדה שהילדים הפכו לחלק בלתי נפרד מהתהליך ומההחלטה. כבר בשבוע הראשון ללימודים התקיימו שיחות ודיונים במטרה לאפשר להם לפרוק תחושות ולשאול שאלות לגבי המהלך. “הסברנו שאנו נלחמים למען זכויותיהם לתנאי לימוד הוגנים וראויים, וזה התקבל בהבנה גדולה מצדם”, אומרת דניאלי. “כל עוד משתפים אותם ומדברים בגובה העיניים, הם מבינים הכל. בהתחלה הם שאלו מתי חוזרים ל’בכר רוסו’, אך כיום כבר אין שאלות כאלה”.
“המועצה ומשרד החינוך רוצים לצמצם אותנו לארבע כיתות, ו־34 ילדים בכיתה זה המון”, מסבירה מור עזריה (8) מהיישוב צור משה, שלומדת בבית הספר האלטרנטיבי, ולא פעם פוגשת בכיתה את אמה המלמדת אותה ואת חבריה שיעורי שפה וכישורי חיים. “גם ככה קשה עם 27 ילדים כי יש רעש ומריבות, ועם 34 זה יהיה יותר קשה. מאוד כיף לי בבית הספר האלטרנטיבי - גם כי ההורים שלי מלמדים אותי ואני רואה אותם הרבה, וגם כי יש אווירה יותר אינטימית ושקט. לומדים שיעורים מעניינים. אתמול, למשל, היה שיעור 'חולמים ומגשימים' שהיה ממש מגניב, ויש מתמטיקה בדרכים מעניינות”.
“אחד האבות לימד את לוח הכפל ברחבה בחוץ בעזרת חוטי שתי וערב עשה תרגילים”, מספרת דניאלי. “אמא אחרת מלמדת באמצעות משחקי תפקידים והמחזה כמו בתיאטרון. עופר המחיש להם איך מתנהל משפט, ולכל אחד היה תפקיד. באנגלית הלימוד הוא חוויה עבורם והם התקדמו בבניית משפטים, בצבעים. הם הספיקו בחודש מה שלא למדו שנה שלמה בכיתה ב’”.
עד כה לא נראה שמסתמן פתרון באופק, והנהגת ההורים ערוכה כבר להחרפת המאבק. במידת הצורך, בכוונתה לשלב עוד שכבות גיל בבית הספר האלטרנטיבי, ואפילו להגיש בקשה לאישורו כמוסד קבוע. לדבריהם, הם שבעי דיבורים והבטחות ולא מתכוונים להרפות עד אשר יקבלו תוכנית מובנית בכתב שמגובה בתקצוב ממשרד החינוך ומהמועצה האזורית לב השרון. לטענתם, מה שמניע אותם זו האמונה בצדקת הדרך.
“על מה אנחנו נאבקים פה בעצם?” מסכמת מילוורד. “על חינוך טוב ותשתיות, על השקעה בדור הבא או אולי במנהיגים לעתיד של מדינת ישראל. הרשויות צריכות לראות זאת כזכות גדולה, שהתמזל מזלן שיש פה הורים שאכפת להם כל כך ומוכנים לתת מעצמם. צריך למנף את האנרגיה הזו ולשתף פעולה, כי עבודה משותפת של כל הגורמים עם הקהילה רק תצעיד את כולם יותר רחוק”.